יום ראשון, 18 באפריל 2010

אגנים ירוקים

ארנון גורן הוא מהנדס מים וביוב, עוסק בתכנון של מתקני טיהור שפכים. שמעתי את השם שלו כמה וכמה פעמים בשנים האחרונות מיונתן שעובד איתו, ופעם אחת גם נפגשנו. איש נעים במיוחד, ומה שיותר רלוונטי לעניינינו - מהאנשים ששמחים לשתף ידע ולא לשמור את כל הקלפים קרוב לחזה. כשיונתן העביר לי חוברת הדרכה שארנון כתב על בניית אגנים ירוקים שאלתי את ארנון אם מעניין אותו להפיץ את זה הלאה והוא שמח לשתף פעולה (עד כדי כך שהוא שוקל לפתוח בלוג בעצמו ולהעלות תכנים מקצועיים שלו! יש!). אז מכאן זה במילים של ארנון, והקובץ מצורף לשימוש כל המעוניין, והלוואי שאגנים ירוקים יהיו פיתרון שתופס תאוצה בארץ. 

---------------

 התחממות כדור ארץ, מיעוט הגשמים בארצנו וזיהום מקורות המים, מביאים למסקנה שיש ללכת עד כמה שניתן לתכנון  של טיהור שפכים בשיטות הצורכות אנרגיה מועטה ככל שניתן, ועל ידי כך עוזרים למניעת פליטת גזי החממה לאטמוספרה בתחנות הכוח.

מערכת איסוף טיפול והשבת מים אפורים  (Greywater) לשימוש מיידי בבית ובגינה, הינה בעלת פוטנציאל גדול היכול לשמש מנוף לחסכון משמעותי של כ 50% בכמות מי השתייה לצריכה ביתית, חסכון אשר ברמה כל ארצית, יכול לפתור את בעיית המחסור במים שפירים באזורנו.

הצמחייה הגדלה על המצע באגן הירוק, תורמת למאזן החמצן העולמי וגם משמשת בית גידול לחרקים ציפורים ובעלי חיים שונים המוסיפים למגוון הביולוגי הנמצא תחת השפעה שלילית ע"י הפיתוח הטכנולוגי.

משרדנו נמצא בחזית של תכנון אגנים ירוקים. ניסיוננו בתכנון אגנים ירוקים, משתרע על כ' 20 שנה וכולל תכנון של 9 מתקני אגן ירוק בחב' Water  Severn Trent שבאנגליה.
STW בנתה כ' 135 מתקנים מסוג זה, כדי לטהר את הקולחים לרמת איכות הגבוהה של  BOD/TSS= 5/5  לשם הזרמה לנחלים העשירים בדגה.
בישראל הקמנו מתקנים כאלה, כגון מתקן לטיהור נחל אלכסנדר, מתקנים ברשות הפלשתינאית, וכעשרה מתקנים לטיפול במים אפורים.

מטרת הכנת המדריך הינה לאפשר לכל אדם, ואף שאינו בעל מקצוע, את היכולת ללמוד את הנושא החיוני הזה ולהגיע עד להקמת מערכת הפרדת זרמים ואיסוף, מתקן הטיפול  ופיזור הקולחים המטופלים ליעדיהם השונים בגינה ובבית.



יום רביעי, 14 באפריל 2010

הסיפור של בקבוקי המים

חדש מבית the story of stuff המשובח - הסיפור על בקבוקי המים.
אני יכולה לכתוב על זה, או שאתם יכולים לצפות בזה ולהנות הרבה יותר. (אתם מוזמנים לעשות גם וגם, כמובן).
שורה תחתונה - מי ברז זה הדבר ההגיוני. בקבוקי מים - לא.

פחות או יותר באותו כיון - 
תעשיית המשקאות הקלים שנואה עלי במיוחד, אני חייבת להודות.
החל בקוקה קולה שהם המייצגים האולטימטיביים של תרבות הפרסומת שלא קשורה לכלום - כלומר שלא משכנעים אותך בפרסומת שהמוצר שלהם נחוץ, או יועיל לך במשהו, אלא מוכרים לך אשליית תדמית והרגשה שאם לא תקנה את המוצר שלהם החיים שלך שווים פחות. הקלאסיקה של תעשיית המותגים: לגרום לך להרגיש רע עם עצמך, אבל עם הבטחה סמויה שרכישה של המותג תהפוך אותך לנחשק ומאושר. 
שקרנים! שקרנים! שונאת אותם, כבר אמרתי?

אנחנו קונים שתיה קלה לעיתים נדירות, אבל בכל פעם שיש ארוחה משפחתית אצל אמא שלי היא קונה ואז יש לי הזדמנות להתעדכן בחידושים האחרונים. אז הנה יש התחכמויות. עכשיו זה לא סתם מיץ, עכשיו אנחנו ממש צריכים את זה, שימו לב לקופיריטינג על הבקבוק:
"לחץ, עבודה, מבחנים, אתם מרגישים שכל העולם על הכתפיים שלכם, לא מספיקים לנשום, רוצים אתכם כאן, מחפשים אתכם שם, משימה רודפת משימה ואתם רודפים אחרי עצמכם. זה הרגע לקחת |שקר כלשהו| ו...להרגע. לגימה ועוד לגימה, ופתאום אתם מרגישים כמו תינוק שמתנדנד בעריסה"
אההההההההה!!
לוקחים את התחושות האמיתיות - ומעוותים אותם: הפתרון הוא לשתות את המים שלהם! זה הפתרון. 
ניסיתי. לא הרגשתי שזה מעביר לי את הקריזה.
תעשיית הפרסום הם הראשונים שיועמדו אל הקיר כשתבוא המהפכה. (לכאורה כמובן ובאופן סאטירי וכל זה).

אנחנו שותים מים מהברז. 
אם מחפשים מתוק - תרכיז סיידר עושה את העבודה מצויין. 
וכשממש מתפרעים - יש מכשיר סודה סטרים שבשילוב תרכיז פטל של ילדים עושה גזוז כמו פעם. (או כמו שיונתן קורא לזה: "פיצי בובלך").       

-------

יש באתר עוד סרט שמסביר על הפתרון הכנראה לא מוצלח של ועידת קופנהגן למסחר בזכויות זיהום, וכתוב שבקרוב יצא עוד אחד שמסביר על הסיפור של מוצרי האלקטרוניקה.

יום שישי, 9 באפריל 2010

בונים בית. יהיה גם ירוק? (3) אז מה אנחנו רוצים בכלל?

באדיבות הפוליטיקה הישראלית, העולמית והגלקטית אנחנו מוקפאים ולא יכולים להתקדם...
לא חשוב: ממילא אנחנו עוד מתבשלים לאן פנינו. אנחנו בשלבי בדיקת אדריכלים, אבל כבר מבוססים במחשבות על צרכים, חלומות וסתירות.

הראיתי לחברה שרטוטים ומחשבות עצמאיים שאני מתקשקשת איתם, והיא שאלה: אז מה בעצם אתם רוצים שיהיה ירוק בבית שלכם? זאת באמת שאלה ראויה כי לא כל דבר וכל שיקול מדברים אלינו באותה מידה.

אם נתחיל מהמאמר הזה כנקודת מוצא שמסכמת עקרונות בסיסיים של בניה ירוקה, אפשר יהיה לנסח רשימת צרכים שרלוונטים לנו. אז מה אנחנו רוצים?
  1. תכנון אקלימי: העמדה על המגרש. התייחסות להפניה, פתחים, הצללות על קירות הבית. התייחסות גם לנושא הרוח המיוחד אצלנו (האם לתכנן 2 חצרות - חיצונית הפונה לנוף וחשופה לרוח, ופנימית מוגנת רוח?).
  2. בידוד: מפרט קירות, רצפה, תקרה, גג - יעיל. התייחסות מיוחדת לגשרי קור, לחלונות, לתריסים. מכל הדברים-כאן יש לי הכי פחות ידע.
  3. אוורור: תכנון שיביא לתנועת אויר בבית. ישפר איכות תרמית בקיץ.
  4. אור טבעי: כמה שיותר טריקים תכנוניים להחדרת אור טבעי במשך היום.
  5. קטן: אנחנו רוצים בית קטן. שלא יעלה על ה100 מ"ר. גם מסיבות תקציביות בשלב הבניה, גם כי אנחנו לא רוצים שטחי ענק שצריך לתחזק לחמם ולקרר בשוטף, וגם מסיבות של תפיסת עולם משפחתית: אנחנו רוצים חלל ציבורי משפחתי שעוברים בו, שחיים בו, שעובדים ונפגשים בו. אם משפחה היא מחנה אימונים ליחסים בחיים, אנחנו רוצים נקודות מפגש. פרטיות תהיה לילדים בדירה שיישכרו אחרי הצבא. עד אז שיתאמנו בלהתחשב אחד בשני ובלחיות ביחד. לא רוצים בית גדול שאפשר להעלם בו. בשביל מרחב נצא החוצה לחצי הדונם ונשב על הערסל וכו'.
  6. מערכות תומכות: הפרדת מים אפורים ובניית אגנים ירוקים לטיהורם למי השקיה. דוד שמש. (בדיקה של) משיכת מים מדוד שמש למדיח (אם יהיה) ולמכונת כביסה. בחירת אביזרים חוסכי מים (אסלות, ברזים). שקעים עם מתג. הכנה למזגנים (נעבור שם קיץ וחורף ואז נחליט אם הצליח לנו ביעילות האנרגטית ואם צריך גיבוי מזגנים). יונתן מפנטז על צינור שעובר בקרקע ומשחרר לבית אויר קר. משאבת חום - לבדוק מה המשמעות, אולי לבצע הכנה.
  7. חוץ: תכנון ניתוב כל המים שיוצאים מהבית לשימוש בגינה – מזגן, נגר מרזבים, שטיפת רצפה, מים אפורים. (בדיקה שאלת האיגום, בדיקת קרקע) . שטח ברור לפחי מיחזור, ערימת קומפוסט.
  8. כללי: תכנון אקוסטי - שלא נרעיש לשכנים, ושניחשף למינימום רעשים מהסביבה. תכנון פינת בישול/מדורה/קמין בחוץ כך שלא יפריע ריח/עשן לשכנים.
  9. תמיכה בתחזוקה מינימלית כשיקול בבחירת חומרים (ריצוף שלא מראה כל פיפס לכלוך, שיש כנ"ל).
  10. בדיקת קרקע חשובה מבחינת תכנון הגינון. אין לנו כוונה לגנן את כל החצר, אלא לעשות שימוש במשטחי חצץ דק, ביניהם שבילים מרוצפים ברמה כזאת או אחרת. גינון: בערוגות יעודיות, בצמחי מים שיהיו ממילא באגנים הירוקים (אני רוצה לתכנן אותם כך שהם חלק מהנוף בגינה ולא רק בתפיסה של מפעל שמספק לי מים), ועצים. בערוגות או שנשים אדמת מילוי, או שנשחק בפרמקאלצ'ר ונשביח את האדמה המקומית לאט לאט. אבל העצים, מעבר לבור שנחפור ונרפד לכל אחד אמורים להסתדר עם האדמה שיש מתחת, וחשוב לי לדעת מהי. עוד שאלה לגבי הקרקע היא אם היא יודעת לאגום מים.
  11. תקציב - למשך 20 שנה או יותר, בכל חודש, אנחנו צריכים לשלם הרבה על העניין הזה. אז התחת שלי גם כה משתעבד, אבל מבחינתי זה טיעון כדי לחסוך ולא כדי להוסיף. כל 100 ש"ח פחות בהחזר החודשי למשכנתא זה חוג לילד, או משהו שהרבה יותר מענין אותי מאשר מרצפת כזאת או אחרת. אני יודעת שבקלות רבה אפשר להיסחף, כי כשמדברים בסכומים בסדרי גודל של מאות אלפים, אז פתאום עשרות אלפים נראים כמו החלטה קטנה. לא רוצה את זה. רוצה להתקמצן על השקל. שיעלה הכי זול. לשלם רק על מה שמהותי ממש ולא על המסביב. אתגר.

דברים שפחות רלוונטיים לנו:

  1. צמצום פגיעה בנוף. נקודה כואבת, אבל too late. יונתן משווה את הקבלן המפתח לאורקים משר הטבעות. היה הר. לא היה נוח למתכננים - נאכל ההר ויאללה להמשיך הלאה. אני קצת מגזימה אולי, אבל בכל אופן האדמה במגרש שלנו נפרדה מזמן מהמרחב הטבעי שהיה לה פעם.
  2. חומרים מיוחדים. לא יודעת מאיפה להביא את הכוח להתעסק עם רזולוציות של בדיקת מחזור החיים של כל חומר, מאיפה הגיע העץ, אם חומר הבידוד מתמחזר, בטון מיוחד, וכו'. מה גם שסביר להניח שהחומרים הלא-סטנדרטיים עולים יותר והתקציב אצלינו הוא issue מהותי.

ורשימת צרכים ומחשבות כללית, בלי קשר לירוק:

  • שירותים: אוורור, שלא תהיה זליגת ריח לתוך הבית. פרטיות (כניסה מוצנעת, בידוד אקוסטי, שלא יהיה מיטה של מישהו מעבר לקיר), מקום לספרים ומגזינים
  • מטבח: אוורור, שלא תהיה זליגת ריח לתוך הבית. לא פתוח לגמרי לחלל ציבורי, להסוות כיורים ואזורי עבודה שנשארים מבולגנים. מקום לספרי בישול. מרווח מינימלי בין כיור לסוף השיש שלא יכאב הגב, כנ"ל לכיריים. פתרון איחסון לפסולת אורגנית שלא יהיה מטרד ריח. שני כיורים – בשרי חלבי. התייחסות לגובה מיקרוגל. מקום למחשב נייד. שיש שלא רואים עליו לכלוך. ארון ללחם. כיור שפונה לפינת אוכל ומוסתר בקיר, שמי ששוטף כלים יוכל להיות בקשר עין עם החלל הציבורי ולא עם הגב. חלון ליד כיריים – גובה חלון לפחות 10 ס"מ מעל גובה האש שלא יסיט את הלהבה כשיש רוח.
  • חלל ציבורי: מוזיקה - מיקום וחיווט למחשב ומערכת שמשרתת גם מטבח, גם סלון. נקודת שירות באזור הכניסה: טעינת פלאפונים, אחסון כסף קטן, מפתחות, קרם הגנה, קרם ידיים. נקודת הדלקת נרות. קיר תמונות משפחה.
  • פינת עבודה: לילדים – שיעורי בית, ציוד בית ספר, מחשב. פינה נפרדת לחמוטל לעבודה (מחשב, מסמכים, שאני לא מרשה שיגעו). רואים סרטים במחשב, אז צריך פינת ישיבה נוחה כמו מול טלויזיה. פינת העבודה כחלר מהחלל הציבורי ולא מבודדת.
  • צרכי איחסון: כניסה- תיקים, נעלים, מעילים, כובעים, כיפות. ציוד בריכה. ציוד פיקניק. תיקים לנסיעה. ציוד אופנוע. מצעים. מגבות. תרופות. טואלטיקה: שמפואים, סבונים, הגיינה נשית, נייר טואלט
    צעצועים. תיוק ניירת בית - קלסרים וניירת מפוזרת לפני תיוק. ספריה: ספרים ואלבומים. כלי פסח. חומרי יצירה. יצירות. כלים ח"פ. כלי תפירה. מגב, דלי, מטאטא, שואב אבק. ספרי לימוד, בגדים לא במידה, ציוד תינוק – מחסן חוץ / בוידעם?. ערכות מגן. נוסטלגיה – ארגזי זיכרון. אוכל חיות. כביסה נקיה לפני קיפול (שלא יהיה ערימת כביסה על המיטה). כביסה מלוכלכת לפני המכונה (שלא יהיה ערימת כביסה במקלחת). דיסקים, מכשיר mp, אוזניות,
  • חוץ: כיור (כולל מים חמים) לשטיפה גסה, ברז שאפשר לחבר צינור. אחסון נעליים מלוכלכות. מקום לאופניים. מקום מוגן לעגלת תינוק. נקודת הכנת קומפוסט . פחי מיחזור גדולים (נייר, בקבוקים, פי'צפקעס, פיקדון). מחסן נגיש לאיחסון שמעטס, אופניים, קסדות, ציוד גינון, כלי עבודה, מקרר "ב"/מקפיא. פינות ישיבה. נדנדות/סולמות טיפוס/ערסל ילדים. לול תרנגולות (משולב עם הבוסתן). תכנון שלד של גינון: בוסתן, ערוגת ירקות. יש לי חלום על מקלחת בחוץ. פינת בישול בחוץ (הידד לחביתות על הגזייה וארוחת ערב בחצר!). מקום לתנור שמש (שאבנה יום אחד). תכנון והכנת שטח שיהיה ל"צימר"/סטודיו בחצר. תכנון נקודות חשמל חוץ: למים אפורים, לפינות ישיבה, ל"צימר" הנ"ל, לשביל כניסה.
  • אמבטיה: 2 חדרים: אחד אמבטיה אחד מקלחת, שני שירותים בבית. מתחם כביסה: מכונות, חומרי ניקוי, מדפי "מכבסה", שולחן גיהוץ. אוורור. אפשר תקרה מונמכת ולהשתמש כאיחסון בוידעם.

סביר להניח שחלק מהדברים ירדו מהפרק עקב סתירות בין צרכים וצורך בסדרי עדיפויות, וכמו כן שיתווספו דברים. אבל יש כאן בסיס די מוצק של המחשבות שלנו. אדריכל אומלל - הנה הנודניקים באים!

יום חמישי, 8 באפריל 2010

מה יהיה עם הכדורי כביסה האלה?

כדור כביסה אקולוגי.
מאוד הייתי רוצה שזה יהיה נכון, כי אז זה מכשיר לי את המים של מכונת הכביסה לשימוש חוזר בהשקיה. 
אבל כשאני קוראת את מה שכתוב באתר כמו זה למשל ("כדורים ממינרלים קרמיים טבעיים וכדורי מגנט רבי עוצמה המשחררים קרינה אינפרא אדומה (Far Infrared), מעוררים את מולקולות המים ומייננים את המולקולות (אניונים – יונים שליליים), מפרידים את הליכלוך מסיבי הבגד ןמאפשרים למים לחדור לסיבי הבד ולנקות בצורה מיטבית את הליכלוך. כדורי האלקלי מעלים את רמת ה- pH במים") זה נשמע לי כמו חירטוט ערוץ קניות מצוי ומעורר אצלי את רפלקס ה"מישהו חושב שאני אהבלה לגמרי אין סיכוי שאני נוגעת בזה".

מצד אחד יש המלצות ואנשים אומרים שזה עובד ועוד יש הבדלים בין הכדורים השונים: הנה תראו כאן, וכאן. ומצד שני יש כאלה שנשפכים מצחוק ואומרים שזה חרטא וגם כדור ב-10 ש"ח מהבזאר יעשה את אותו דבר.

מה אגיד ומה אומר?

יום שלישי, 6 באפריל 2010

קקי

מתנצלת על הכותרת הילדותית, לא יכולתי להתאפק.
טוב, די.
כשטיילנו בהודו התעמתנו לראשונה עם הנושא כשראינו אנשים מתייחסים בקלילות מפתיעה לעניין ההפרשות האנושיות: כפריים מפנים ישבן לכיוון הרכבת ועוסקים בשלהם בלי שמץ מבוכה (לפעמים יושבים בצוותא בכלל), מישהו שמדבר איתנו בביתו, ותוך כדי שיחה מתרומם בעדינות, מפליץ, וממשיך כאילו לא קרה כלום, ההתמודדות עם שירותי בול קליעה ועוד.
בתור מישהי שיכולה להתאפק שלושה ימים כדי להשתמש בשירותים בבית בפרטיות, זה היה מאתגר בהחלט בשבילי, אבל אחרי כמה זמן התחלתי לתהות מי הנורמלי כאן. התרבות המיופיפת שלנו רואה בהפרשות איכס, זורקת אותם למים נקיים, מתיזה ספריי שלא יהיה ריח ומתעלמת מהמשמעות של זה ומכל מה שקורה אחר כך. אבל מה לעשות, הגישה של ignore it and it will go away לא בדיוק עוזרת כאן. כשעוצרים לחשוב על זה, מה בדיוק הגיוני בללכלך מי שתיה יקרים ונקיים ואז להתמודד עם הניקוי שלהם בדרך חזרה לסביבה?
הסטטיסטיקות מדברות על כ35% מצריכת המים היומית שלנו שהולכים לאסלות. זה בערך 60 ליטר לאדם וזה המון.
(נכון, אגב, שבישראל אחוז ההשבה של מים - כלומר מי ביוב שטוהרו ברמה כזאת או אחרת והושבו לחקלאות הוא גבוה ומשתפר, אבל עדיין.)
אז מה אפשר לעשות בקשר לזה?
או! טוב ששאלתי.

האפשרות שנתפסת קיצונית ביותר, למרות שלא בטוח עד כמה היא באמת כזאת, היא של שירותי הקומפוסט. טליה שניידר תרגמה ספר בנושא: "הזבל האנושי", ואפשר לראות הדגמה של זה בכמה מקומות בארץ, כמו בקיבוץ לוטן או בארץ כרמל. הרעיון הוא שבמקום לשטוף במים זורקים קצת נסורת לאסלה המיוחדת, ובסופו של תהליך נוצר קומפוסט. סביר להניח שזה יישאר פתרון אלטרנטיבי ומעט מאוד אנשים יישמו את זה.

פתגם אוסטרלי אומר if it's yellow let it mellow, f it's brown flush it down. טוב, זה חצי עובד. אנחנו נוהגים לא להוריד מים במהלך הלילה על כל פיפי, כי השירותים קרובים לחדרי השינה וזה מפריע. להגיד שאין ריח יהיה הגזמה (כמובן לכל מי שיש בנים מתחת לגיל 10 יש ממילא ריח בשירותים!), אז אני לא רואה איך זה פתרון גורף. אבל יש עוד רעיונות, כנסו כנסו.

מיכל הדחה דו כמותי - כולם מכירים. המיכל הסטנדרטי של אסלה היום עומד על 9 ליטר של מים בכל הדחה. המיכל הדו כמותי מאפשר להדיח כמות קטנה יותר וחוסך הרבה.

ממה שקראתי פה , עומד לצאת או אולי כבר קיים מיכל בתקן חדש של 6 ליטר למוצקים ו-3 לנוזלים. עוד חיסכון. אם אתם בדרך לבנות/לשפץ תבנו על זה.

באותו היגיון, יש גם את הטיפ של לשים בקבוק במיכל ההדחה, כדרך להפחית את כמות המים הנשטפת. אאל"ט היתה על זה ביקורת שהשטיפה לא יוצאת מספיק טובה ובסוף שוטפים עוד פעם ומבזבזים יותר ממה שחוסכים. אבל אולי צריך פשוט לנסות ולראות אם זה יעיל בשבילכם.

עדיין באתו היגיון, אבל לא מאוד אסטתי - בעקבות תיקון שעשינו באסלה יונתן פשוט השאיר את הידיות של ההדחה חשופות. כך ניתן פשוט ללחוץ לפי הצורך ולעצור את הפעולה של הורדת המים. מניסיון אצלינו - גם הכמות הקטנה במיכל הדו כמותי היא יותר ממה שבאמת צריך כדי להוריד פיפי, ורוב הפעמים אנחנו מדיחים עם פחות. אם יש ממציאים/מעצבים בין הקוראים: אני משחררת לכם את ההמצאה לפתח אסלה עם ידית כזאת...

הלאה: כשמדיחים את המים, המיכל מפעיל ברז ומתמלא מחדש לשטיפה הבאה. כאן יש דוגמא לאסלה שבמקום לשים את המים האלה ישירות במיכל, מוציאה אותם לכיור קטן מעל למיכל, בו שוטפים את הידיים (הרי הרגע סיימנו את ענינינו), והמים יורדים בחזרה למיכל. כאן יש עוד דוגמא, ולמוכשרים - כאן יש גרסה של diy לאותו עניין. הבעיה בעיני עם הפתרון הזה, היא שזה לא נראה כל כך נוח לשטוף ככה ידיים.

מי שרוצה לקנות לי מתנה לבית החדש (המוקפא כרגע) מוזמן לעיין כאן: הנה מה שקורה כשהמעצבים לוקחים את העניינים לידיים. חשיבה מחודשת על השילוב בין אסלה לכיור, מעוצב, יפה, נוח (כנראה גם יקר בטירוף) וחוסך יופי. כפיים. הנה עוד אחד, של חברה אחרת.

פתרון נוסף, משווק על ידי חברה ישראלית שרק בגלל השם שלהם צריך להציץ עליהם (נו, תציצו), מציעה מערכת וואקום לשירותים. הם מדברים על צריכת מים נמוכה מאוד - פחות מליטר לכל הדחה, אבל אם אני מבינה נכון זה משתמש בחשמל - לא ברור לי כמה ומה מערכת הגיבוי אם אין חשמל, ובנוסף - מה קורה עם סתימות בביוב? זה סבבה שנחסוך בבית הפרטי אבל אנחנו מתחברים למערכות ביוב קיימות שמתבססות על כמות מסויימת של מים להולכת השפכים. לא יודעת על זה מספיק, אשמח להבהרות אם מישהו יודע. על פניו נראה יפה מאוד (אלה המערכות שיש במטוסים?).

כמעט בסוף, אבל בין הדברים ההגיוניים יותר לעשות: מערכת איסוף של מים אפורים שתחזיר את המים המשומשים להדחה באסלות. קלאסי בעיני. כרגע, כידוע, עדיין אין אישור של משרד הבריאות לכל שימוש פרטי במים אפורים. החשש הוא מרסס שעלול להישאף של מים שבהגדרה הם מזוהמים, וכן מבעיות של הפרדת צנרת - שלא יהיה בלבול עם צנרת המים הנקיים. למיטב הבנתי אלה בעיות פתירות לחלוטין, ואני מעריכה שהמשרד ייכנע בסוף לדרישה הגיונית ויתיר את זה.

ולסיום טיפ בריאותי: האסלות שלנו לא בריאות! תנוחת הישיבה על אסלה מערבית לא מאפשרת יציאת הפסולת עד הסוף, וגם מעודדת טחורים ושאר מרעין בישין. תנוחת הכריעה של אסלת הבול קליעה הרבה יותר נכונה. עזרתי לכם? ברור שלא. אף אחד לא יחליף את האסלות בבית. אבל אפשר להחזיק בשירותים שרפרף קטן ולהגביה את הרגליים לתנוחה הנכונה יותר.

ולסיום 2: אם אנחנו כבר בשירותים מה לגבי להחזיק שם צמחים שיטהרו את האויר? כאן יש המלצות (מאתר בחו"ל צריך לראות איזה צמחים מתאימים בארץ).