לא תיארתי לעצמי שזה יהיה על נושא הגודל.
אני נורא מתפתלת סביב זה. הסקיצה שהאדריכל הכין היא פונקציונלית ואין בה הגזמה טוטאלית - החדרים לא גדולים, אין המון בזבוז של שטחי מעבר, הכל נראה בסדר - אבל איכשהו זה יוצא 165 מטר בנוי (נכון שהקירות עם חיפוי אבן עבים - 37 ס"מ - והמטראז' נטו יורד). ואני רציתי לעצור ב- 100 מטר!
אני מדברת עם אנשים ואומרים לי - כמה כבר תחסכי, אין כזה הבדל, אם לא תבני את התוכנית ככה תצטערי אח"כ. התמחור מושפע יותר מכמות אינסטלציה/מטבח/שירותים/אלומיניום, ופחות אם יש עוד מטראז' "טיפש" של חדר. אלישע אמר לי שאני סתם מפחדת לצאת בורגנית מצויה ולכן ההתנגדות שלי.
שואלים למה בעצם כל כך חשוב לי ה(חוסר) גודל. אז אני אנסה לסדר לעצמי את המחשבות בעניין הזה.
- כל מטר בניה משולם כמה פעמים: בניה, אגרות, תחזוקה, חימום/קירור, ארנונה. כסף זה אנרגיה, הוצאת כסף על משהו שאתה לא ממש צריך זה בעיה.
- כל מטר בניה צריך לנקות אח"כ! (וכבר שמעתי את הטיעון שיותר קל לנקות שטח גדול, איכשהו זה נשמע לי לסמן את המטרה מסביב לחץ).
- כזוג גרנו בדירות קטנות בעיר. היה אחלה. עכשיו אנחנו גרים עם ילדים ב120 מטר (ברוטו). וזה בסדר. כן, יש כמה פונקציות שיכולות להיות פחות על המילימטר, אבל זה בסדר. דירה של 120 מטר בעיר נחשבת דירה ענקית, למה שמעבר לבית קרקע יעלה את הסטנדרט?
- כל קופסא שיתנו לאנשים תתמלא בסופו של דבר. אם תהיה לך קופסא קטנה פשוט תקפיד שיהיו לך פחות דברים.
- משכנתא זה לא דבר בר קיימא. זה לא הגיוני השיעבוד הזה לאורך כל כך הרבה זמן. כל חיסכון וקיצוץ ראוי בעיני בעניין הזה. ואני מרגישה לא נוח עם הגישה של אם כבר בונים אז לעשות את זה כמו שצריך. כמו שמי צריך? למה צריך?
- האתגר של בית קטן הוא הרבה יותר יצירתי מבית רגיל או גדול.
- וכן, בתשובה לאלישע, יש משהו נ ו ר א בורגני בבית לא קטן. כשאני מסתכלת על תמונות של בתים, כשאני מבקרת בבתים, יש לי תחושה לא נוחה במרחב גדול. תחושה של חוסר צניעות, של בזבוז.
פרויקט family stuff ביקש מאנשים בתרבויות לא מערביות להוציא את החפצים שלהם וצילם אותם אל מול הבית שלהם. אני רואה את זה ונגנבת מסגנון החיים הבזבזני שלנו. אני מרגישה את זה במיוחד עם הציוד של הילדים - ואנחנו לא אנשים שקונים כל שניה משהו. כמה צריך כדי להיות שמח? אני מתגעגעת לפשטות (גם יואב ויס מתגעגע) הצרכנות העודפת לא מביאה אותנו לשום מקום. ובית גדול זה הביטוי האולטימטיבי לתרבות הזאת.
בre-nest פרסמו כתבה a return to reason? והציגו נתונים שמצביעים שלאחר שהמטראז' הממוצע למשפחה בארה"ב גדל בהתמדה בעשורים האחרונים (1950 - 90 מ"ר, 1970 - 138 מ"ר, 1990 - 191 מ"ר, 2004 - 216 מ"ר) יש לראשונה ירידה וחזרה לאיזור הממוצע של 1990. מה אני רוצה להגיד בזה? שכנראה פעם הסתדרו עם פחות, ואני מתחברת לצניעות הזאת.
אותו renest גם פרסם את הספר big book of small cool spaces, ומעלה המון דוגמאות לדירות כאלה, לטריקים ועניינים. מגניב אותי הרבה יותר מאשר דירות ענק מעוצבות.
ועוד לא אמרתי כלום על פתרונות אדירים ויצירתיים להפליא כמו הרהיטים חוסכי המקום, או הדירה הפצפונת עם הקירות הזזים. (זה משהו שחייבים לראות אז תסתכלו על שני הקישורים האחרונים).
אז? אז. לא יודעת.
