יצירה ממוחזרת למאותגרים - צבע גיר

מישהי שאלה אותי לפני כמה זמן אם אני מוכרת את הסלים שאני עושה משמשוניות. עניתי לה - שזה לא משתלם: אפשר בקלות לקנות סל דומה ב-20 שקלים. אני עובדת על כל סל מינימום שעה, אף אחד לא ישלם מחיר אמיתי על הזמן הזה.
כל דבר תחת הכותרת של ״יצירה״ לוקח יותר זמן ומאמץ מהעלות המגוחכת של לקנות מוצר דומה מסין.

אז למה אני בכלל עושה את זה?

אולי כי שיקולי ״אפשר לקנות את זה יותר בזול מאשר לעשות את זה״ מסתכלים רק על המחיר בכסף, רק על השורה התחתונה: מוצר, ולא מביאים בחשבון את התהליך והאיכות של זמן החיים שמועבר בדרך.
מבחינתי
 20 ש״ח סל קנוי, זה אומר בעצם: נסיעה לקניון + האנרגיות התזזיתיות שבאות עם זה + הדגשת ה׳בא לי׳ והמבט החוצה שמחפש מה הדבר הבא שימלא אותי + הדברים המיותרים שאני לא צריכה ואקנה סתם כי נסחפתי להשפעה של הנצנצים והניאונים + להתלהב 5 דקות מהצעצוע החדש ולמאוס בו די מהר.
מול
להעביר אחה״צ או שניים או שלושה בלהכין לבד, לחפש את החומרים שכבר קיימים ולהשתמש בהם שוב, לתת כבוד לחומר, לתת תשומת לב, להפעיל את הראש ולחפש פתרונות, לרכוש מיומנות, לשיר עם הרדיו, לחוות איזה קצב אחר, אנרגיה אחרת, ותהליך העבודה נותן סיפוק יותר עמוק, קשר לתוצר, הייתי שם כשזה קרה. 

אני מכירה את הסיפוק של שופינג, ואת הסיפוק של לעשות משהו לבד. 
השני לוקח. תנסו.

אבל 
אבל 
אבל
אני לא מוכשר
אין לי ציוד
אין לי רעיונות

למה להסתכל רק על מה שאין?
יש לי מלא זבל? יש
יש לי אינטרנט? יש
יש טריקים למאותגרים? יש

הטריק שלנו להיום: צבע גיר. זה דבר הו, כה טרנדי, ולרוב קל מאוד לעבודה ותוצאות שוות.
דוגמאות, ברור שדוגמאות

בבית משפחת לורנס

ובערבות הפינטרסט:

מקור: thelovenerds

מקור: witandwhistle

מקור: myrepurposedlife

מקור: justimagine

מקור: buzzed

מקור: listotic

צבע גיר אפשר לקנות בטמבוריות, אבל שם הוא בדר״כ יהיה בכמות מסחרית ובצבע ירוק-בי״ס, ולא שחור-בי״ס אמריקאי-פינטרסטי מגניב. אז אפשר לקנות גם מדנה ישראלי, ובטח יש עוד מקומות. אפשר אפילו להכין לבד אם בא לכם (חפשו chalk paint recipe בפינטרסט הקרוב למקום מגוריכם, למשל פה).

למה קניתי מניה בבנק אופק ולמה גם אתם צריכים לחשוב על זה

ללכלך על הבנקים זו לא קשה.
כל שניה שומעים על איזה תספורת, הלוואה או קומבינה אחרת לאיזה טייקון, על מישהו בדיוק כמוני שחוב קטן תפח למשהו מפלצתי, על רווחים היסטריים מעמלות, על השכר ההיסטרי של הבכירים הבנקים.
עזבו, אל תיכנסו לקישורים. רק מלשים אותם נכנסתי למצב חרדתי.

באתי לספר לכם דווקא על הזדמנות חדשה שמתחילה עכשיו: בנק אופק, הבנק הקואופרטיבי הראשון בארץ.
אז מה זה בעצם ובשביל מה זה טוב?
קואופרטיב זו שיטת התאגדות שבה הבעלות משותפת וקבלת ההחלטות דמוקרטית לכל החברים שקנו מניה. ובמקרה הזה: בנק שהלקוחות שלו הם הבעלים שלו, ומראש מוקם על מנת לשרת אותם, ולא על מנת להרוויח סכומי עתק מחוסר הברירה שלהם.

התלבטתי הרבה אם לקנות מניה, מצד אחד - זה ממש מסתדר עם כל מה שאני מאמינה בו, ונראה שזה משהו שעובד מעולה ברחבי העולם ואין סיבה שלא יעבוד אצלנו.
מצד שני - כל הניירת הזאת, והאותיות הקטנות, ולא באמת מעניין אותי להגיע לאסיפות והחלטות וכאלה, ומניה עולה 3000 ש״ח, שזה לא מעט, ומה יקרה אם זה לא יצליח, וחשד בסיסי כלפי כל דבר חדש ולא מוכר, וההבנה שאין לי ולא תהיה לי התמונה המלאה, וכו וכו.
מצד שלישי - גם בבנק הרגיל שלי החתימו אותי על מלא אותיות קטנות ולא עצרתי לחשוב על זה לרגע; ראש הפירמידה הטייקוני בבנק שלי לא רואה אותי ממטר ומבחינתו אני המוצר; זה לא באמת משנה לאיזה בנק אני אזוז, על כל אחד יושב טייקון אחר; ומילא שמשהו מהכסף היה מגיע גם לרחל וקרן מהסניף, אבל הכספים נוטים להצטבר אצל הגבוהים בפירמידה והעובדים לא בדיוק חוגגים (ראה השביתה לא מזמן בבנק דיסקונט); השורות עם העמלות ממשיכות להירשם ע״י המחשב כי ״ככה זה״, ותוך כדי מנסים לטשטש אותי עם כל מיני פרזנטורים ידידותיים למראה ויקרים לתשלום; החלופה של להתנהל בלי חשבון בנק אלא עם מזומן ובנק הדואר, היא תובענית מידי מבחינתי ברמת ניהול הזמן וההתעסקות; וכששמעתי דיווחים עד כמה יש התנגדות של הבנקים הקיימים לבנק אופק, הבנתי שהם כנראה בכיוון הנכון, ואם זה ילך זה יכופף את כל המערכת, וכולם יצטרכו להשתנות, ולטובתינו.

אז היססתי. ואולי אני עדיין מהססת, כי יכול להיות שיהיה פער בין הדיבורים לפני לבין היכולת לממש בפועל, וגם סביר להניח שאני לא יודעת עד הסוף למה אני נכנסת.

אבל כשמסתכלים על המשחק במבט על, יש פה שוני מהותי ממה שכבר קיים, ואת ההצהרות שיושבות בבסיס של בנק אופק אף בנק רגיל לא חולם להצהיר (גם אם הקופירייטרים שעובדים עבורם ינסו למרוח אתכם אחרת). יש פה שחקן חדש ושונה, קלף ג׳וקר. ואם לא ניקח את הסיכון הקטן, אולי נפספס סיכוי ממש גדול.

אני מזמינה אתכם לשקול את העניין בחיוב, למרות ההיסוס המובן.
המיזם כבר רץ מול כל הרשויות ויש חלון הזדמנויות שלא היה קיים בעבר, אבל כדי שיצא לפועל הוא צריך מינימום 25,000 בעלי מניות, וכרגע יש פחות מ-4000.
אפשר לעקוב אחריהם בדף הפייסבוק שלהם, לקרוא באתר, להגיע לחוג בית או לתאם אחד כזה אצלכם.
אם אתם מהסוג המעמיק - אפשר לברר מי בדיוק בהנהלה, לעבור על דו״חות, לקרוא את הביקורת שהם חוטפים, לנתח בצורה ביקורתית מי מבקר, על מה ולמה, ולקבל את ההחלטה שלכם.

אני את ההחלטה שלי קיבלתי מהמקום הערכי שהתחבר למה שהם מציעים, ומתוך מחשבה שמ-ק-ס-י-מ-ו-ם הלכו 1000 ש״ח (סכום גדול, אבל לא סופני), ושזה שווה את הניסיון.