יש לי רעיון. קצת מפוזר, לא ברור כמה מעשי, אבל רעיון, באיזורים הנושקים לסביבה-קהילה-פסולת-צריכה משותפת. הגדרתי לעצמי את השנה הקרובה כזמן לבדוק את הישימות של הרעיון. ובדיוק כשהייתי באיזורי המחשבה האלה, הגיע מייל על קורס ״טעימות״ בנושא עסקים חברתיים שמארגנים מינגה. הלכתי.
לקורס הגיעו 10 אנשים, כל אחד מרקע תעסוקתי שונה - הייטק, יזמות, גרפיקה, עמותות, סטודנטים - המשותף לכולם תחושה של משהו שחסר, משהו שלא עובד. גם אנשי מינגה יצאו מתחושה כזאת ולכן הקימו את מינגה, מתוך המחשבה שהחברתי והכלכלי לא סותרים אחד את השני, אלא יכולים להשלים.
אז אם אנחנו רגילים למגזר הראשון- הציבורי, המגזר השני - הפרטי, המגזר השלישי - עמותות ומלכ״רים, עכשיו אנחנו מדברים על מגזר רביעי - עסקים חברתיים.
יש כל מיני הגדרות לנושא הזה, אבל בגדול, הרעיון הוא שהמיזם יעשה שימוש בכלים עסקיים כדי להשיג מטרות חברתיות, ובעצם יתנהל מהבסיס עם שתי שורות רווח -כלכלי וחברתי - והצלחתו תימדד בשתי שורות הרווח, שתיהן מגדירות את הליבה של העסק, אחת לא יכולה להתקיים בלי השניה.
בעיני העסק החברתי הכי יפה זה כשהdna שלו ממש משתמש במגבלה והופך אותה ליתרון, ויש דוגמאות מקסימות לזה (תיכף), אבל בעצם יש טווח של רמת המעורבות החברתית בתוך העסק, כשכולם עושים בוודאי יותר טוב מחברה שאין בה שום דבר כזה. טווח כזה יתחיל מארגון עסקי שמקצה אחוז מסויים מתקציבו לאחריות תאגידית והחזרה לחברה, ימשיך בעסק שיש בו שיקול חברתי כלשהו (למשל העדפת העסקה לבעלי מוגבלויות), ימשיך ממה שהגדרנו כעסק חברתי =בעל שתי שורות רווח, ימשיך במיזמים מניבי הכנסה בתוך מלכ״ר, ויסתיים בארגונים חברתיים ללא כל כוונת רווח. הסקאלה הזו מדגימה מעט את הקושי בהגדרה של עסק חברתי - מי נחשב כזה ומי לא, מה הפרמטרים לעסק חברתי וכו׳, ואכן החקיקה בארץ לגמרי בראשית דרכה. למה זה משנה בעצם? כי תרומות מוכרות למס יכולה לקבל רק עמותה, ולא עסק פרטי. ומצד שני עדיין אין משקיעים עסקיים רבים שעובדים בתחום העסקים החברתיים. ככה שמי שמקים עסק כזה וצריך מימון ראשוני, נמצא בעצם בין הכיסאות - בלי תורמים מצד אחד, ובלי קרנות ממשלתיות או פרטיות שמחפשות להשקיע בתחום. לכן עניין ההגדרה מצד הרשויות יכול לשנות הרבה למתן דחיפה בתחום. בבריטניה למשל, יש חקיקה בתחום מ2005, יש רגולציה, פיתוח של שוק הון חברתי. ואכן יש שם למעלה מ240000 עסקים חברתיים עם מחזור של מאה מיליארד פאונד.
טוב, הבטחתי דוגמאות, ואני מקווה שהן ידליקו לכם את העיניים כמו שהם הדליקו לי.
יש דוגמאות המבוססות על מודלים שונים, ניסיונות מעניינים מכל מיני זוויות, שהמשותף לכולם הוא הניסיון להכניס לתחום הפרנסה ערך אמיתי, עשיית טוב חברתי או סביבתי. העבודה תופסת את רוב הזמן הפנוי שלנו, ולהרבה אנשים לא נשאר זמן להתנדב או להתגייס בכל דרך אחרת למעגלים הרחבים יותר של הקהילה. המחשבה של ללכת לעבודה ולעשות טוב גם לעצמי וגם לאחרים מעוררת תקווה בעיני ואני מקווה שזה יתפוס בגדול.
דוגמאות בקצרה, מוזמנים לחפש עוד ולהעמיק -
לקורס הגיעו 10 אנשים, כל אחד מרקע תעסוקתי שונה - הייטק, יזמות, גרפיקה, עמותות, סטודנטים - המשותף לכולם תחושה של משהו שחסר, משהו שלא עובד. גם אנשי מינגה יצאו מתחושה כזאת ולכן הקימו את מינגה, מתוך המחשבה שהחברתי והכלכלי לא סותרים אחד את השני, אלא יכולים להשלים.
אז אם אנחנו רגילים למגזר הראשון- הציבורי, המגזר השני - הפרטי, המגזר השלישי - עמותות ומלכ״רים, עכשיו אנחנו מדברים על מגזר רביעי - עסקים חברתיים.
יש כל מיני הגדרות לנושא הזה, אבל בגדול, הרעיון הוא שהמיזם יעשה שימוש בכלים עסקיים כדי להשיג מטרות חברתיות, ובעצם יתנהל מהבסיס עם שתי שורות רווח -כלכלי וחברתי - והצלחתו תימדד בשתי שורות הרווח, שתיהן מגדירות את הליבה של העסק, אחת לא יכולה להתקיים בלי השניה.
בעיני העסק החברתי הכי יפה זה כשהdna שלו ממש משתמש במגבלה והופך אותה ליתרון, ויש דוגמאות מקסימות לזה (תיכף), אבל בעצם יש טווח של רמת המעורבות החברתית בתוך העסק, כשכולם עושים בוודאי יותר טוב מחברה שאין בה שום דבר כזה. טווח כזה יתחיל מארגון עסקי שמקצה אחוז מסויים מתקציבו לאחריות תאגידית והחזרה לחברה, ימשיך בעסק שיש בו שיקול חברתי כלשהו (למשל העדפת העסקה לבעלי מוגבלויות), ימשיך ממה שהגדרנו כעסק חברתי =בעל שתי שורות רווח, ימשיך במיזמים מניבי הכנסה בתוך מלכ״ר, ויסתיים בארגונים חברתיים ללא כל כוונת רווח. הסקאלה הזו מדגימה מעט את הקושי בהגדרה של עסק חברתי - מי נחשב כזה ומי לא, מה הפרמטרים לעסק חברתי וכו׳, ואכן החקיקה בארץ לגמרי בראשית דרכה. למה זה משנה בעצם? כי תרומות מוכרות למס יכולה לקבל רק עמותה, ולא עסק פרטי. ומצד שני עדיין אין משקיעים עסקיים רבים שעובדים בתחום העסקים החברתיים. ככה שמי שמקים עסק כזה וצריך מימון ראשוני, נמצא בעצם בין הכיסאות - בלי תורמים מצד אחד, ובלי קרנות ממשלתיות או פרטיות שמחפשות להשקיע בתחום. לכן עניין ההגדרה מצד הרשויות יכול לשנות הרבה למתן דחיפה בתחום. בבריטניה למשל, יש חקיקה בתחום מ2005, יש רגולציה, פיתוח של שוק הון חברתי. ואכן יש שם למעלה מ240000 עסקים חברתיים עם מחזור של מאה מיליארד פאונד.
טוב, הבטחתי דוגמאות, ואני מקווה שהן ידליקו לכם את העיניים כמו שהם הדליקו לי.
- Callיכול. מרכז שירות טלפוני מכשיר עובדים בעלות די גבוהה, וכיוון שבדר״כ העובדים הם סטודנטים וכד׳ תחלופת העובדים גבוהה. באו callיכול, התאימו עמדות עבודה לבעלי מוגבלויות כמו כבדי ראיה או שמיעה, והתוצאה של זה היתה גם מתן עבודה בשכר הוגן לאנשים שלא מצאו מקום בשוק העבודה, גם קבלת עובדים נאמנים שלא עוזבים לאחר שנה, וגם חיסכון בעלויות ההכשרה הגבוהות, מה שעשה את כל העניין כלכלי. בינגו.
- Aqa. עבודה של בקרת איכות QA, היא עבודה מונוטונית שחוזרת על עצמה. יש היבט של שחיקה של עובדים ושל היקף טעויות. AQA הם חברת השמה שמפנה אוטיסטים לעבודות QA. תוצאה: הפיכת מגבלה ליתרון. עובדים מעולים. תעסוקה לאוכלוסיה שיש לה בעיה למצוא עבודה. בינגו.
יש דוגמאות המבוססות על מודלים שונים, ניסיונות מעניינים מכל מיני זוויות, שהמשותף לכולם הוא הניסיון להכניס לתחום הפרנסה ערך אמיתי, עשיית טוב חברתי או סביבתי. העבודה תופסת את רוב הזמן הפנוי שלנו, ולהרבה אנשים לא נשאר זמן להתנדב או להתגייס בכל דרך אחרת למעגלים הרחבים יותר של הקהילה. המחשבה של ללכת לעבודה ולעשות טוב גם לעצמי וגם לאחרים מעוררת תקווה בעיני ואני מקווה שזה יתפוס בגדול.
דוגמאות בקצרה, מוזמנים לחפש עוד ולהעמיק -
- הבנק של מוחמד יונס בבנגלדש - בנק חברתי הנותן הלוואות לפתיחת עסקים קטנים.
- ליליות ועוד בתי קפה בארץ שמעסיקים נוער בסיכון
- יקב טוליפ שמעסיק נערים בסיכון
- מרכז נא לגעת ביפו - תערוכה, בית קפה של מוגבלי שמיעה, מסעדה של מוגבלי ראייה (אם עוד לא הייתם בלפחות אחד מאלה -רוצו, זאת חוויה מהממת חושים).
- Big issue - הומלסים קונים עיתון בפאונד ומוכרים ב-2, והרווח אליהם.
- קואופרטיב the people supermarket באנגליה צפו בסרטון ביוטיוב.
- טרהסייקל שסיפרתי עליהם פה בעבר, המציאו מודל ייחודי לנושא סביבתי.
- אפליקציה שסוקרת ברקוד של מוצר בסופר ויודעת לספר כמה הוא באמת בריא (לא זוכרת את השם המדוייק - food u cate? )
- סיפור חוזר. עבודת ביניים לאנשים פגועי נפש לפני חזרה למעגל העבודה הרגיל - מכירת ספרים יד שניה בבתי קפה.
- בשותף. ניסיון ירושלמי לקואופרטיב סופרמרקט. הלקוחות הם גם הבעלים, נותנים זמן עבודה שבועי ונהנים ממחירים זולים יותר ומאפשרות להכניס בחירות ערכיות לבחירת המוצרים -סחר הוגן, בריאותי, סביבתי.
- דוגמאות נוספות לקואופרטיבים - קואופרטיב אנרגיות מתחדשות, קואופרטיב ביטוח באירופה, בנק rabo בהולנד, הבר קיימא בתל אביב ועוד.
- עמותת מחשבה טובה שמפעילה כיתת מחשבים ניידת; פרוייקט אקוטק - נוער בסיכון אוסף מחשבים מחברות, משפץ ומעביר לקהילה; MTweb, מכשירים ומעסיקים אוכלוסיות מוחלשות בבניית אתרים. ועוד.
- אוליוובר - מייצרים מפסולת זיתים חומרי הסקה, תחליפי פחמים ועוד.
- בית מדרש לחרדים שעברו משבר נפשי.
