יום ראשון, 15 במרץ 2009
חוכמת הקישקע / אליס סורוקי
לפני חצי שנה +, פגשתי את דויד קפאח (גגלו אותו, איש מרתק, שמח ומלא בידע על צמחי מרפא, רפואה אלטרנטיבית וכו') להתייעצות על כל מיני בעיות בריאותיות. קודם כל, היה נורא כיף, כי הוא איש מקסים.
וחוץ מזה, ולרגל זה התכנסנו כאן היום, הוא המליץ לי על הספר חוכמת הקישקע, שאכן רצתי וקניתי מייד, צייתנית שכמותי.
מחברת הספר היא ביתו של הגורו הראשון של התזונה האורגנית בשנות השישים, שפנה לכיוון הזה אחרי שהחלים מסרטן בעקבות שינוי תזונתי.
למרות כל האורגניות, מיצי הירקות והנבט חיטה ושאר זוועות בריאותיות, האיש מת מסרטן במערכת העיכול בגיל 60.
הבת שלו נגנבה מזה לגמרי, והחליטה לחקור את נושא העיכול מכל זווית אפשרית - מדעית מערבית, פילוסופיה מזרחית, שיאצו, תרבויות עתיקות, מה שאתם רוצים (או לא).
בכל אופן, בספר היא משתפת את הקורא בידע שאליו היא הגיעה והידע הזה מרתק.
קודם כל, מערכת העיכול היא מערכת מורכבת, שרק לקרוא תיאור של התהליכים שעוברים שם כבר מכניס אותך לאיזשהי תפיסה יותר מכבדת לכל הנושא. מערכת העיכול היא בעצם מסננת לכל הגורמים שנכנסים לגוף, ומשפיעה על מערכת החיסון ועל המון מערכות נוספות בגוף. מערכת העצבים בבטן היא השניה בגודלה אחרי המוח, ויש אפילו החלטות עצמאיות ש"מוח הבטן" מקבל בלי קשר למוח.
שנית, התובנה כי מערכת העיכול מעכלת לא רק מזון אלא גם חוויות ורגשות, היא תובנה מעניינת ומועילה. טראומות שתקועות, תחושות בטן ככלי לתקשורת עם הרגשות שלך. מאוד מעניין.
(בסופו של דבר, אגב, המחברת הגיעה למסקנה שהסרטן של אביה היה קשור ללחץ והתפיסות השליליות שלו, שכל מיץ נבט החיטה שבעולם לא יכול לתקן.)
בנוסף להבנות והתפיסה המעניינת יש גם רשימה מעשית ויעילה של טיפים, ותוכנית ניקוי.
בקיצור - מומלץ.
מים אפורים - מה הפתרון?
מים אפורים זה נושא מאוד שנוי במחלוקת.
מצד אחד - חוסר ההגיון של לזרוק מי שתיה שעברו שימוש מינימלי לביוב נראה חלם בהתגלמותו.
מצד שני - גם אם המים עברו רק שימוש קטן הרי שהם כבר מזוהמים מבחינה כימית (סבונים למיניהם, מלחים) ומבחינה פתוגנית (נוכחות חיידקים).
אז עם כל הכבוד לתחושות שלנו, יש סיכון, שאני כחובבנית לא יכולה להעריך אותו, וחוסר אחריות להזרים מים כאלה לאדמה.
בפורום איכות הסביבה בתפוז היה בשבוע האחרון עוד דיון בעניין, והיו כמה הודעות שסיכמו את ההתנגדות לנושא. הנה אחת מהן, למשל.
סיכום ההתנגדות, פחות או יותר:
- כאמור מים אפורים הם מים מזוהמים שדורשים טיהור ולא כל אחד יכול לבצע את הדבר הזה - אם מחוסר ידע, אם מחוסר תחזוקה. כמו כן יש בעיה לבצע מעקב וניטור של מתקנים ברמה ביתית. הסיכון - זיהום הקרקע ומי התהום בצורה בלתי מבוקרת.
- המערכת הארצית של הטיפול בביוב מחזירה אחוזים גבוהים של קולחין לקרקע, אם לחקלאות ואם סתם בהמטרה. כלומר, המים שאנחנו שולחים לביוב לא הולכים לעזאזל אלא עוברים טיהור ומושבים לשימוש בצורה מסודרת ומפוקחת. (או לפחות אמורים לעשות את זה, בהנחה שהמערכות עובדות בצורה אופטימלית. גם אם זה לא בדיוק כך, עדיין עדיף טיפול מרוכז בבעיות מאשר פיצול להמון מערכות קטנות ולא מפוקחות).
- אם הרבה אנשים יעברו לשימוש במים אפורים ולא יזרימו אותם בביוב תהיה בעיה בהזרמת המוצקים במערכת הביוב (אנחנו חווינו את זה ברמה הביתית, לא מוצלח....).
- המערכות הביתיות הן לא אופציה זולה במיוחד, ובהתחשב בשאר הטיעונים יש ספק למה בכלל לטרוח ולהשקיע כשהפתרון המערכתי כנראה יותר מוצלח.
אני נוטה להסכים (וואו, כאילו, מי אני....) עם הטענות ומחפשת במקביל פתרון חלופי, כי בכל זאת כואב הלב על השימוש החד פעמי במים.
אני חושבת:
- ברמה המערכתית מערכות מים אפורים ואגנים ירוקים יכולים להיות פתרון ביישובים שמנותקים מביוב מרכזי ואלמלא זה סתם יזרקו את הביוב שלהם בלי טיפול. במקומות אחרים - עדיף להשקיע את האנרגיה בייעול המט"שים באופן מרוכז ולא להתפצל להמון מערכות ביתיות קטנות ולא מפוקחות.
- ברמה הביתית כן לעשות שימוש שני במים האפורים, אבל במערכת סגורה שחוזרת לבסוף לביוב ולא לקרקע:
- שימוש במים האפורים לשטיפת אסלות (ברור שגם עם זה יש בעיות וחייבים לוודא שהמים האפורים לא מתערבבים עם מי השתיה, וגם עלולה להיות בעיה עם רסס המים בשירותים שעלול להפיץ חיידקים). אני יודעת שיש מערכות מסחריות של מים אפורים שמציעות דבר כזה.
- שימוש במים האפורים לגינון של צמחי מים במיכלים אטומים, שמשורשרים זה לזה והניקוז שלהם הולך לביוב. גם להעשיר את המראה של הגינה, ולהנות מצמחי המים (החל מקנים למיניהם והמשך בפרחי מים) ולא רק גינון מדברי, וגם לא להסתכן בהזרמת מים לא מטוהרים לאדמה, על כל ההשלכות של זה.
יום שלישי, 3 במרץ 2009
דינה אור - ניצחון ההומור
את דינה אור ראיתי בהופעה לפני איזה שנתיים. איזה כיף היה. בידור אינטיליגנטי, על הזוגיות, הילדים - החיים. מוצ'ק.
בהופעה היא הזכירה את העובדה שיש לה ספר, ורשמתי לפני להגיע אליו בהזדמנות.
להזדמנות אצלי צריך לחכות כנראה הרבה זמן - אבל זה השתלם.
הספר שלה כיפי ומחכים. היא מספרת את הסיפור שלה ואת מה שהיא למדה בדרך - השימוש בהומור ככוח מרפא ממש. הכל מתובל היטב, וכתוב כמו שהיא מדברת, הרבה חיוכים בין התובנות. אם יום אחד נצחק על זה - למה לא עכשיו?.
אני מאוד התחברתי לספר, שהזכיר לי שבארגז הכלים הסבוך שלי יש גם את הכלי של ההומור, ושכדאי לי מידי פעם לנער ממנו את האבק....
בובל'ה.
הירשם ל-
רשומות (Atom)