זה לא מהפכה ירוקה, זו מסיבה ירוקה, או אולי הזיה ירוקה. "איך להציל את כדור הארץ ב20 דרכים קלות", כל עיתון יוצא עם מוסף ירוק, ואקו שיק נשמע לנו מונח הגיוני. המון מלל, זמן ומרץ מושקעים בלהעלות מודעות של אנשים לעשות מחוות סמליות, ומעט מידי מאמצי שדולה להעברת חקיקה ירוקה שתחולל שינוי אמית כמו למשל זיכויי מס יותר נדיבים וארוכי טווח למשקיעים באנרגיה מתחדשת. אנחנו מציעים לעצמנו ולילדנו חזון ירוק, אבל בלי שום משאבים לתמוך בחזון: בלי תגובה מערכתית, בלי תכנון, בלי חקיקה, בלי אתיקת שימור. הבאנו לידי קיום את המטרות אבל לא את האמצעים.
אם כולנו נקיים את כל העצות הסביבתיות הקלות - נגיע לכל היותר להאטת הגידול בנזק לסביבה. זה לא דומה אפילו למספיק.
צריך להביא לשינוי מהותי במערכות האנרגיה התחבורה והחקלאות שלנו.
מה שאנחנו רוצים לעשות אי אפשר לעשות כתחביב, ולא כרשימת משימות קלה לביצוע.
אנחנו מנסים להשפיע על כמה גשם ירד, כמה חזקה תהיה הרוח שנושבת, כמה מהר יימס הקרח.
אנחנו מנסים לשמר את היערות, הנהרות, הסוואנות, האוקיינוסים ומיני החי והצומח שהולכים ומידללים.
אנחנו מנסים להיגמל מהתמכרות קולקטיבית לבנזין, מה שמשפיע לא רק על האקלים אלא גם על הגיאופוליטיקה.
קל זה לא יהיה. זה כנראה הדבר הכי קשה שהעולם התמודד איתו אי פעם בזמני שלום.
וזה לא יקרה במכה אחת. יש צורך בהשקעה אדירה של כסף וחשיבה לטווח ארוך, כדי שהנכדים שלנו יחיו בעולם שיש בו פחות גזי חממה ממה שיש היום. כלומר הפוליטיקאים שלנו צריכים להיות אמיצים מאוד ואחראים מאוד.
כדי לא להגיע לרמת פחמן דו חמצני באטמוספרה שתשחרר מפלצות לא ידועות לעולם, צריך להימנע עד אמצע המאה מפליטה של 200 מיליארד טונות, מעכשיו ועד אז. איך עושים את זה? ניצול אנרגיה יעיל, וייצור אנרגיה נקיה: הכפלת יעילות שימוש בדלקים, החלפת תחנות פחמיות בתחנות גז, התקנת מתקנים לוכדי פחמן בתחנות כוח, הכפלת הקיבולת הגרעינית כתחליף לתחנות פחמיות, הכפלה פי 40 של הפקת אנרגיה מרוח, הכפלה פי 700 של הפקת אנרגיה משמש, סוף לכריתת יערות, אימוץ שיטות עיבוד משמרות, קיצוץ של 25 % חשמל לכל השימושים, ועוד. אם היום צריכת האנרגיה העולמית היא של 13 טריליון ואט ממקורות פולטי פחמן, אנחנו צריכים לקצץ ל2.6 טריליון ואט, וכל זה תוך כדי צמיחה.
כל שנה שאנחנו מתעכבים במתן פתרונות, עושה את זה קשה יותר למימוש ומורידה את הסיכוי שלנו להצליח.
בינתיים אנחנו נכשלים. לא רק שהמצב לא משתפר, הוא מחמיר. (בין 1990 ל1999 הפליטות גדלו ב 1.1% בשנה. לאחר אמנת קיוטו, בין השנים 2000 עד 2006 הפליטות גדלו ב3% בשנה).
כאן הפוליטיקה נפגשת באקלים (שפוגש באנרגיה שפוגשת בטכנולוגיה).
להיות חלק מהמסיבה הירוקה כל פוליטיקאי יכול. אבל לקחת את הנושא כאג'נדה עיקרית ולהילחם על זה?
צריך להבין, שאנחנו לא על הטיטאניק ואנחנו צריכים להתחמק מהקרחון. כבר התנגשנו בקרחון. אבל אנחנו נשארים על רחבת הריקודים. אוכלים מהמזנון. אם אנחנו לא נבחר כלום, הטבע כבר יבחר בשבילנו.
אז איך תיראה מהפכת כוח נקי שתחולל שינוי אמיתי?
המשך יבוא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה