בשנה האחרונה הנושא החם הוא הנושא של עליית המחירים של המים, היטל הבצורת וכל סל ה"הרעות" שהפילו על הציבור כדי לאנוס אותו לחסוך במים.
יש המון ביקורת, והיא מוצדקת בוודאי בחלקה - שמדובר במחדל של הרשויות שבמקום להכין פתרונות של התפלה וכו' מפילות את המשבר על האזרחים.
אבל בלי קשר לכל זה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שכמו שנוכחות המזגנים השכיחה מהאדריכלים את תפקידם לתכנן בית שמגן מהאקלים, כך גם נוכחות המים בברז השכיחה מרוב האנשים שאנחנו מדינה על סף המדבר.
ובהקשר לגינון, נכון שחזר בשנים האחרונות בטרנד של גינון בסגנון ישראלי, אבל עדיין יש גינות טרופיות מטורפות, וגם מי שיש לו גן "ישראלי" יכול להרים גינה גלילית באזור מדבר יהודה, שזה סוג של אבסורד. חסרה המודעות והקשר לסביבה האמיתית שלנו.
אבל, הנה הנה, עם הביקורת ועם הרטינות שהורסים את הענף, פתאום רואים כתבות חדשות: כתבות על משטחי ריצוף, על צמחים חוסכי מים, על סוקולנטים, על ניתוב מי נגר ומזגנים לגינה וכו'.
ראיתי את זה וצהלתי. נכון שהמודעות מגיעה מהמקום הלא נכון, אבל היא מגיעה! הידד!
דיבורים שבכלל לא נשמעו בשנים האחרונות הופכים להיות סטטוס קוו בלית ברירה.
יופי, יופי, יופי.
ומכאן אני מסיקה גזירה שווה על נושאים ירוקים אחרים:
ייקחו כסף על שקיות ניילון - פתאום יחזרו לסלים.
יגדילו מיסים על מכוניות גדולות ומזהמות - והג'יפים ייעלמו (הא! אני כנראה מגזימה כאן...).
יעלו את ההיטל הטמנה - והרשויות פתאום יתחילו למחזר.
וכו' וכו'
שוב, זה לא אידיאלי, אבל, הי, זה עובד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה