סריגה בשקיות ניילון / מוטיב רמי לוי בחיי

אני לא זוכרת איפה מצאתי בפעם הראשונה את הכוהנת הגדולה של הסריגה בשקיות... קרוב לוודאי שבאחד הפורומים בתפוז. בכל אופן, הבלוג של א.ארבל הוציא ממני הרבה קריאות התפעלות והשראה. בחורה יצירתית ומעולה, שעושה המון דברים, וכדאי בהחלט להציץ עליה. יש לה גם אתר.

אז כשבראש שלי יושבים הדברים שראיתי אצלה, היה צום, נדמה לי תשעה באב, עם כלום לעשות ועם ילדים משועממים בבית, מכאן לשם קרה הדבר הזה:

סל שהוא בעצם צמה ארוכה של שקיות, שזה לא בעיה לעשות, שמחובר בסוף בתפירה ידנית - שזה כן בעיה לעשות, בכל אופן, לעשות ישר...

טוב. ההמשך היה כשנמאס לי לשבת על הכסא קש שהתייבש בשמש ועקץ בטוסיק, אז ריפדתי אותו באריגה מאולתרת.

כן. אני יודעת.

ואז יום אחד התפרסמה לה סדנת יצירה במיחזור בחברה להגנת הטבע בירושלים. ישר נרשמתי ואצתי רצתי לראות על מה מדובר. אז היתה קליעת ערסל בקשירות כשחומר הגלם הוא סדין ישן שגזרנו לרצועה. נו, שויין. היתה תפירת שקיות בד - בדים ישנים - לגזור - לתפור ביד. חידוש גדול אין פה. היתה סדנא שפיספסתי על קליעת מרבדים (בעסה), והיו שתי סדנאות להתעסקות עם שקיות. אחת - בטכניקה כזאת:

נחמד.

אבל הלהיט הגדול היה לגלות סוף סוף את הסוד של א. טוב, אני מגזימה קצת: א. דווקא מאוד נדיבה ונותנת המון מידע על איך לגזור את השקיות לדוגמא. אבל תמיד עדיף מראה עיניים + התנסות מעשית + מדריכה זמינה לבלבולי שכל. אז גזרנו שקיות סופר לרצועות, ומהן סרגנו בטכניקת קרושה סטנדרטית (כמו לסרוג כיפה, לכל מי שעברה במגזר), רק שבמקום מסרגה השתמשנו באצבעות. רבותי: מהפך:

יפה. מכאן נכנסתי לאמוק של בדיקה מה אפשר לעשות עם זה. ולהלן התוצאות. כשסורגים במסרגה קטנה (מס 5) יוצאת טקסטורה נהדרת ותוצאה שווה ממש. אבל זה לוקח המון זמן.

את הטכניקה של סריגת אצבעות אפשר ליישם גם על חומרי גלם ממוחזרים אחרים: למשל חולצות טריקו צבעוניות ב-3 ש"ח מחנות יד שניה, יכולות להפוך לשטיחונים נאים:

בכל אופן, גולת הכותרת של התקף הסריגה היתה לכבוד פורים שעבר, בדקתי מה קורה אם סורגים בשקיות בטכניקה של שתי מסרגות (מס 10 נדמה לי). ויישמתי את זה כתחפושת פורים:

ותשקוט הארץ 40 שנה, או לפחות עד הפרוייקט הבא...