יום חמישי, 30 בדצמבר 2010

לא יותר מזה

רציתי לכתוב את זה בסגנון של "כולנו מרגישים..." "כל אחד לפעמים.." וכאלה, אבל האמת היא שאין לי מושג מה כולם אז אכתוב את זה בגוף ראשון למרות שזה יוצא קצת מביך ככה.

אני מרגישה לפעמים שההתנהלות שלי בעולם היא עדיין כמו בתיכון: אחוז מסויים עד ניכר ממני מביא בחשבון מה חושבים עלי, איך רואים אותי ומנסה להתאים את עצמו לשם. הלחץ הזה, בנוסף ללחצים היומיומיים הרגילים, גורם לי להיות מכונסת בעצמי ופחות משוחררת ממה שהייתי רוצה. אני חושבת שאני יוצאת הרבה פחות מסבירת פנים לזולת ממה שאני חושבת.

למרות ההקדמה שלי על "כולנו" נראה לי שדי הרבה אנשים מתנהלים ככה: פרצוף קפוץ, מחשבות מכונסות פנימה, משדרים איזשהו לחץ או חשש או התנשאות בקשר בינאישי.

אח שלי אמר משהו לפני כמה זמן, שנשמע כל כך שבלוני, אבל עובד טוב. בכל מפגש עם מישהו, תחפש משהו נחמד אצלו, מחמאה, ותזרוק מילה טובה. משהו שהוא אמר וגרם לך לחשוב, משהו על היציבה, משהו אמיתי. האפקט הוא מדהים והוא דו-צדדי: פתאום זורח אור מבנאדם שהיה כולו אפור, מפציע חיוך, מסתכלים בעיניים והקשר מתחזק. וגם אצלי פתאום נרגעות תחושות לא נוחות של היסוס וחשש בנוגע לאיש.
ככה.
אמרתי ששבלוני (ותגידו תודה שלא עשיתי מצגת עם חתולים.)

וחצי באותו עניין: מה הקטע של כל הדוגמנים/יות האלה בפרסומות? ושל כל מי שמביים אותם? ושל כל מי שמחקה אותם? מה זה ההבעות האלה? למה אתם חושבים שלעשות פרצוף של "אני מקיא עליך" זה סקסי, או מגניב, או מפתה אותי לקנות משהו?
אתם נראים חלולים ומטומטמים כמו פלקט! אה, טוב. לא חשוב.

יום שבת, 20 בנובמבר 2010

חם שטוח וצפוף - חלק 5

תקופת האבן לא נגמרה כי האבנים אזלו לנו, אלא כי המציאו שיטות טובות יותר.

אז אנחנו צריכים אלקטרונים שופעים, נקיים, אמינים זולים. ואנחנו צריכים אותם דחוף. ואנחנו צריכים אותם ככאלה שיוכלו לתת פתרון מערכתי ולא רק תוספת למערכת הקיימת. עם כל הרעש הירוק - איך עדיין לא הגענו לשם?

א. כי קשה להגיע לפריצת דרך מדעית בתחום שגם ככה מחכך את הגבולות העכשוויים של הפיזיקה/כימיה/תרמודינמיקה/ננוטכנולוגיה/ביולוגיה וצריך להרחיב את הגבולות האלה עוד יותר.
ב. לא ניסינו מספיק. לא ניסינו באמת.


אנחנו צריכים שיפור מהיר של השיטות הנקיות הקיימות (רוח, סולארי, תרמי) ואנחנו צריכים פריצת דרך.

מי שיכול לעשות את כל זה זה השוק החופשי, שרק הוא יכול להריץ לא מעבדה אחת אלא 10,000 במקביל. אבל השוק החופשי הוא לא באמת חופשי. הוא לא שדה בר, אלא גינה שדורשת תיכנון נבון ושימוש בדישון של מיסים, תקנות, תמריצים ואמצעי הרתעה כדי להגיע לתוצאות הרצויות.

נכון להיום גינת האנרגיה ממש לא מתוכננת להניב חידושים של כוח נקי. היא מדושנת בכספי תמיכה לדלקים זולים ומלוכלכים מנפט פחם או מקסימום מגז טבעי. האינטרסים רודני הנפט הם שעיצבו את הגינה כדי שתהלום את צרכיהם וקשה מאוד למשהו חדש לצמוח שם.

אסטרטגיה לאומית מתוכננת בקפידה לחדשנות ולמסחור של אנרגיה ע"י מדיניות, תמריצי מס, אמצעי הרתעה ותקנות שידרבנו כל מקור מבטיח לאלקטרונים נקיים ולקידום מהיר יותר של הטכנולוגיות הנקיות שכבר יש לנו על גרף הלמידה וההתייעלות. רק מערכת יכולה ליצור מערכת חדשה. אנחנו רוצים שהממשלה תקבע מדיניות נכונה למס, לפיקוח, לחינוך, שתממן את המחקר שירחיב את גבולות המדעים, וכך תכשיר את הקרקע לפריצת דרך. הטלת מיסים על מה שאיננו רוצים וסיבסוד מה שאנחנו כן רוצים.

מחירים וחדשנות

הקפיטליזם בארה"ב מתפתח ומחדש, אבל לא תעשיות האנרגיה. תעשיות האנרגיה חשובות כל כך שהן מקבלות סיוע ממשלתי. אבל הסיוע הזה מקבע אותן ולא מדרבן אותן להתקדם וליצור חידושים והתיעלות. כל עוד הנפט יותר זול ממוצרי אנרגיה מתחרים, אין שום לחץ להשקיע באנרגיה חלופית. הדרך היחידה לשנות את זה היא לעצב את השוק כך שטכנולוגיות כוח נקי יוכלו לקרוא תיגר על ענקיות הדלקים המלוכלכים השולטים. השוק מגיב רק לאיתותי מחיר.

איתותי המחיר - מחיר הנפט מול מחיר האנרגיה המתחדשת - יקבע הכל.

אף אחד לא ירצה לשלם מכיסו על חדשנות באנרגיה נקיה אם היא יקרה מהפתרונות הנוכחיים. אבל אם הממשלה אומרת שמעכשיו נשלם את העלות האמיתית של האנרגיה המלכלכת כולל עלות פליטת הפחמן והזיהום (כלומר הטלת מס על בנזין ועל פחמן) אולי עלות האנרגיה הנקיה תהיה זולה יותר ואנשים יבחרו בה. כשמאסה של אנשים תשתמש בטכנולוגיה, יקרה מה שתמיד קורה: ככל שיותר אנשים משתמשים עלות היחידה יורדת, הטכנולוגיה משתפרת ומתייעלת והדורות הבאים (כמו הדורות של הסלולארי) תחרותיים עוד יותר.

תנודות המחיר של הנפט משבשות את התהליך. כשהמחיר יקר שווה להשקיע בטכנווגיות חלופיות, וכשהמחיר נמוך לא שווה. איזה משקיכ ישים את הכסף שלו על טכנולוגיה שאולי יש ואולי אין לה שוק? קביעת מחיר רצפה לחבית נפט/ליטר דלק יכול להיות צעד מדרבן מהבחינה הזאת. גם תקן שהממשלה קובעת שאחוז מסויים מאספקת האנרגיה חייב להיות מטכנולוגיות נקיות מבטיח ביקוש עתידי ויעודד משקיעים לפתח טכנולוגיות.

המוצרים שאנו קונים היום מתומחרים לפי עלויות עבודה, חומרים, הובלה ורווח רצוי. יש התעלמות מוחלטת מעלויות ההשפעות החיצוניות של המוצר: זיהום אויר, הרעלת נהרות וקרקעות, וזיהום כתוצאה משימוש בחשמל מלוכלך. אי הכללה של העלויות האלה במחיר המוצר היא שקר. אנחנו משקרים את עמצנו אבל הטבע לא מתרשם והתוצאות כבר כאן. את הכשל הזה יכולה רק הממשלה לתקן ע"י התערבות ועיצוב שוק- והטלת מס על פליטת פחמן.


איתותי מחיר נוספים על אלה שהוזכרו:
- מנגנון קביעת מכסה וסחר בפחמן: הקצאת פליטת פחמן לכל חברה, ואם היא פועלת ביעילות היא יכולה למכור את עודפי ההקצאה שלה למישהו אחר. כך מבטיחים ודאות לסביבה ונותנים לממשלה גמישות. מצד שני יש הרבה ביקורת על המנגנון הזה (תראו את הסרטו אצל the story of stuff) הוא לא שקוף, הוא מזמין תיחמונים, הוא משחק את המשחק הישן של תעתועי זרזות ידיים בתחבלנות פיננסית, והוא מנסה להסוות איפה אנחנו באמת נמצאים ולא מקדם שינוי תפיסתי.

- שיטת "אגרה-החזר": מי שקונה רכב בזבזן ישלם אגרה, מי שקונה רכב יעיל יקבל החזר. זה, ביחד עם מיסוי על בנזין יכול להפחית צריכת דלק וכל היתרונות הנובעים מזה (ככתוב בחלק 1).

בכל מעבר ממערכת אחת לשניה הצעד הראשון תמיד יקר וקשה יותר מהסטטוס קוו הקיים. במצבנו היום - כל שנת המתנה תעשה את המחיר יקר יותר . איתות מחיר יביא להנעה של התהליך. אבל המנהיגים שלנו מפחדים להנהיג ולעשות את הצעד הראשון. הנאום שפרידמן הכין למועמד שיוביל מהלך כזה כבר מוכן ומופיע בספר...

בירוקרטים מהפכנים
תקנים ותקנות הם עסק משעמם. אבל הם מגרש המשחקים האמיתי כדי לעודד את הפריסה וההמצאה של אנרגיה נקיה, כדי לשפר יעילות אנרגטית של בתים, של מכשירים, של כלי רכב ומערכות תאורה, חימום וקירור, ולעצב את חברות החשמל לכיוון של אנטרנט אנרגיה.

זיהום הוא פשוט בזבוז. חברות שיפסיקו את הבזבוז ישתמשו במשאבים שלהם בצורה יותר יעילה ולכן יהיו יותר תחרותיות. לכן תקנות פיקוח יקדמו את את הסביבה והן את התעשייה. כשנקבעים תקנים השדולות ועורכי הדין עוזבים והמהנדסים מתחילים לעבוד. כל שינוי של אחוז לפה או לשם בתקינה יכול לחסוך המון הן לצרכנים והן לזיהום (ופרימן מביא כמה סיפורים מדהימים בעניין).

ליצרנים נוח להישאר במוכר שלהם, הם נאבקים בתקנים חדשים, מפריזים בהערכת העלויות שהתקנות יכפו עליהם וממעיטים בערך החידושים שהן יעודדו. קשה להם לראות איך החמרת התקנים מקדמת אותם בתחרות עם שווקים אחרים .בדר"כ יש בסופו של דבר חידוש שלא נצפה מראש וכולם מרוויחים.

יעילות אנרגטית (שהממשלה יכולה לקדם ע"י העלאה הדרגתית של התקנים) היא הדרך המהירה היעילה והזולה ליצירת כוח נקי - כוח שלא צריך לייצר אותו כי הביקוש אליו ירד. כשהתחזת היא לצמיחה בביקוש החשמל, יעילות אנרגטית יכולה לאזן את המשוואה.


תקינה לבניה ירוקה גם היא נדבך חשוב. היא תביא לחשיבה יצירתית בעיצוב והנדסה של מבנים למניעת בזבוז ולצמצום השימוש באנרגיה.לא שזה קל: צריך להשקיע הרבה יותר בתכנון, לחשוב על קשרי הגומלין בין מערכות הבניין השונות, שימוש בחום המופק ממערכת אחת כדי להפעיל מערכת אחרת, לקחת מטרות מנוגדות ולשלב אותן. ועוד. אבל דברים מדהימים קורים כשלוקחים אחריות על יצירת הבלתי אפשרי.

התפיסה היום היא שחברות החשמל מרוויחות ככל משתמשים יותר בחשמל. אם רוצים שהם ימכרו צמצום צריכה צריך להפוך את ההתיעלות האנרגטית למשהו שיעשיר את חברות החשמל. ופה נכנסת התקינה. שיטת "הפרדה פלוס" שהונהגה בקליפורניה עושה בדיוק את זה: חברת החשמל יוזמת פעולות של יעילות אנרגטית, מוכיחה בסוף השנה כמה חסכה בייצור ע"י ההתייעלות והרווח של הכוח שלא יוצר מוחזר לה בחציו ע"י רשויות הפיקוח כשחציו השני רווח של הצרכן. זו דוגא לשיטה שעובדת.
יש לתת תמריצים לחברות החשמל לקידום התייעלת אנרגטית. כך שחברת החשמל תרוויח יותר כשהצרכן יחסוך יותר. תמריצים לייצור חשמל ממקורות מתחדשים, תמריצים למי שיראה הפחתת פחמן, תמריצים לצי שיעודד לקוחות להתקין חשמל סולארי בבתים, תמריצים על תרומה לתכנון חוקים טובים יותר ליעילות אנרגטית רמה הלאומית.

החתיכה האחרונה בפאזל היא מעבר לרכבים היברידיים, ובשאיפה לרכבים חשמליים לגמרי. זה אפשרי בלי צורך להקים עוד תחנות כוח כיוון שהמכוניות ייטענו בשעות הלילה. יהיה צורך בתקנים אחידים לשקעים, למטענים, לסוללות, כדי שהכח יוכל להתחבר לרשת אחת.

איך נזהה שהאיתותים התחילו לפעול? כשחברות אנרגיה יתחרו על ההזדמנות לייעל את האופן שבו אתם צורכים אנרגיה, כשמגרשי חניה ישלמו לכם כדי שתחנו בהם והם יוכלו למכור לכם וח סולארי מהגג שלהם, כשהחשמל יעלה יותר, אבל החשבון שלם יתכווץ, כש"ירוק" יעלם כי הוא הפך לנורמה.

חם שטוח וצפוף - חלק 4

המקום שאליו אנחנו צריכים לחתור, שלכיוונו צריכות להיות כל ההטבות הממשלתיות וכל הדירבונים הוא המקום של "אינטרנט האנרגיה" ומציאת המקור לאנרגיה נקיה.

מה זה אינטרנט האנרגיה?
נכון להיות רשת החשמל שלנו היא חד צדדית וטיפשה: אנחנו צורכים חשמל מהשקע בקיר ומשלמים חשבון בסוף החודש. לא משנה אם צרכנו בשעת שיא או שפל, אם היינו יעילים או לא. חברת החשמל מחשבת את סך כל ההוצאות שלה + השקעות + רווח, מחלקת בכמה ביקוש צפוי ולפי זה פחות או יותר נקבע המחיר לקילוואט-שעה. יש לחברות החשמל אינטרס לעודד צריכה כי לקדם את ההתפתחות שלהם.
יש כאן מין מזנון צרוך אנרגיה ככל יכולתך בתשלום קבוע, ולכולם נוח כי אף אחד לא מסתכל מה קורה במטבח.. ומה שקורה במטבח זה שהמחיר שאנחנו משלמים הוא לא המחיר האמיתי: לא משלמים את עלויות הזיהום, את עלויות התחממות כדור הארץ, את עלויות מחלות האסטמה, אובדן המגוון הביולוגי ועוד ועוד.
עוד זווית לעניין הזה היא שחברות החשמל מחויבות לענות על הביקוש תמיד. ופעם פעמיים בעונה (גלי חום בקיץ למשל) יכולות להיות דרישות שיא. על מנת לענות על הביקוש הדי חד פעמי הזה, החברות חייבות להחזיק תשתית בסטנד ביי שתדע לספק את הדרישה.
אז יש לנו מכונה אדירה שמרושתת בכל פינה ומגיעה לכל מקום, אבל היא עובדת על עידוד צריכה ואי התייחסות לזמני שיא ושפל והיא פועלת מהמפעל עד למונה ולא מעבר לזה.

החזון שפרידמן מציע בספר - "אינטרנט האנרגיה" - מדבר על רשת חשמל חכמה, דו-כיוונית שמעודדת יעילות אנרגטית, ובכך חוסכת משאבים לכולם מאפשרת השקעת משאבים לשימוש באנרגיה נקיה.
יש בספר תיאור עתידי מלבב ומעורר השראה. הייתי שמחה הייתי להעלות אותו כמו שהוא (אולי אבקש רשות מההוצאה). בגדול הרעיון הוא כזה: בכל מכשיר חשמלי קיים שבב שמדבר עם מערכת החשמל. בכל בית מותקנת "קופסא שחורה" שמנהלת את כל נושא האנרגיה. חברת החשמל לא מעבירה ברשת רק חשמל, אלא גם את העלויות האמיתיות שלו: עכשיו יש נפילה בצריכה = החשמל יותר זול, עכשיו יש עליה בצריכה = החשמל יותר יקר. המערכת החכמה בבית יודעת לנהל כל מכשיר לפי סדרי עדיפויות. אפשר להגדיר לכל מכשיר באיזה עלויות מותר לו לפעול ולעכב הפעלה שלו בתעריפים היקרים. למשל - לדחות הפעלת מכונת כביסה לאמצע הלילה. וכל העסק מתנהל ע"י המכשירים עצמם בהתאם להגדרות או חבילות השימוש שהוגדרו להם.
התוצאה של הדבר הזה, הוא השטחה של הגרפים הקיצוניים של צריכת החשמל - פריסה של השימוש בחשמל בצורה יעילה, כך שגם הצרכן משלם פחות, וגם חברת החשמל משלמת פחות על החזקת עתודות לשעת שיא שרוב הזמן מתבזבזות, יכולה להתקיים יותר צמיחה עם פחות תחנות כוח, יותר יעילות אנרגטית ויותר אנרגיה מתחדשת.
חברות חדשות שסוחרות בפליטות פחמן מציעות שירותי התיייעלות אנרגטית לבתים. מי שמייצר אנרגיה (סולארי למשל) או שמאפשר איחסון אנרגיה משעת שפל לשעת שיא (בבטריה של המכונית החשמלית למשל) מקבל תשלום על כך, וזה פתח לעסקים מעניינים כמו חניונים סולאריים למשל. תקנות הבניה מאשרות בנין ציבורי רק אם הוא יוכיח צריכה של 0 אנרגיה ע"י מכירה של חשמל בחזרה, או ע"י שימושים כפולים במשאבים - למשל מטבח בית הספר משמש את פיצה דומינוס אחה"צ ובערב. (הידעתם שייצור המלט העולמי, החום שנדרש כדי לקלות את הגיר והפחמן הדו חמצני הנפלט תוך כדי כך, פולט לאטמוספרה פחמן דו חמצני בכמות ששווה לזה שפולטות כל נמכוניות בעולם?! מכאן החשיבות המטורפת בבניה יעילה אנרגטית).

הטכנולוגיות לקיום אינטרנט אנרגיה נמצאות בניסויים במעבדות והדבר הזה יכול לקרות.
שילוב של מודל אינטרנט האנרגיה עם פריצת דרך בתחום של הפקת אנרגיה נקיה תהיה מהפכה אמיתי שאנחנו זקוקים לה נואשות.

יום רביעי, 10 בנובמבר 2010

גגות מגניב!

גלובלוג פרסמו ידיעה משמחת על התייעלות אנרגטית בארה"ב. הממשל שם יוצא ביוזמה לביצוע גגות קרים בבנייני ממשלה. הפוסט מסביר שגגות קרים הם גגות שנצבעו בצבע או בציפוי מיוחד על מנת להחזיר את חום השמש.הדבר מצמצם את עלויות הקירור .וכו' (תקראו לבד).

נשמע מוכר והגיוני, ידוע שעדיף לצבוע את הגג בלבן, אבל אם יש ציפוי מיוחד שעוזר עוד יותר, אני רוצה לדעת מהו. ביקשתי מידע על הטכניקה המסתורית, והפנו אותי לחפש ברשת.

חיפשתי. שמחתי למצוא המון תוצאות ועוד בעברית !
אבל... (ופה אנחנו עוברים לנושא אחר - לא בניה ירוקה אלא אתיקה בתכני רשת) אותו המאמר מופיע פה, פה, פה, גם פה, לא נשלל מקומו פה, הנה הוא פה, וגם פה!
קצת לא נעים, הייתי אומרת. מעניין מה המקור ואם הוא הרשה לכולם להעתיק...

ונחזור לחומר המסתורי:
פה מופיעה הידיעה עם תיאור מתסכל שהאמריקאים הוציאו מכתב עם הנחיות מפורטות (איזה?). פה מופיעה אותה ידיעה ויש הפניה למחקר (באנגלית, וארוך נורא! ואיפה אומרים מה החומר?). ופה (וגם פה) אותו דבר עם הפניה למחקר, ושאלה (ללא תשובה) מה ניתן לעשות בארץ...

והכי קטע זה שכשמחפשים בגוגל תוצאות מתורגמות לcool roofs, מקבלים הרבה "מגניב הגג" או "גגות מגניב". וגם דברים כמו:
מגניב הגגות הם גגות המורכב מחומרים מאוד יעיל משקפים יום ראשון האנרגיה של מהגג לפני השטח. חומרים מגניב המדרון גגות נמוך בהירים בעיקר בצבע לבן, למרות לבן בצבעים שאינם מתחילים להיות זמין עבור יישומים גג משופע. מגניב גגות צריכים גם להיות emissivity גבוה, המאפשר להם לפלוט אנרגיה אינפרא אדום. למרבה הצער מתכות חשופות ציפויים מתכתיים נוטים להיות emissivity נמוכים אינם נחשבים חומרים מגניב.
ואם זה לא מגניב, אז מה כן?

אולי צריך לדבר עם אנשי איטום על מה מדובר, ואני סתם עושה סיפור.
כרגע כל מה שיש לי זה שהחומר אמור להיות לבן, שיש יריעות, ויש ציפויים, שיש שם איזה פיגמנטים מיוחדים, שלוחות מתכת וצבעים מתכתיים לא טובים.

יום שלישי, 2 בנובמבר 2010

דברים לעשות עם בדים משומשים

כרגיל, רוב הרעיונות שאני מוצאת מיושמים על בדים חדשים ומנצנצים, אבל אין שום מניעה להשתמש בבדים משומשים.

זה לא המקור של הרעיון (יש הכוונה בתוך הפוסט) , אבל הביצוע כה מקסים: ליפוף בד על מסגרת, ובובות ציפור. רוצה כזה.

הכלאה של סוודרים לפריט חדש וחמוד

פרח בד מתוק עם הדרכה מפורטת


בובות. ועוד בובות. ועוד. ועוד. אוקיי - עוד. מי יעשה לי? (אני הכי אוהבת את העקומות המוזרות)

רעיונות מה לעשות עם טישירט. הכי מוצלח: דוגמא חדשה לחולצה ע"י חיתוכים.

מה לעשות מבגדים ישנים? בגדים חדשים, כמובן. ורצוי שמלות מדהימות לילדות מגניבות. (נתתי קישור אחד, אבל כל האתר שם מלא בדוגמאות. אזהרה למתוסכלות: רצוי להתעלם מהתמונות של היוצרת, שהיא גם מוכשרת וגם יפה וגם מצליחה - איך ישנים בלילה אחרי דבר כזה?). הנה עוד הצצה. ועוד אחד אחרון, ולכו לחטט שם בעצמכם...

רעיונות לשאריות בדים: בובות ציפורים? אולי עכברונים? מה לגבי קישוט לכרית?

הרבה דוגמאות לשטיחים קלועים (אם חלק ייראו מוכרים זה כי זה באותה טכניקה של סריגת סלים רק מרצועות בד).

ועוד שטיח - הפעם מאלה השעירים - הנה עוד אחד

תותים, כן. אפילו מודרך.

תיק מטישירט. ועוד (ממש יפים). ועוד.

הפוגה למיצג אמנותי מבגדים. ונמשיך -


סל שהוא גם שמיכה לפיקניק

לא לגמרי הבנתי מה העניין עם הליבוד - הפיכת צמר / סוודר ישן ללבד ויצירה ממנו. אבל יש אינסוף דברים שעושים מהלבד הזה. פה יש כמה הדגמות לתוצרים.

תיק מחויט ללפטופ

שדרוג בגדים (ותציצו באופן כללי בבלוג, מוכשרת זאתי, משהו).

תחליף לסקוטשברייט! הנה עוד אחד.


עוד דברים עם בדים מלופפים.

ליצירתיים הידד.

יום שבת, 16 באוקטובר 2010

חם, שטוח וצפוף - חלק 3

זה לא מהפכה ירוקה, זו מסיבה ירוקה, או אולי הזיה ירוקה. "איך להציל את כדור הארץ ב20 דרכים קלות", כל עיתון יוצא עם מוסף ירוק, ואקו שיק נשמע לנו מונח הגיוני. המון מלל, זמן ומרץ מושקעים בלהעלות מודעות של אנשים לעשות מחוות סמליות, ומעט מידי מאמצי שדולה להעברת חקיקה ירוקה שתחולל שינוי אמית כמו למשל זיכויי מס יותר נדיבים וארוכי טווח למשקיעים באנרגיה מתחדשת. אנחנו מציעים לעצמנו ולילדנו חזון ירוק, אבל בלי שום משאבים לתמוך בחזון: בלי תגובה מערכתית, בלי תכנון, בלי חקיקה, בלי אתיקת שימור. הבאנו לידי קיום את המטרות אבל לא את האמצעים.
אם כולנו נקיים את כל העצות הסביבתיות הקלות - נגיע לכל היותר להאטת הגידול בנזק לסביבה. זה לא דומה אפילו למספיק.
צריך להביא לשינוי מהותי במערכות האנרגיה התחבורה והחקלאות שלנו.
מה שאנחנו רוצים לעשות אי אפשר לעשות כתחביב, ולא כרשימת משימות קלה לביצוע.
אנחנו מנסים להשפיע על כמה גשם ירד, כמה חזקה תהיה הרוח שנושבת, כמה מהר יימס הקרח.
אנחנו מנסים לשמר את היערות, הנהרות, הסוואנות, האוקיינוסים ומיני החי והצומח שהולכים ומידללים.
אנחנו מנסים להיגמל מהתמכרות קולקטיבית לבנזין, מה שמשפיע לא רק על האקלים אלא גם על הגיאופוליטיקה.
קל זה לא יהיה. זה כנראה הדבר הכי קשה שהעולם התמודד איתו אי פעם בזמני שלום.
וזה לא יקרה במכה אחת. יש צורך בהשקעה אדירה של כסף וחשיבה לטווח ארוך, כדי שהנכדים שלנו יחיו בעולם שיש בו פחות גזי חממה ממה שיש היום. כלומר הפוליטיקאים שלנו צריכים להיות אמיצים מאוד ואחראים מאוד.
כדי לא להגיע לרמת פחמן דו חמצני באטמוספרה שתשחרר מפלצות לא ידועות לעולם, צריך להימנע עד אמצע המאה מפליטה של 200 מיליארד טונות, מעכשיו ועד אז. איך עושים את זה? ניצול אנרגיה יעיל, וייצור אנרגיה נקיה: הכפלת יעילות שימוש בדלקים, החלפת תחנות פחמיות בתחנות גז, התקנת מתקנים לוכדי פחמן בתחנות כוח, הכפלת הקיבולת הגרעינית כתחליף לתחנות פחמיות, הכפלה פי 40 של הפקת אנרגיה מרוח, הכפלה פי 700 של הפקת אנרגיה משמש, סוף לכריתת יערות, אימוץ שיטות עיבוד משמרות, קיצוץ של 25 % חשמל לכל השימושים, ועוד. אם היום צריכת האנרגיה העולמית היא של 13 טריליון ואט ממקורות פולטי פחמן, אנחנו צריכים לקצץ ל2.6 טריליון ואט, וכל זה תוך כדי צמיחה.
כל שנה שאנחנו מתעכבים במתן פתרונות, עושה את זה קשה יותר למימוש ומורידה את הסיכוי שלנו להצליח.
בינתיים אנחנו נכשלים. לא רק שהמצב לא משתפר, הוא מחמיר. (בין 1990 ל1999 הפליטות גדלו ב 1.1% בשנה. לאחר אמנת קיוטו, בין השנים 2000 עד 2006 הפליטות גדלו ב3% בשנה).
כאן הפוליטיקה נפגשת באקלים (שפוגש באנרגיה שפוגשת בטכנולוגיה).
להיות חלק מהמסיבה הירוקה כל פוליטיקאי יכול. אבל לקחת את הנושא כאג'נדה עיקרית ולהילחם על זה?
צריך להבין, שאנחנו לא על הטיטאניק ואנחנו צריכים להתחמק מהקרחון. כבר התנגשנו בקרחון. אבל אנחנו נשארים על רחבת הריקודים. אוכלים מהמזנון. אם אנחנו לא נבחר כלום, הטבע כבר יבחר בשבילנו.

אז איך תיראה מהפכת כוח נקי שתחולל שינוי אמיתי?
המשך יבוא.

עייפות

בעודי מקללת את ערימת הכלים למיחזור תוך כדי סידור הבית בערב אחרי מהומת היום עם הילדים, מצאתי את עצמי חושבת כמה מאמץ זה מצריך, כל הירוק הזה. זה מתקשר לי גם לתגובה של האזרח דרור על בית קטן, שנגעה בצעצועים החד פעמיים של היום לעומת הערך של צעצוע יקר ושווה שנקשרים אליו לאורך זמן.

חשבתי על השחיקה הזאת בדברים שחשובים לנו, במימוש עקרונות, למשל...
  • בילד הראשון הקפדנו על צבעי מאכל - לא נתנו קרטיבים צבעוניים למשל, היום זו מלחמה שאנחנו אפילו לא מנסים להתחיל.
  • היינו מבשלים הכל עם שמן זית, היום יש גם שמן קנולה על השיש.
  • ממתקים וחטיפים - שנשמרו כממתק לשבת ולא עלה על הדעת אפילו לבקש באמצע שבוע, משוחררים יותר בקלות לילדים.
  • חומרי ניקוי של אקובר, אנחנו מחפפים, כי זה נורא יקר, וקשה לאורך זמן.
  • קנינו בזמנו את השקית הטובה, ושאר שקיות רב פעמיות לצרכי סופר, והיום אנחנו לא מקפידים עד כדי כך (אולי כי אנחנו משתמשים בשקיות שימוש חוזר לזבל).
  • גם בקטע החינוכי - הקפדתי פעם יותר על איזה סרטים נכנסים הביתה, אבל הילדים כל כך חשופים לדברים מצד החברים שלהם, שקשה להתמיד בזה. אז אני משתדלת לצפות איתם, ואומרת את דעתי על דברים, אבל בפירוש מוותרת יותר.
  • חפצים ובגדים שאני נותנת בדר"כ ליד שניה, לפעמים אני מעיפה לפח, כי נמאס לי מהגרוטיאדה הזאת כבר.
  • צעצועים חד פעמיים, סינים קשקושיים מגעילים כאלה שנשברים אחרי חמש דקות, פעם לא הסכמתי להסתכל עליהם אפילו, ניסיתי להעביר בגן שביומולדת לא יחלקו מתנות כאלה לילדים וכו', היום זה כאילו מגיע משום מקום (יכול להיות שהם מתרבים עצמאית??). הילדים כל כך אוהבים את החדש, ויש לי פחות כוח לריב על זה.
  • קומפוסט עדיין יש, בעיקר בגלל שזה לא בדיוק קומפוסט אלא שהתרנגולות פשוט אוכלות הכל ולא צריך להשקיע בזה.
  • חיסכון עד כמה שאפשר בחשמל עדיין יש.
  • הכלים שאנחנו שוטפים ונותנים לגן (כל היוגורטים והאריזות), בקבוקי הפיקדון שמחכים אי שם בחצר להפקדה, כל הזבלה הזאת מטריפה את דעתי עד כדי הרהורי כפירה.
  • כנ"ל הבטריות הנטענות המעצבנות האלה.
  • כנ"ל לבדוק כל מוצר לגבי ערכים תזונתיים, צבעי מאכל, ניסויים על בעלי חיים, מקבילה מתוצרת מקומית. הצילו, כבר אין לי כוח.

אני פשוט חושבת שאם על עצמי אני מרגישה את השחיקה הזאת ואני מחזיקה מעצמי מחוייבת לזה, מה הסיכוי שמי שהנושא לא קרוב לליבו יעשה את המאמץ? אפסי לגמרי, אני מצטערת להגיד.

לכן אני חושבת שהשינוי הגדול לא יגיע מלמטה. זה לא מספיק, זה קשה מידי, זה לא יכול להיות תלוי בנו ובשלבים שלנו בחיים, אם יש לנו או אין לנו כוח להשקיע. זה צריך להיות המהלכים גדולים מלמעלה.

אני לא קוראת כאן לאנשים להפסיק להתאמץ. מעבר לערך הפרקטי המיידי יש גם ערך תרבותי-מוסרי-וחברתי לשימוש במשאבים בכבוד, לצמצום צריכה, לחיסכון ולייעול. המודעות חשובה מאוד, וכל אקט שתומך במודעות הזאת, כל בחירה שלנו שמקדמת את המוסר הזה, כל טיפה מוסיפה לים. שלא לדבר על כך שאם תהיה לנו המודעות והידע אנחנו יכולים להפעיל לחץ על הנציגים שלנו לפעול, ולדעת לבחור מי שמביא איתו אג'נדה בעלת משמעות מהבחינה הירוקה.

יום שבת, 28 באוגוסט 2010

חם שטוח וצפוף - חלק 2

הבעיות שנוצרו בתקופת האנרגיה-אקלים החדשה נראות בלתי פתירות. אבל אפשר להסתכל עליהן כעל הזדמנות כבירה. הגזע האנושי לא יכול להמשיך ככה. עם הזמן, וכנראה די בקרוב, נצטרך לשלם את המחיר האמיתי של הדברים. ואם עד עכשיו דחינו את העלויות האלה למועד עתידי לא ידוע, היום אנחנו כבר בקצה: א. עברנו את נקודת המפנה, אין עוד שדות ירוקים לזרוק בהם זבל, אין עוד אוקיינוסים לדיג יתר וכו'. ב. העלויות מתחילות להיות מדידות ונראות לעין, ובעולם שטוח כולם רואים מה כולם עושים וכל אחד יצטרך לקחת אחריות.

המשמעות היא ש"ירוק" זה כבר לא אופנה, בחירה, שיגעון אלא הדרך הנכונה לעשות דברים, צורך ואסטרטגיה שמטרתה ניצחון.
מדובר בשינוי בסדר גודל של המהפכה התעשייתית, שישפיע על כל מערך הכוחות העולמי, על צורת העבודה, ועל היבטי החיים היומיומיים של כולם.

היכולת לפתח כוח נקי, טכנולוגיות יעילות אנרגטית, מזון בריא, מים נקיים, תהפוך להיות אמת המידה העיקרית למעמדה של מדינה. כל מה שמדינה תעשה כדי להיעשות ירוקה יעשה אותה גם יותר חזקה, יותר בריאה, יותר בטוחה, יותר חדשנית, יותר תחרותית, יותר מוערכת.

יש בזה שני היבטים ולא משנה איזה מהם מדגישים: אחד הוא הפתרון לבעיות שבהם כדור הארץ נתון, ואחד הוא החיזוק של המדינה ע"י התמקדות בפתרון הזה.

גם אם יסתבר בסוף שהכל טעות ושינוי האקלים הוא תרמית או שיגעון - עדיין נצא מורווחים מטכנולוגיות בריאות יותר, מאויר ומים נקיים יותר, מוצרים יעילים יותר, חשבונות חשמל נמוכים יותר, אנשים בריאים יותר, פחות מלחמות על משאבי טבע, והגנה על מורשת הנוף, החי והצומח שלנו. לעומת זאת אם נאמין שמדובר בתרמית ובסוף אנחנו נטעה? מה מצפה לנו אז? בצורות, שטפונות, סכסוכים על משאבים, המוני פליטים, מחסור, קושי, מגבלות בלתי אפשריות, והמין האנושי כניסוי ביולוגי כושל.


מאז המהפכה התעשייתית ועליית הקפיטליזם העולמי מונעת הכלכלה העולמים על "מערכת הדלקים המלוכלכים". מערכת זו(שלא בדיוק תוכננה, אלא פשוט התפתחה) התבססה על (1)דלקי מאובנים שהיו זולים, מצוים בשפע ומלוכלכים, (2) שימוש בזבזני בדלקים האלה במשך שנים רבות כאילו לא יאזלו לעולם, ו(3) ניצול בלתי מרוסן של משאבי הטבע האחרים - אויר, מים, קרקע, נהרות, יערות ושטחי מדגה, כאילו גם הם אינסופיים. זו מערכת שפועלת בצורה יעילה ומושרשת היטב. הבעיה היחידה היא שאי אפשר להמשיך ככה.

עד היום ניסינו לפתור את הבעיות שיצרה המערכת הזו למקוטעין, כל פעם בעיה אחרת, אבל הדברים קשורים זה לזה בצורה מערכתית כך שתוך כדי הניסיון שלך לפתור את הבעיה אתה בעצם גם תורם לה מכיוון אחר.

הכלל הראשון של מערכות הוא שכל הדברים קשורים זה לזה. הכלל השני הוא שיש גבול עד כמה ניתן לייעל חלקים יחידים במערכת קיימת, ולכן יש צורך במערכת חדשה שתגרום לכך שהכל יתחיל להשתפר.

כשאין מערכת אין פתרון. אנחנו צריכים מערכת חדשה שתאפשר
(1) יצירת אלקטרונים נקיים
(2) שיפור של היעילות הכוללת שלנו בניצול אנרגיה ומשאבים
(3) קידום השימור

(המשך יבוא)

יום חמישי, 3 ביוני 2010

בית קטן

היה ברור לי שמכל הרשימה שלי על הצרכים בבית - על משהו נצטרך להתפשר.
לא תיארתי לעצמי שזה יהיה על נושא הגודל.

אני נורא מתפתלת סביב זה. הסקיצה שהאדריכל הכין היא פונקציונלית ואין בה הגזמה טוטאלית - החדרים לא גדולים, אין המון בזבוז של שטחי מעבר, הכל נראה בסדר - אבל איכשהו זה יוצא 165 מטר בנוי (נכון שהקירות עם חיפוי אבן עבים - 37 ס"מ - והמטראז' נטו יורד). ואני רציתי לעצור ב- 100 מטר!
אני מדברת עם אנשים ואומרים לי - כמה כבר תחסכי, אין כזה הבדל, אם לא תבני את התוכנית ככה תצטערי אח"כ. התמחור מושפע יותר מכמות אינסטלציה/מטבח/שירותים/אלומיניום, ופחות אם יש עוד מטראז' "טיפש" של חדר. אלישע אמר לי שאני סתם מפחדת לצאת בורגנית מצויה ולכן ההתנגדות שלי.
שואלים למה בעצם כל כך חשוב לי ה(חוסר) גודל. אז אני אנסה לסדר לעצמי את המחשבות בעניין הזה.

  • כל מטר בניה משולם כמה פעמים: בניה, אגרות, תחזוקה, חימום/קירור, ארנונה. כסף זה אנרגיה, הוצאת כסף על משהו שאתה לא ממש צריך זה בעיה.
  • כל מטר בניה צריך לנקות אח"כ! (וכבר שמעתי את הטיעון שיותר קל לנקות שטח גדול, איכשהו זה נשמע לי לסמן את המטרה מסביב לחץ).
  • כזוג גרנו בדירות קטנות בעיר. היה אחלה. עכשיו אנחנו גרים עם ילדים ב120 מטר (ברוטו). וזה בסדר. כן, יש כמה פונקציות שיכולות להיות פחות על המילימטר, אבל זה בסדר. דירה של 120 מטר בעיר נחשבת דירה ענקית, למה שמעבר לבית קרקע יעלה את הסטנדרט? 
  • כל קופסא שיתנו לאנשים תתמלא בסופו של דבר. אם תהיה לך קופסא קטנה פשוט תקפיד שיהיו לך פחות דברים. 
  • משכנתא זה לא דבר בר קיימא. זה לא הגיוני השיעבוד הזה לאורך כל כך הרבה זמן. כל חיסכון וקיצוץ ראוי בעיני בעניין הזה. ואני מרגישה לא נוח עם הגישה של אם כבר בונים אז לעשות את זה כמו שצריך. כמו שמי צריך? למה צריך?
  • האתגר של בית קטן הוא הרבה יותר יצירתי מבית רגיל או גדול.
  • וכן, בתשובה לאלישע, יש משהו נ ו ר א בורגני בבית לא קטן. כשאני מסתכלת על תמונות של בתים, כשאני מבקרת בבתים, יש לי תחושה לא נוחה במרחב גדול. תחושה של חוסר צניעות, של בזבוז. 
פרויקט family stuff ביקש מאנשים בתרבויות לא מערביות להוציא את החפצים שלהם וצילם אותם אל מול הבית שלהם. אני רואה את זה ונגנבת מסגנון החיים הבזבזני שלנו. אני מרגישה את זה במיוחד עם הציוד של הילדים - ואנחנו לא אנשים שקונים כל שניה משהו. כמה צריך כדי להיות שמח? אני מתגעגעת לפשטות (גם יואב ויס מתגעגע) הצרכנות העודפת לא מביאה אותנו לשום מקום. ובית גדול זה הביטוי האולטימטיבי לתרבות הזאת.
בre-nest פרסמו כתבה a return to reason? והציגו נתונים שמצביעים שלאחר שהמטראז' הממוצע למשפחה בארה"ב גדל בהתמדה בעשורים האחרונים (1950 - 90 מ"ר, 1970 - 138 מ"ר, 1990 - 191 מ"ר, 2004 - 216 מ"ר) יש לראשונה ירידה וחזרה לאיזור הממוצע של 1990. מה אני רוצה להגיד בזה? שכנראה פעם הסתדרו עם פחות, ואני מתחברת לצניעות הזאת.
אותו renest גם פרסם את הספר big book of small cool spaces, ומעלה המון דוגמאות לדירות כאלה, לטריקים ועניינים. מגניב אותי הרבה יותר מאשר דירות ענק מעוצבות.
ועוד לא אמרתי כלום על פתרונות אדירים ויצירתיים להפליא כמו הרהיטים חוסכי המקום, או הדירה הפצפונת עם הקירות הזזים. (זה משהו שחייבים לראות אז תסתכלו על שני הקישורים האחרונים).

אז? אז. לא יודעת.

יום ראשון, 30 במאי 2010

חם, שטוח וצפוף - חלק 1

הנטיה הטבעית שלי היא להתעלם מהתהליכים הגדולים שרחוקים ממני, ולהתמקד במה שאני יכולה לעשות מלמטה, במו עצמי. זה גם מסיבות פרקטיות, וגם כדי לרסן קצת את החרדה הטבעית שלי. אבל מידי פעם צריך לראות גם את התמונה הגדולה ולו רק כדי לגזור ממנה את הפינה הקטנה שלי.


הספר "חם שטוח וצפוף" של תומס פרידמן, בעל טור עניני חוץ בניו יורק טיימס, נותן מבט כולל על התהליכים שסובבים אותנו. מסביר למה אנחנו צריכים חשיבה חדשה לגמרי, לתקופה החדשה לגמרי שאנחנו בפתח שלה.

פוקח עיניים, מנוסח בצורה בהירה ומטריד עד מאוד.



החלק הראשון של הספר מתאר את הבעיות שיש לנו.
המקום שבו אנחנו נמצאים: חם, שטוח וצפוף.

כל תפיסות הפוסט-משהו לא רלוונטיות. היום שלושה תהליכים נפרדים מתלכדים ויוצרים תקופה חדשה לגמרי.

צפוף - אוכלוסיית העולם גדלה במהירות. ב1800 היתה לונדון העיר הגדולה בעולם, עם מיליון תושבים. היום יש יותר מ300 ערים כאלה, ו14 ערי ענק של 10 מיליון, כשעד 2015 צופים שיהיו 26 ערי ענק אלה. עד אמצע המאה האומדנים האופטימים ביותר צופים גידול מ6.7 מיליארד ל9 מיליארד - 40-45%, רוב הצמיחה כנראה באיזורים שפחות מסוגלות לשאת אותה, מה שיזין אי יציבות וקיצוניות.

שטוח - מגרש המשחקים הכלכלי שוטח כך שיותר אנשים יכולים לשחק בכלכלה הגלובלית דרך המחשבים, האינטרנט, והפצת תוכן אישי. משווקים מקומיים הפכנו לשוק עולמי, כשכל אחד יכול למכור, לקנות ולשתף פעולה במשחק הקפיטליסטי. מיליונים מתקדמים אל המעמד הבינוני, ושואפים לממש את החלום האמריקאי: בית, מכונית, מוצרי חשמל, משחק הצרכנות הגדול. כך שכל מה שאנחנו מכירים לגבי צריכת משאבי טבע, צריכת אנרגיה, וזבל יצטבר בקנה מידה ענק.

חם - עם המהפכה התעשייתית התחיל מעבר מכוח ידני, כלי עבודה ובעלי חיים, לשימוש בדלקי מאובנים הפולטים פחמן דו חמצני לצרכי מאור, חום, עבודה מכאנית, כוח הנעה וחשמל שנותן את כל הנ"ל. התהליך המשיך למהפכה בתחבורה, ומעבר לשימוש במכוניות. התיעוש קידם את העיור, העיור הוליד את הפירוור, וכך צמחה תרבות המכוניות והכבישים שהתחילה באמריקה ואומצה כמודל במדינות רבות. שימוש מואץ בכלי תחבורה. בירוא יערות. גידול בקנה מידה ענק של בעלי חיים. שימוש במטמנות פסולת מוצקה. כל אלה פולטים גזי חממה, ומביאים לעיבוי ה"שמיכה" של גזי החממה שבאטמוספרה, כך שהטמפרטורה בעולם הולכת ועולה. ההבדל בין עידן חם לעידן קרח הוא 5-6 מעלות בטמפרטורה העולמית הממוצעת. נכון להיום היתה עליה של 0.8 מעלות צלזיוס.

ההתלכדות של חם שטוח וצפוף דוחפת 5 בעיות גדולות אל מעבר לנקודת המפנה:
  • היצע וביקוש של אנרגיה ומשאבי טבע.

  • רודנות נפט.

  • שינוי אקלים.

  • דלות אנרגיה.

  • אובדן המגוון הביולוגי.



היצע וביקוש אנרגיה: כששטוח פגש צפוף הרבה יותר אנשים משפרים את רמת חייהם, הרבה יותר מהר. השאיפה של תושבי מדינות מתפתחות לאמץ את המודל האמריקני על יסוד של אנרגיה מזהמת, מגמדת את המאמצים לחסוך בנורות חשמל או את ההישג של 2% אנרגיה שמופקת משמש ורוח. אנחנו יותר מידי בני אדם ומשתמשים ביותר מידי דברים. כל היבטי תרבות השפע (בניה, צרכנות, תחבורה, טיסות תיירות) גדלים בסדרי גודל עם הצטרפות השווקים החדשים בהודו, סין, רוסיה , דרום אמריקה, ויגדלו אף יותר כשיתעשרו יותר. הצמיחה המהירה מחלצת מיליונים מעוני, והם עוברים מחיי כפר לחיי מעמד ביניים עירוניים. מיליונים נוספים עומדים אחריהם בתור, ואחריהם עוד וכולם מחכים לתורם. ההשפעה על האנרגיה, על המזון ועל משאבי הטבע מדהימה. הביקוש לאנרגיה ומשאבי טבע עולה בהתמדה. הדלק לכל זה כבר לא זול ובלתי מזיק כפי שחשבו בעבר. הדלק יותר ויותר יקר, יותר ויותר רעיל מבחינה פוליטית, אקלימית ואקולוגית. חצינו קו. הביקוש לדלק ומחצבים - פלדה, אלומיוניום וכו' - עולה, המחיר עולה, ההיצע יורד, פחות משתלם לגדל שטחי מזון והם הופכים לשטחי גידול דלק צמחי, מוצרי המכולת מתייקרים. יותר אנשים אוכלים בשר. שנים של סיבסודים עימעמו את האפקט, אבל היום כל הבלמים נפרצו והתמונה מתבהרת. המודל לפיתוח הוא עדיין המודל מבזבז המשאבים המוכר. גם באמריקה המירוץ לא נעצר: הבתים גדולים יותר ויותר, הגאדג'טים רבים יותר, האנרגיה הנצרכת גדולה מידי. ובעולם שטוח לא ניתן להעתיק את השיטה הזאת בקנה המידה של סין והודו בלי להסב לכדור הארץ נזק בל יתוקן.

רודנות נפט: התמכרותנו לנפט משנה את המערכת הבינלאומית: עוזרת לחזק את זן האיסלאם הקיצוני, הבלתי סובלני, האנטי מודרני, האנטי מערבי ביותר שמופץ ע"י הסעודים בכל העולם. מסייעת לממן את סיכולן של מגמות דמוקרטיות ברוסיה, באמריקה הלטינית ועוד - ככל שמחיר הנפט יורד מואץ קצב החירות במדינות הנפט, וההיפך. אין צורך לטרוח בבניית משק, השכלת אזרחים, יצרניות, יעילות. יש נפט באדמה ויש מי שמשלם עליו הון. גורמת להתנפלות עולמית על הנפט המוציאה ממדינות את הגרוע ביותר - העלמת עין מדיכוי נשים, או משותפות עם משטרים רצחניים, העיקר שימשיכו לשלוח לנו נפט. מממנת את צבאות הטרור של אויבינו שמועברים בצינורות "צדקה" מתוחכמים.
ההתמכרות שלנו לנפט עושה את כדור הארץ חם יותר, את רודני הנפט חזקים יותר, את האויר מזוהם יותר, את העניים עניים יותר, את המדינות הדמוקרטיות חלשות יותר, ואת הטרוריסטים הקיצונים עשירים יותר. רק אם נוכל להקטין את הביקוש העולמי לגז ונפט נוכל לנשום לרווחה.


שינוי אקלים: העליה בטמפרטורה המוצעת מביאה להשתוללות של האקלים. פחמן דו חמצני נשאר באטמוספרה למשך כמה אלפי שנים, כך שהתוצאות רק ילכו ויצטברו ככל שעוד ועוד פחמן דו חמצני יוזרם. אנחנו נכנסים לתקופה שהשפעתנו על האקלים ועל המערכות הטבעיות של הארץ יכולות להיעשות בלתי הפיכות ובלתי ניתנות לטיפול. זה לא התחממות ממוצעת חמודה, שיהיה טיפה יותר חם. זה התחרפנות גלובלית, הקצנה של תופעות קיצוניות: שטפונות, בצורות, הוריקן, הפשרת קרח, עלה במפלס מי הים - והכל בקנה מידה מקראי - שישפיעו על אפשרות המחיה בהמון מקומות יישוב. זה יכול לקרות בהדרגה, וזה יכול לקפוץ פתאום, כך שלא נוכל להשלות את עצמנו שיש עוד זמן. האתגר של תקופתנו הוא לטפל במה שהוא בלתי נמנע, ולהימנע ממה שיהיה בלתי ניתן לטיפול. לא משנה עד כמה המצב גרוע, והוא גרוע, הוא יכול להיות גרוע יותר וגרוע פחות. יש הבדל בין עליה של מעלה אחת לחמש, יש הבדל בין עליה של 60 ס"מ בגובה פני הים או 3 מטרים. זה עלול להרוג עשרה מיליון וזה מאה מיליון.


דלות אנרגיה: נגישות לחשמל היא בעלת חשיבות מכרעת להשתתפות במשחק.ל 1.6 מיליארד אין גישה לחשמל ובעקבות זה לטכנולוגיה, והם נשארים מאחור. זה משפיע על השכלה, על תקשורת, על מים נקיים, על בריאות, על שיתוף פעולה בינלאומי, על חדשנות. זה כבר לא מותרות. זו היכולת להסתגל או לא להסתגל לשינוי אקלים. זה מגביל את היכולת לשגשג במקום שלך ומעודד הגירה נוספת לערים. זה מתכון לחוסר יציבות, דיכוי של האנשים הכי פגיעים, וחוסר יכולת למצות את הפוטנציאל שלהם לטובת כולנו.


מגוון ביולוגי: ההשטחה והצפיפות של העולם דוחפת את הפיתוח הכלכלי, המסחר, בניית הכבישים, שימוש במשאבי טבע, דייג יתר, זחילה אורבנית, בקצב המכלה שטחים פתוחים, שוניות אלמוגים, יערות טרופיים, מערער מערכות אקולוגיות, עושק נהרות ומכחיד מינים בכל רחבי כדור הארץ בקצב חסר תקדים. חצי מהיערות הטרופים נעלמו לבלי שוב. 90% מהדגים הטורפים נעלמו. 20% מהאלמוגים אינם ועוד 20% בסכנה. מינים נעלמים בקצב מהיר פי אלף מן הרגיל. מה משמעות העובדה שבני האדם גורמים לתהליך בטבע להתרחש בקצב מהיר פי אלף?כמה תרופות טבעיות, חומרים תעשיתיים, תובנות ביולוגיות, כמה יופי צרוף, וכמה חלקים מרשת מורכבת של חיים שאנו בקושי מבינים אובדים לנו יום יום? דמיינו עולם בלי מגוון ביולוגי, ערום מצמחים ובעלי חיים. מבחינה ביולוגית יהיה כמעט בלתי אפשרי לחיות בו: מערכות אקולוגיות טבעיות מספקות מים מתוקים, מסננות מזהמים מהנחלים, מעשירות את הקרקע, מספקות שטחי רביה לדגה, מונעות סחיפה של הקרקע, חוצצות בין יישובי אדם לסערות ואסונות טבע, מגנות על חרקים המאביקים יבולים, סופגות פחמן דו חמצני מהאטמוספרה. המגוון הביולוגי עוזר לנו לחיות, עוזר לנו להסתגל לשינויים, מספק את חומרי הגלם הדרושים לנו על מנת להסתגל לשינויים. על כוכב לכת מת אי אפשר לקבל אקלים בריא וציויליזציה בריאה. האקלים שלנו מושפע ישירות מבריאותן של המערכות הטבעיות שלנו.
אנחנו המבול. אנחנו האסטרואיד. היכחדויות הן בלתי הפיכות. אנו המין היחיד ברשת החיים ששום צמח או בעל חיים אינו תלוי בו להישרדותו - אבל אנחנו תלויים ברשת החיים הזאת להישרדות שלנו. אנחנו זקוקים לרשת ההישרדות, והיא משגשגת רק כשהמערכת כולה פועלת בהרמוניה. ככל שנשמיד יותר מהמערכות הטבעיות, כך נצטרך למלא את מקומן ולנסות לווסת הכל בעצמנו. יש לנו סיכוי לעשות זאת יותר טוב מהטבע? אין כבר אחר כך. אחר כך הוא כשהדברים לא יהיו עוד, כשלעולם לא נוכל לשוב ולעשותם. אחר כך זה מאוחר מידי.


מה שלום הדיכאון שלכם?
אני הולכת לקרוא את החלק השני...

יום רביעי, 12 במאי 2010

מעצבים התעוררו

יש תיסכול מסוים בניסיון להיות צרכן מודע סביבתית, והרבה פעמים זה תובעני מידי, דורש מאמץ, והאפשרויות מוגבלות.


אני עומדת מול ערימות הזבל שאנחנו מייצרים, מול המוצרים החד פעמיים (99% ממה שאנחנו קונים בשנה נזרק לפח), מול האירוניה שיותר זול לקנות חדש מאשר לתקן, מול הרצון לחסוך במים וחשמל בלי להיות אובססיביים, ותוהה איפה המתכננים? המון מהבעיות שאנחנו מנסים נואשות לפתור לאחר מעשה, יכולות להימנע מלהיווצר בכלל עם תכנון נכון.




מצד שני כשרואים מה אפשר לעשות כשהראש מכוונן לפתרון בעיות - זה מעורר הערצה ממש.

והמעצבים למיניהם, בעיקר מעצבי מוצר, הם דמות מפתח בסיפור.
(ויקטור פרוסטיג חושב מחשבות בכיוון כאן: לעצב עולם טוב יותר).


בואו תראו עבודות של מעצבים, וגם מהנדסים, מפתחים, ממציאי טכנולוגיות וחומרים (אבל הכל נושק לעיצוב):

מוצרים חוסכי מים במקלחת
תחליף אופניים, או בכלל רכבים עירוניים חלופיים כמו זה למשל

מנורת קריאה שפועלת מכוח של אופניים

מנורה ונורת led

עוד נורות led
מתקן איסוף גשם, ועוד אחד
יריעות "בד" חדש
כסאות מפלסטיק ממוחזר
גורס נייר ידני
מטחנת קפה ידנית
תחליף לבטון
זכוכית קולטת ושומרת אנרגיית שמש
רהיטים מקרטון
בקבוק שמסנן מים תוך כדי ששותים אותם
בקבוק מתמחזר ומתכלה לחלב (ונוזלים בכלל), עוד אריזת קרטון למים
אריזה מצמצמת נפח כתחליף לבקבוק/קרטון שתיה
אסלות חסכוניות במים, כמו זאת למשל, או כמו שירותי הוואקום שסיפרתי עליהם לא מזמן
מטען למכשירים סלולריים או גאדג'טים למיניהם, מפיק אנרגיה ממים? אין לי מושג, לא הבנתי כלום....
קולב קרטון
כסא תינוק קרטון
לבנה מנקזת מים
מנורה סולארית במחיר שווה לכל נפש
טורבינת רוח מקורית שתופסת רוח מכל כיוון
פאנלים סולאריים מעוצבים
פאנלים סולריים צבעוניים
חווה ביתית לגידול מזון לצריכה עצמית (פרוייקט טכנולוגי עם מחשבה עתידית)
מדרכה מזכוכית משומשת
ניסיונות למצוא חומר חלופי לשקיות
סל ניירות מקרטון, וקופסאות קרטון כתחליף לשקית בפח (אהבתי את הסלוגן שלהם: saving the planet with style)


לאגף ה"אפ-סייקלינג" אקדיש פוסט נפרד.
בסדר, גם לעיצוב גרפי אקדיש פוסט נפרד.
ועל אדריכלות ירוקה דיברתי בלי סוף, אז לא אמשיך...

עוד יצירה / שימוש שני ברשת

אהיל מכוסות קפה

פסיפס קיר מזכוכיות משומשות

תיקים מפלריגים ושימשונית של כרזות רחוב

עציץ מספר ישן

גרביים לכיסאות

ענן וטיפות, קישוט חמוד ביותר

כיסוי מבד למתגים

תמונה מחיתוך צלליות.

פרצופי בגדים מקופלים

קערות מתקליטים

קישוט דגים לעיפרון. חמוד וקל.

שקיות פלסטיק סרוגות, ושקיות בד מחוררות. קצת מוזר

ארון מדליק שהמגרות שלו הן קופסאות פלסטיק סטנדרטיות מהשוק

ריפוד בשתי וערב לרהיטים (נראה לי שכבר הבאתי את זה פעם, אבל לא נורא)

פיסול בחוטי חשמל

דברים מוזרים קורים לרהיטים עם חתיכות עיתונים

אירגונית על הקיר מקולב ושקיות בד

שידרוג צלחות קיימות

מה קרה לעציצים האלה? נחש מבד בלע אותם?

אהילי טפוור, כורסא מתלפפת

ארונית ממזוודה ישנה

להנביט זרעים בגליל נייר טואלט, או אולי בתוך ספרים ישנים

קערת פירות משרשרת אופניים

קישוט לקרוקס - כפתורים ופציפקעס. תכל'ס עם קצת מחשבה ואיסוף מקדים, כל יצירות הסקראפ למיניהן יכולות להיות מחומרים משומשים.

קישוט ענפים בכדורי לבד. לא מתנסח לי משהו, אבל תסתכלו.

וילון משקופיות

מתלים כל כך יפים מקרשים משומשים

פרגנו לחתול שלכם עכבר צעצוע

אהיל סרוג

רהיטי קרטון כמו מסרט מצויר

חיות משדרות ספרים

שרפרף ומסגרת למראה מעיתונים (בסוף הדף)

איך לצבוע בקבוקים פשוטים שיהיו דקורטיביים

פרפרים מקסימים על הקיר מפחיות בירה

אהיל מספרים ישנים (נראה כמו דפי זהב)

אהיל מדיסקים שבורים

חיות חמודות שיחזיקו לכם את הספרים

איך "לקצור" צמר מסוודר ישן ולהפוך לחדש. חלק 1 2 3

קעריות קטנות לפיצ'יפקעס מבקבוקי פלסטיק

יום ראשון, 18 באפריל 2010

אגנים ירוקים

ארנון גורן הוא מהנדס מים וביוב, עוסק בתכנון של מתקני טיהור שפכים. שמעתי את השם שלו כמה וכמה פעמים בשנים האחרונות מיונתן שעובד איתו, ופעם אחת גם נפגשנו. איש נעים במיוחד, ומה שיותר רלוונטי לעניינינו - מהאנשים ששמחים לשתף ידע ולא לשמור את כל הקלפים קרוב לחזה. כשיונתן העביר לי חוברת הדרכה שארנון כתב על בניית אגנים ירוקים שאלתי את ארנון אם מעניין אותו להפיץ את זה הלאה והוא שמח לשתף פעולה (עד כדי כך שהוא שוקל לפתוח בלוג בעצמו ולהעלות תכנים מקצועיים שלו! יש!). אז מכאן זה במילים של ארנון, והקובץ מצורף לשימוש כל המעוניין, והלוואי שאגנים ירוקים יהיו פיתרון שתופס תאוצה בארץ. 

---------------

 התחממות כדור ארץ, מיעוט הגשמים בארצנו וזיהום מקורות המים, מביאים למסקנה שיש ללכת עד כמה שניתן לתכנון  של טיהור שפכים בשיטות הצורכות אנרגיה מועטה ככל שניתן, ועל ידי כך עוזרים למניעת פליטת גזי החממה לאטמוספרה בתחנות הכוח.

מערכת איסוף טיפול והשבת מים אפורים  (Greywater) לשימוש מיידי בבית ובגינה, הינה בעלת פוטנציאל גדול היכול לשמש מנוף לחסכון משמעותי של כ 50% בכמות מי השתייה לצריכה ביתית, חסכון אשר ברמה כל ארצית, יכול לפתור את בעיית המחסור במים שפירים באזורנו.

הצמחייה הגדלה על המצע באגן הירוק, תורמת למאזן החמצן העולמי וגם משמשת בית גידול לחרקים ציפורים ובעלי חיים שונים המוסיפים למגוון הביולוגי הנמצא תחת השפעה שלילית ע"י הפיתוח הטכנולוגי.

משרדנו נמצא בחזית של תכנון אגנים ירוקים. ניסיוננו בתכנון אגנים ירוקים, משתרע על כ' 20 שנה וכולל תכנון של 9 מתקני אגן ירוק בחב' Water  Severn Trent שבאנגליה.
STW בנתה כ' 135 מתקנים מסוג זה, כדי לטהר את הקולחים לרמת איכות הגבוהה של  BOD/TSS= 5/5  לשם הזרמה לנחלים העשירים בדגה.
בישראל הקמנו מתקנים כאלה, כגון מתקן לטיהור נחל אלכסנדר, מתקנים ברשות הפלשתינאית, וכעשרה מתקנים לטיפול במים אפורים.

מטרת הכנת המדריך הינה לאפשר לכל אדם, ואף שאינו בעל מקצוע, את היכולת ללמוד את הנושא החיוני הזה ולהגיע עד להקמת מערכת הפרדת זרמים ואיסוף, מתקן הטיפול  ופיזור הקולחים המטופלים ליעדיהם השונים בגינה ובבית.



יום רביעי, 14 באפריל 2010

הסיפור של בקבוקי המים

חדש מבית the story of stuff המשובח - הסיפור על בקבוקי המים.
אני יכולה לכתוב על זה, או שאתם יכולים לצפות בזה ולהנות הרבה יותר. (אתם מוזמנים לעשות גם וגם, כמובן).
שורה תחתונה - מי ברז זה הדבר ההגיוני. בקבוקי מים - לא.

פחות או יותר באותו כיון - 
תעשיית המשקאות הקלים שנואה עלי במיוחד, אני חייבת להודות.
החל בקוקה קולה שהם המייצגים האולטימטיביים של תרבות הפרסומת שלא קשורה לכלום - כלומר שלא משכנעים אותך בפרסומת שהמוצר שלהם נחוץ, או יועיל לך במשהו, אלא מוכרים לך אשליית תדמית והרגשה שאם לא תקנה את המוצר שלהם החיים שלך שווים פחות. הקלאסיקה של תעשיית המותגים: לגרום לך להרגיש רע עם עצמך, אבל עם הבטחה סמויה שרכישה של המותג תהפוך אותך לנחשק ומאושר. 
שקרנים! שקרנים! שונאת אותם, כבר אמרתי?

אנחנו קונים שתיה קלה לעיתים נדירות, אבל בכל פעם שיש ארוחה משפחתית אצל אמא שלי היא קונה ואז יש לי הזדמנות להתעדכן בחידושים האחרונים. אז הנה יש התחכמויות. עכשיו זה לא סתם מיץ, עכשיו אנחנו ממש צריכים את זה, שימו לב לקופיריטינג על הבקבוק:
"לחץ, עבודה, מבחנים, אתם מרגישים שכל העולם על הכתפיים שלכם, לא מספיקים לנשום, רוצים אתכם כאן, מחפשים אתכם שם, משימה רודפת משימה ואתם רודפים אחרי עצמכם. זה הרגע לקחת |שקר כלשהו| ו...להרגע. לגימה ועוד לגימה, ופתאום אתם מרגישים כמו תינוק שמתנדנד בעריסה"
אההההההההה!!
לוקחים את התחושות האמיתיות - ומעוותים אותם: הפתרון הוא לשתות את המים שלהם! זה הפתרון. 
ניסיתי. לא הרגשתי שזה מעביר לי את הקריזה.
תעשיית הפרסום הם הראשונים שיועמדו אל הקיר כשתבוא המהפכה. (לכאורה כמובן ובאופן סאטירי וכל זה).

אנחנו שותים מים מהברז. 
אם מחפשים מתוק - תרכיז סיידר עושה את העבודה מצויין. 
וכשממש מתפרעים - יש מכשיר סודה סטרים שבשילוב תרכיז פטל של ילדים עושה גזוז כמו פעם. (או כמו שיונתן קורא לזה: "פיצי בובלך").       

-------

יש באתר עוד סרט שמסביר על הפתרון הכנראה לא מוצלח של ועידת קופנהגן למסחר בזכויות זיהום, וכתוב שבקרוב יצא עוד אחד שמסביר על הסיפור של מוצרי האלקטרוניקה.

יום שישי, 9 באפריל 2010

בונים בית. יהיה גם ירוק? (3) אז מה אנחנו רוצים בכלל?

באדיבות הפוליטיקה הישראלית, העולמית והגלקטית אנחנו מוקפאים ולא יכולים להתקדם...
לא חשוב: ממילא אנחנו עוד מתבשלים לאן פנינו. אנחנו בשלבי בדיקת אדריכלים, אבל כבר מבוססים במחשבות על צרכים, חלומות וסתירות.

הראיתי לחברה שרטוטים ומחשבות עצמאיים שאני מתקשקשת איתם, והיא שאלה: אז מה בעצם אתם רוצים שיהיה ירוק בבית שלכם? זאת באמת שאלה ראויה כי לא כל דבר וכל שיקול מדברים אלינו באותה מידה.

אם נתחיל מהמאמר הזה כנקודת מוצא שמסכמת עקרונות בסיסיים של בניה ירוקה, אפשר יהיה לנסח רשימת צרכים שרלוונטים לנו. אז מה אנחנו רוצים?
  1. תכנון אקלימי: העמדה על המגרש. התייחסות להפניה, פתחים, הצללות על קירות הבית. התייחסות גם לנושא הרוח המיוחד אצלנו (האם לתכנן 2 חצרות - חיצונית הפונה לנוף וחשופה לרוח, ופנימית מוגנת רוח?).
  2. בידוד: מפרט קירות, רצפה, תקרה, גג - יעיל. התייחסות מיוחדת לגשרי קור, לחלונות, לתריסים. מכל הדברים-כאן יש לי הכי פחות ידע.
  3. אוורור: תכנון שיביא לתנועת אויר בבית. ישפר איכות תרמית בקיץ.
  4. אור טבעי: כמה שיותר טריקים תכנוניים להחדרת אור טבעי במשך היום.
  5. קטן: אנחנו רוצים בית קטן. שלא יעלה על ה100 מ"ר. גם מסיבות תקציביות בשלב הבניה, גם כי אנחנו לא רוצים שטחי ענק שצריך לתחזק לחמם ולקרר בשוטף, וגם מסיבות של תפיסת עולם משפחתית: אנחנו רוצים חלל ציבורי משפחתי שעוברים בו, שחיים בו, שעובדים ונפגשים בו. אם משפחה היא מחנה אימונים ליחסים בחיים, אנחנו רוצים נקודות מפגש. פרטיות תהיה לילדים בדירה שיישכרו אחרי הצבא. עד אז שיתאמנו בלהתחשב אחד בשני ובלחיות ביחד. לא רוצים בית גדול שאפשר להעלם בו. בשביל מרחב נצא החוצה לחצי הדונם ונשב על הערסל וכו'.
  6. מערכות תומכות: הפרדת מים אפורים ובניית אגנים ירוקים לטיהורם למי השקיה. דוד שמש. (בדיקה של) משיכת מים מדוד שמש למדיח (אם יהיה) ולמכונת כביסה. בחירת אביזרים חוסכי מים (אסלות, ברזים). שקעים עם מתג. הכנה למזגנים (נעבור שם קיץ וחורף ואז נחליט אם הצליח לנו ביעילות האנרגטית ואם צריך גיבוי מזגנים). יונתן מפנטז על צינור שעובר בקרקע ומשחרר לבית אויר קר. משאבת חום - לבדוק מה המשמעות, אולי לבצע הכנה.
  7. חוץ: תכנון ניתוב כל המים שיוצאים מהבית לשימוש בגינה – מזגן, נגר מרזבים, שטיפת רצפה, מים אפורים. (בדיקה שאלת האיגום, בדיקת קרקע) . שטח ברור לפחי מיחזור, ערימת קומפוסט.
  8. כללי: תכנון אקוסטי - שלא נרעיש לשכנים, ושניחשף למינימום רעשים מהסביבה. תכנון פינת בישול/מדורה/קמין בחוץ כך שלא יפריע ריח/עשן לשכנים.
  9. תמיכה בתחזוקה מינימלית כשיקול בבחירת חומרים (ריצוף שלא מראה כל פיפס לכלוך, שיש כנ"ל).
  10. בדיקת קרקע חשובה מבחינת תכנון הגינון. אין לנו כוונה לגנן את כל החצר, אלא לעשות שימוש במשטחי חצץ דק, ביניהם שבילים מרוצפים ברמה כזאת או אחרת. גינון: בערוגות יעודיות, בצמחי מים שיהיו ממילא באגנים הירוקים (אני רוצה לתכנן אותם כך שהם חלק מהנוף בגינה ולא רק בתפיסה של מפעל שמספק לי מים), ועצים. בערוגות או שנשים אדמת מילוי, או שנשחק בפרמקאלצ'ר ונשביח את האדמה המקומית לאט לאט. אבל העצים, מעבר לבור שנחפור ונרפד לכל אחד אמורים להסתדר עם האדמה שיש מתחת, וחשוב לי לדעת מהי. עוד שאלה לגבי הקרקע היא אם היא יודעת לאגום מים.
  11. תקציב - למשך 20 שנה או יותר, בכל חודש, אנחנו צריכים לשלם הרבה על העניין הזה. אז התחת שלי גם כה משתעבד, אבל מבחינתי זה טיעון כדי לחסוך ולא כדי להוסיף. כל 100 ש"ח פחות בהחזר החודשי למשכנתא זה חוג לילד, או משהו שהרבה יותר מענין אותי מאשר מרצפת כזאת או אחרת. אני יודעת שבקלות רבה אפשר להיסחף, כי כשמדברים בסכומים בסדרי גודל של מאות אלפים, אז פתאום עשרות אלפים נראים כמו החלטה קטנה. לא רוצה את זה. רוצה להתקמצן על השקל. שיעלה הכי זול. לשלם רק על מה שמהותי ממש ולא על המסביב. אתגר.

דברים שפחות רלוונטיים לנו:

  1. צמצום פגיעה בנוף. נקודה כואבת, אבל too late. יונתן משווה את הקבלן המפתח לאורקים משר הטבעות. היה הר. לא היה נוח למתכננים - נאכל ההר ויאללה להמשיך הלאה. אני קצת מגזימה אולי, אבל בכל אופן האדמה במגרש שלנו נפרדה מזמן מהמרחב הטבעי שהיה לה פעם.
  2. חומרים מיוחדים. לא יודעת מאיפה להביא את הכוח להתעסק עם רזולוציות של בדיקת מחזור החיים של כל חומר, מאיפה הגיע העץ, אם חומר הבידוד מתמחזר, בטון מיוחד, וכו'. מה גם שסביר להניח שהחומרים הלא-סטנדרטיים עולים יותר והתקציב אצלינו הוא issue מהותי.

ורשימת צרכים ומחשבות כללית, בלי קשר לירוק:

  • שירותים: אוורור, שלא תהיה זליגת ריח לתוך הבית. פרטיות (כניסה מוצנעת, בידוד אקוסטי, שלא יהיה מיטה של מישהו מעבר לקיר), מקום לספרים ומגזינים
  • מטבח: אוורור, שלא תהיה זליגת ריח לתוך הבית. לא פתוח לגמרי לחלל ציבורי, להסוות כיורים ואזורי עבודה שנשארים מבולגנים. מקום לספרי בישול. מרווח מינימלי בין כיור לסוף השיש שלא יכאב הגב, כנ"ל לכיריים. פתרון איחסון לפסולת אורגנית שלא יהיה מטרד ריח. שני כיורים – בשרי חלבי. התייחסות לגובה מיקרוגל. מקום למחשב נייד. שיש שלא רואים עליו לכלוך. ארון ללחם. כיור שפונה לפינת אוכל ומוסתר בקיר, שמי ששוטף כלים יוכל להיות בקשר עין עם החלל הציבורי ולא עם הגב. חלון ליד כיריים – גובה חלון לפחות 10 ס"מ מעל גובה האש שלא יסיט את הלהבה כשיש רוח.
  • חלל ציבורי: מוזיקה - מיקום וחיווט למחשב ומערכת שמשרתת גם מטבח, גם סלון. נקודת שירות באזור הכניסה: טעינת פלאפונים, אחסון כסף קטן, מפתחות, קרם הגנה, קרם ידיים. נקודת הדלקת נרות. קיר תמונות משפחה.
  • פינת עבודה: לילדים – שיעורי בית, ציוד בית ספר, מחשב. פינה נפרדת לחמוטל לעבודה (מחשב, מסמכים, שאני לא מרשה שיגעו). רואים סרטים במחשב, אז צריך פינת ישיבה נוחה כמו מול טלויזיה. פינת העבודה כחלר מהחלל הציבורי ולא מבודדת.
  • צרכי איחסון: כניסה- תיקים, נעלים, מעילים, כובעים, כיפות. ציוד בריכה. ציוד פיקניק. תיקים לנסיעה. ציוד אופנוע. מצעים. מגבות. תרופות. טואלטיקה: שמפואים, סבונים, הגיינה נשית, נייר טואלט
    צעצועים. תיוק ניירת בית - קלסרים וניירת מפוזרת לפני תיוק. ספריה: ספרים ואלבומים. כלי פסח. חומרי יצירה. יצירות. כלים ח"פ. כלי תפירה. מגב, דלי, מטאטא, שואב אבק. ספרי לימוד, בגדים לא במידה, ציוד תינוק – מחסן חוץ / בוידעם?. ערכות מגן. נוסטלגיה – ארגזי זיכרון. אוכל חיות. כביסה נקיה לפני קיפול (שלא יהיה ערימת כביסה על המיטה). כביסה מלוכלכת לפני המכונה (שלא יהיה ערימת כביסה במקלחת). דיסקים, מכשיר mp, אוזניות,
  • חוץ: כיור (כולל מים חמים) לשטיפה גסה, ברז שאפשר לחבר צינור. אחסון נעליים מלוכלכות. מקום לאופניים. מקום מוגן לעגלת תינוק. נקודת הכנת קומפוסט . פחי מיחזור גדולים (נייר, בקבוקים, פי'צפקעס, פיקדון). מחסן נגיש לאיחסון שמעטס, אופניים, קסדות, ציוד גינון, כלי עבודה, מקרר "ב"/מקפיא. פינות ישיבה. נדנדות/סולמות טיפוס/ערסל ילדים. לול תרנגולות (משולב עם הבוסתן). תכנון שלד של גינון: בוסתן, ערוגת ירקות. יש לי חלום על מקלחת בחוץ. פינת בישול בחוץ (הידד לחביתות על הגזייה וארוחת ערב בחצר!). מקום לתנור שמש (שאבנה יום אחד). תכנון והכנת שטח שיהיה ל"צימר"/סטודיו בחצר. תכנון נקודות חשמל חוץ: למים אפורים, לפינות ישיבה, ל"צימר" הנ"ל, לשביל כניסה.
  • אמבטיה: 2 חדרים: אחד אמבטיה אחד מקלחת, שני שירותים בבית. מתחם כביסה: מכונות, חומרי ניקוי, מדפי "מכבסה", שולחן גיהוץ. אוורור. אפשר תקרה מונמכת ולהשתמש כאיחסון בוידעם.

סביר להניח שחלק מהדברים ירדו מהפרק עקב סתירות בין צרכים וצורך בסדרי עדיפויות, וכמו כן שיתווספו דברים. אבל יש כאן בסיס די מוצק של המחשבות שלנו. אדריכל אומלל - הנה הנודניקים באים!

יום חמישי, 8 באפריל 2010

מה יהיה עם הכדורי כביסה האלה?

כדור כביסה אקולוגי.
מאוד הייתי רוצה שזה יהיה נכון, כי אז זה מכשיר לי את המים של מכונת הכביסה לשימוש חוזר בהשקיה. 
אבל כשאני קוראת את מה שכתוב באתר כמו זה למשל ("כדורים ממינרלים קרמיים טבעיים וכדורי מגנט רבי עוצמה המשחררים קרינה אינפרא אדומה (Far Infrared), מעוררים את מולקולות המים ומייננים את המולקולות (אניונים – יונים שליליים), מפרידים את הליכלוך מסיבי הבגד ןמאפשרים למים לחדור לסיבי הבד ולנקות בצורה מיטבית את הליכלוך. כדורי האלקלי מעלים את רמת ה- pH במים") זה נשמע לי כמו חירטוט ערוץ קניות מצוי ומעורר אצלי את רפלקס ה"מישהו חושב שאני אהבלה לגמרי אין סיכוי שאני נוגעת בזה".

מצד אחד יש המלצות ואנשים אומרים שזה עובד ועוד יש הבדלים בין הכדורים השונים: הנה תראו כאן, וכאן. ומצד שני יש כאלה שנשפכים מצחוק ואומרים שזה חרטא וגם כדור ב-10 ש"ח מהבזאר יעשה את אותו דבר.

מה אגיד ומה אומר?

יום שלישי, 6 באפריל 2010

קקי

מתנצלת על הכותרת הילדותית, לא יכולתי להתאפק.
טוב, די.
כשטיילנו בהודו התעמתנו לראשונה עם הנושא כשראינו אנשים מתייחסים בקלילות מפתיעה לעניין ההפרשות האנושיות: כפריים מפנים ישבן לכיוון הרכבת ועוסקים בשלהם בלי שמץ מבוכה (לפעמים יושבים בצוותא בכלל), מישהו שמדבר איתנו בביתו, ותוך כדי שיחה מתרומם בעדינות, מפליץ, וממשיך כאילו לא קרה כלום, ההתמודדות עם שירותי בול קליעה ועוד.
בתור מישהי שיכולה להתאפק שלושה ימים כדי להשתמש בשירותים בבית בפרטיות, זה היה מאתגר בהחלט בשבילי, אבל אחרי כמה זמן התחלתי לתהות מי הנורמלי כאן. התרבות המיופיפת שלנו רואה בהפרשות איכס, זורקת אותם למים נקיים, מתיזה ספריי שלא יהיה ריח ומתעלמת מהמשמעות של זה ומכל מה שקורה אחר כך. אבל מה לעשות, הגישה של ignore it and it will go away לא בדיוק עוזרת כאן. כשעוצרים לחשוב על זה, מה בדיוק הגיוני בללכלך מי שתיה יקרים ונקיים ואז להתמודד עם הניקוי שלהם בדרך חזרה לסביבה?
הסטטיסטיקות מדברות על כ35% מצריכת המים היומית שלנו שהולכים לאסלות. זה בערך 60 ליטר לאדם וזה המון.
(נכון, אגב, שבישראל אחוז ההשבה של מים - כלומר מי ביוב שטוהרו ברמה כזאת או אחרת והושבו לחקלאות הוא גבוה ומשתפר, אבל עדיין.)
אז מה אפשר לעשות בקשר לזה?
או! טוב ששאלתי.

האפשרות שנתפסת קיצונית ביותר, למרות שלא בטוח עד כמה היא באמת כזאת, היא של שירותי הקומפוסט. טליה שניידר תרגמה ספר בנושא: "הזבל האנושי", ואפשר לראות הדגמה של זה בכמה מקומות בארץ, כמו בקיבוץ לוטן או בארץ כרמל. הרעיון הוא שבמקום לשטוף במים זורקים קצת נסורת לאסלה המיוחדת, ובסופו של תהליך נוצר קומפוסט. סביר להניח שזה יישאר פתרון אלטרנטיבי ומעט מאוד אנשים יישמו את זה.

פתגם אוסטרלי אומר if it's yellow let it mellow, f it's brown flush it down. טוב, זה חצי עובד. אנחנו נוהגים לא להוריד מים במהלך הלילה על כל פיפי, כי השירותים קרובים לחדרי השינה וזה מפריע. להגיד שאין ריח יהיה הגזמה (כמובן לכל מי שיש בנים מתחת לגיל 10 יש ממילא ריח בשירותים!), אז אני לא רואה איך זה פתרון גורף. אבל יש עוד רעיונות, כנסו כנסו.

מיכל הדחה דו כמותי - כולם מכירים. המיכל הסטנדרטי של אסלה היום עומד על 9 ליטר של מים בכל הדחה. המיכל הדו כמותי מאפשר להדיח כמות קטנה יותר וחוסך הרבה.

ממה שקראתי פה , עומד לצאת או אולי כבר קיים מיכל בתקן חדש של 6 ליטר למוצקים ו-3 לנוזלים. עוד חיסכון. אם אתם בדרך לבנות/לשפץ תבנו על זה.

באותו היגיון, יש גם את הטיפ של לשים בקבוק במיכל ההדחה, כדרך להפחית את כמות המים הנשטפת. אאל"ט היתה על זה ביקורת שהשטיפה לא יוצאת מספיק טובה ובסוף שוטפים עוד פעם ומבזבזים יותר ממה שחוסכים. אבל אולי צריך פשוט לנסות ולראות אם זה יעיל בשבילכם.

עדיין באתו היגיון, אבל לא מאוד אסטתי - בעקבות תיקון שעשינו באסלה יונתן פשוט השאיר את הידיות של ההדחה חשופות. כך ניתן פשוט ללחוץ לפי הצורך ולעצור את הפעולה של הורדת המים. מניסיון אצלינו - גם הכמות הקטנה במיכל הדו כמותי היא יותר ממה שבאמת צריך כדי להוריד פיפי, ורוב הפעמים אנחנו מדיחים עם פחות. אם יש ממציאים/מעצבים בין הקוראים: אני משחררת לכם את ההמצאה לפתח אסלה עם ידית כזאת...

הלאה: כשמדיחים את המים, המיכל מפעיל ברז ומתמלא מחדש לשטיפה הבאה. כאן יש דוגמא לאסלה שבמקום לשים את המים האלה ישירות במיכל, מוציאה אותם לכיור קטן מעל למיכל, בו שוטפים את הידיים (הרי הרגע סיימנו את ענינינו), והמים יורדים בחזרה למיכל. כאן יש עוד דוגמא, ולמוכשרים - כאן יש גרסה של diy לאותו עניין. הבעיה בעיני עם הפתרון הזה, היא שזה לא נראה כל כך נוח לשטוף ככה ידיים.

מי שרוצה לקנות לי מתנה לבית החדש (המוקפא כרגע) מוזמן לעיין כאן: הנה מה שקורה כשהמעצבים לוקחים את העניינים לידיים. חשיבה מחודשת על השילוב בין אסלה לכיור, מעוצב, יפה, נוח (כנראה גם יקר בטירוף) וחוסך יופי. כפיים. הנה עוד אחד, של חברה אחרת.

פתרון נוסף, משווק על ידי חברה ישראלית שרק בגלל השם שלהם צריך להציץ עליהם (נו, תציצו), מציעה מערכת וואקום לשירותים. הם מדברים על צריכת מים נמוכה מאוד - פחות מליטר לכל הדחה, אבל אם אני מבינה נכון זה משתמש בחשמל - לא ברור לי כמה ומה מערכת הגיבוי אם אין חשמל, ובנוסף - מה קורה עם סתימות בביוב? זה סבבה שנחסוך בבית הפרטי אבל אנחנו מתחברים למערכות ביוב קיימות שמתבססות על כמות מסויימת של מים להולכת השפכים. לא יודעת על זה מספיק, אשמח להבהרות אם מישהו יודע. על פניו נראה יפה מאוד (אלה המערכות שיש במטוסים?).

כמעט בסוף, אבל בין הדברים ההגיוניים יותר לעשות: מערכת איסוף של מים אפורים שתחזיר את המים המשומשים להדחה באסלות. קלאסי בעיני. כרגע, כידוע, עדיין אין אישור של משרד הבריאות לכל שימוש פרטי במים אפורים. החשש הוא מרסס שעלול להישאף של מים שבהגדרה הם מזוהמים, וכן מבעיות של הפרדת צנרת - שלא יהיה בלבול עם צנרת המים הנקיים. למיטב הבנתי אלה בעיות פתירות לחלוטין, ואני מעריכה שהמשרד ייכנע בסוף לדרישה הגיונית ויתיר את זה.

ולסיום טיפ בריאותי: האסלות שלנו לא בריאות! תנוחת הישיבה על אסלה מערבית לא מאפשרת יציאת הפסולת עד הסוף, וגם מעודדת טחורים ושאר מרעין בישין. תנוחת הכריעה של אסלת הבול קליעה הרבה יותר נכונה. עזרתי לכם? ברור שלא. אף אחד לא יחליף את האסלות בבית. אבל אפשר להחזיק בשירותים שרפרף קטן ולהגביה את הרגליים לתנוחה הנכונה יותר.

ולסיום 2: אם אנחנו כבר בשירותים מה לגבי להחזיק שם צמחים שיטהרו את האויר? כאן יש המלצות (מאתר בחו"ל צריך לראות איזה צמחים מתאימים בארץ).

יום שלישי, 9 במרץ 2010

אלוהים ישמור

ב"מילה האחרונה" ביום ראשון, אברי גלעד הזכיר את הנושא הרגיש של צמחונות סביבתית.
הנושא רגיש כי אנחנו אוהבים לאכול בשר, וכי יש קבוצה די מיליטריסטית של צמחונים, שנתפסים קיצונים והזויים, ויותר נוח להתעלם מהם מאשר להתמודד עם הטענות שלהם.
אז מסתבר שלאייל שני יש סדרה בשם "איפה האוכל" בערוץ8, ולנטולי טלויזיה שכמותי יש אותה זמינה לחלוטין ברשת, ובפרק המדובר הלך אייל בעקבות העוף מהסופר = התרנגולת.
לכו תצפו. אחר כך נדבר. 
400 אלף טון תרנגולות נשחטות בשנה, מיליון ביום. 
לי היה מאוד לא נוח לצפות בזה. תמונות שנראות הגיוניות בתעשיה, או בחקלאות, נראות זוועה כשמדובר ביצורים חיים. 
ההתחלה עם האפרוחים. נורא ואיום. לטעמי עובר את הגבול של צער בעלי חיים.

לחלק מהאנשים המסקנה פשוטה וחד משמעית. אני לא רוצה להיכנס פה לדיון מעמיק מידי, אבל יש בעיות סביב זה, ולאנשים קשה לשקול שינוי אם הוא קיצוני מידי. אפשר גם בקטנה - רק לצמצם קצת את צריכת הבשר. יוזמת יום שני צמחוני היא דוגמא לרעיון שקל ליישם. 

הטיעון שהבאתי כאן הוא מהכיוון המוסרי, אחריות שלנו כלפי היצורים שתחתינו. 

על הטיעונים הסביבתיים על המשמעות של אכילת בשר אפשר לקרוא בבלוג של דני רבינוביץ (כאן וכאן, למשל), שם גם קראתי לראשונה על יוזמת יום שני צמחוני. 

יום אישה שמח!


מאז שאני אמא, אני מוצאת את עצמי חושבת וקוראת יותר על מגדר, מכל מיני זויות. אני מחפשת את עצמי ואת התרבות שאני מוקפת בה בטקסטים האלה. לכאורה זה לא בדיוק נושא שקשור לבלוג הזה, אבל זה כן, לגמרי כן. 
יש לזה שתי זוויות שמעניינות אותי - 
האחת היא האיזון בתפקידים במשפחה, וזה קשור גם למה שהחברה משדרת לגבי התפקידים של כל אחד, וגם למגבלות שהחברה יוצרת במסגרת החוקים.
השניה קשורה לתהליכים של איך נשים מסתכלות על עצמן ואיך החברה מסתכלת עליהן כאובייקט.
*** 1 ***
רויטל סלומון כותבת: אף אחד לא עוצר אותך. תעבדי קשה ותצליחי, אשה, לא אשה, לא חשוב.

גם אני חשבתי ככה, וחייתי ככה. נשים/גברים בכלל לא היה פקטור למשהו, וחשבתי שהפמיניסטיות מגזימות לגמרי ושהמאבק הזה שייך לעבר. תוכיח את עצמך, תעבוד ותפסיק להתבכיין.

עד שהגיע הילד הראשון.
ואז, או אז, מצאתי את עצמי לתדהמתי נסחפת כמה עשורים אחורה.
תסתכלו על הקריטריונים להנחה במעונות, תסתכלו על החופשות של משרד החינוך, תסתכלו על החברה: למי לגיטימי לעבוד חצאי משרות כדי להגיע הביתה לילדים ועל מי מסתכלים מוזר כשהוא רוצה לצאת באור היום הביתה. למי לגיטימי חברתית לקחת ימי מחלה כשהילדים חולים, את מי לא מקבלים לעבודה כיוון שהוא הורה וכו' וכו'.
לצערי - הפמיניזם רלוונטי לחלוטין, בעיקר מבחינה חברתית. כל עוד החברה יוצאת מנקודת הנחה שהילדים הם באחריות האמא ואבא טוב "עוזר", כל הנגזרות יהיו מעוותות.
*** 2 ***
המקום שבו החברה שלנו שמה את האישה קשור לתרבות הצריכה. זה קשור לטמטמת ערוצים מסחריים ופרסומות. אני בחרתי לפני כמה שנים להעיף את הטלויזיה מהבית כי הרגשתי מותקפת בתכנים מבזים ומעליבים. הפסקתי לקנות בחנויות שהקטלוגים שלהן נראות כמו פורנוגרפיה קלה. נחרדתי לשמוע אמא מחמיאה לבת שלה בת ה-6 שהיא נראית סקסית. והכל קשור בעיני להכל.
נסחפנו לגמרי ואנחנו משלמים על זה מחיר כבד. אני רואה קשר ישיר בין ההתגססות של השיח לבין העליה בתקיפות המיניות, בטח ובטח לירידה בגיל של התוקפים. אנחנו מציפים את הילדים מגיל כלום בתכנים בוטים כי אנחנו נורא ליברלים ולא חומייניסטים חלילה, משאירים להם לפרש לבד את המשמעויות כי היום הם יודעים כבר יותר טוב מאיתנו, ולא רואים את הקשר של איפה זה נגמר. אנחנו מפקירים אותם, פשוטו כמשמעו. כולם מפסידים מזה. נשים ונשים לעתיד - יותר.
הנה כמה טקסטים מטרידים שקשורים לזה - 

think about it, do something about it

מוקדש באהבה ודאגה לבת הרכה שאני מחבקת

יום שני, 8 במרץ 2010

עוד שימוש שני/יצירה

  • לא יודעת מי המעצב (הישראלי), אבל כל כך מתבקש: שק כביסה מחולצה. יופי של רעיון.
  • רעיון יפה לאריזה של מחברת ועפרונות.
  • רעיון יפה לאריזה של חיפושית. חי חי חי.
  • עציץ במנורת קריאה.
  • צעצוע לתינוק מבדים ישנים.
  • כרטיס דוב מקרטון - מחזיק פרח או תמונה.
  • אמנות מתקליטים.
  • אפשר לצייר על כל דבר.
  • שמלה מאריזות ממתקים.
  • אמנות, במקרה הזה גולגולת, מסקייטבורדים ישנים.
  • כל דבר שאפשר לסרוג, אפשר לסרוג גם מניילון. אהבתי את האותיות.
  • כל דבר שאפשר לתפור, אפשר לתפור מבד משומש. עוד.
  • רהיטים ואביזרים מחפצים משומשים.
  • אהיל מבקבוקי חלב.
  • סרטון הדרכה להכנת תיק מחולצה ישנה.
  • טפט מעיתונים ישנים.
  • פנקס שרבוטים, חמוד.
  • מלונת קרטון לחתולכם, שיחיה.
  • רעיון למתקן איחסון מפחיות.
  • סלים ופחים שחוברו להם יחדיו. איכשהו שילוב של שני סלים שכשלעצמם הם מעפנים יוצא מגניב כשהם ביחד.
  • ארנק מאריזה של חטיף.
  • תיקים מעולים מבגדים ששומרים על מאפיינים של הבגדים.
  • דברים שאפשר לעשות מבקבוקי יין: תחתית לסיר חם, פמוט, ערוגה ועוד
  • איך לצפות עציצים מצ'וקמקים בבד ולהפוך אותם למגניבים לגמרי.
ובשקט בשקט - 2 גולות הכותרת של הפוסט:
  • הסבר ודוגמאות לטכניקה של גיהוץ כמה שקיות כך שיוצא חומר עמיד יותר שאפשר לתפור ממנו סלים וכל מיני דברים.
תופים בבקשה:
  • הדפסים על בד (חולצות למשל) משקיות עבות. נו, תסתכלו בעצמכם. אני מתכוונת לנסות השבוע ואם ילך - לעשות את זה כפעילות יצירה ביומולדת של הילדים.