יום חמישי, 12 ביולי 2012

אאוריקה

במהלך פרוייקט בניית הבית בשנתיים האחרונות, הלכה וצמחה בי ההכרה שעם סיום העיסוק בבניית התפאורה, אצטרך סוף סוף להתחיל לעשות סדר בחיים עצמם.

תקופת הבניה היתה מלחיצה כשלעצמה, ובאופן מטריד וחסר כל התחשבות, החיים המשיכו במקביל - תובעניים וסוחפים. כל הזמן אמרנו - זאת תקופה כזאת, זה ייגמר, אבל האמת היא שזה אף פעם לא נגמר, והתקופות האלה משתנות אמנם, אבל תמיד יש משהו. אז הכיוון הוא כנראה לא לחכות שישתפר מבחוץ, אלא לעבוד על להשתפר מבפנים, ואז כל התקופות האלה והאחרות ייראו אחרת.

תוכנית מעולה, אין ספק, אבל שאלת השאלות - איך בעצם עושים את זה.

אני גולשת על השוליים של העיסוק במודעות כל הזמן, אבל אף פעם לא הצלחתי למצוא לי דרך. באתי מבית דתי ומעמיק במקומות של מוסר ורוח, אבל (סליחה אמא) לא מצאתי את דרכי שם. אז הייתי מין תיירת רוחנית - הרבה הרבה קריאה בכל מיני מחוזות שונים ומשונים, ניסיון תיקשור פה, טיפול בהילינג שם, וניסיון לראות מה מדבר אלי מכל דבר שאני פוגשת.

כשעברנו לבית לפני 4 חודשים, נתקלתי במקרה במודעה על ערב היכרות לתנועות ומחולות מקודשים. זה סיקרן אותי כי בשנים האחרונות גיליתי כמה אני מופעלת מהגוף (חוג מחול אירובי שממש התמכרתי אליו, הליכות בוקר שגורמות לי להתנהג אחרת לחלוטין). אז סיקרן אותי החיבור בין תנועה לקודש, והלכתי להתנסות. בעקבות זה הלכתי לסדנא של יומיים עם התנועות, ובעקבות זה להרצאה, ובסופו של דבר הגעתי לקבוצת לימוד של בית הספר למודעות.

אז מה אני יכולה לספר על ההתנסות שלי? קודם כל שלראשונה מזה הרבה זמן אני מרגישה טוב. ברור לי שהדרך הולכת להיות ארוכה, דרך חיים, אבל יש בי שמחה גדולה על זה שבכלל יש דרך. דרך שמדברת אלי. יש מסלול והוא ברור. והוא מחובר לחיים עצמם. ויש רשת ביטחון של קבוצה. ויש מאמן. בשבילי כל זה לא פחות ממדהים. מדהים אמיתי - לא מדהים של יצאה לך עוגה מדהימה..

ממרומי חודש פעוט בתוך המערכת הזאת, אני לא יכולה להתיימר להעביר את הרעיונות עצמם, כי אני לגמרי בהתחלה, ומפקפקת עד כמה ההבנה שלי מדוייקת.

אבל קצת בכל זאת, מהזוית שלי.

סדנת התנועות טילטלה אותי לגמרי. נכון במדיטציה אמורים להשקיט את המחשבות, וכשהן עולות אז רק לצפות בהן מהצד? אף פעם לא הצלחתי בזה. אבל כשעשיתי את התנועות, והתמודדתי עם השינויים, הקצב, הקואורדינציה, הנוכחות של קבוצה - ישר טסו לי לראש מחשבות, וכיוון שהכל מסביב היה מבודד מכל הקשר אחר, יכולתי לראות מאוד בבהירות את המחשבות מהצד. כיף זה לא היה... אבל מאוד משמעותי. בסופם של היומיים יצאתי מותשת רגשית וגם פיזית, אבל זקופה ושקטה.

ואז ההרצאה. נכון מידי פעם עולות תובנות על החיים ועל איך שדברים עובדים? במשך שעתיים הופצצתי בכמויות של תובנות שמספיקות לשנה... הרגשתי שדברים מתחברים לי לרסיסי מחשבות שהיו לי מידי פעם, לדברים שהאמנתי אבל לא ידעתי לנסח במילים. משיקולי עריכה אני לא יכולה להגיד שוב מדהים, אבל תכל'ס - מדהים.

הגעתי לקבוצה, ופגשתי אנשים שהחליטו להפסיק לשקר. שרוצים לצאת מהשינה ולהתעורר. וקיבלו על עצמם מחוייבות לעשות את זה ביחד. וגם אני שם, מלאת תודה על ההזדמנות שקיבלתי.

וזהו - זאת התחלה.

והקשר לקיימות? (אם יורשה לי לפרש את הסטיקר שקיבלתי לאחרונה מ"בידיים":) להציל את הפלנטה = להציל את עצמנו. איך נוכל להציל משהו אם אנחנו לא נוכחים? איך נציל את עצמנו ללא היכרות עצמית?

מאחלת לכולם איזון ושקט פנימי, בהירות מחשבה, אחדות ויציבות.