יום רביעי, 10 בדצמבר 2014

יצירה ממוחזרת למאותגרים - צבע גיר

מישהי שאלה אותי לפני כמה זמן אם אני מוכרת את הסלים שאני עושה משמשוניות. עניתי לה - שזה לא משתלם: אפשר בקלות לקנות סל דומה ב-20 שקלים. אני עובדת על כל סל מינימום שעה, אף אחד לא ישלם מחיר אמיתי על הזמן הזה.
כל דבר תחת הכותרת של ״יצירה״ לוקח יותר זמן ומאמץ מהעלות המגוחכת של לקנות מוצר דומה מסין.

אז למה אני בכלל עושה את זה?

אולי כי שיקולי ״אפשר לקנות את זה יותר בזול מאשר לעשות את זה״ מסתכלים רק על המחיר בכסף, רק על השורה התחתונה: מוצר, ולא מביאים בחשבון את התהליך והאיכות של זמן החיים שמועבר בדרך.
מבחינתי
 20 ש״ח סל קנוי, זה אומר בעצם: נסיעה לקניון + האנרגיות התזזיתיות שבאות עם זה + הדגשת ה׳בא לי׳ והמבט החוצה שמחפש מה הדבר הבא שימלא אותי + הדברים המיותרים שאני לא צריכה ואקנה סתם כי נסחפתי להשפעה של הנצנצים והניאונים + להתלהב 5 דקות מהצעצוע החדש ולמאוס בו די מהר.
מול
להעביר אחה״צ או שניים או שלושה בלהכין לבד, לחפש את החומרים שכבר קיימים ולהשתמש בהם שוב, לתת כבוד לחומר, לתת תשומת לב, להפעיל את הראש ולחפש פתרונות, לרכוש מיומנות, לשיר עם הרדיו, לחוות איזה קצב אחר, אנרגיה אחרתותהליך העבודה נותן סיפוק יותר עמוק, קשר לתוצר, הייתי שם כשזה קרה. 

אני מכירה את הסיפוק של שופינג, ואת הסיפוק של לעשות משהו לבד. 
השני לוקח. תנסו.

אבל 
אבל 
אבל
אני לא מוכשר
אין לי ציוד
אין לי רעיונות

למה להסתכל רק על מה שאין?
יש לי מלא זבל? יש
יש לי אינטרנט? יש
יש טריקים למאותגרים? יש

הטריק שלנו להיום: צבע גיר. זה דבר הו, כה טרנדי, ולרוב קל מאוד לעבודה ותוצאות שוות.
דוגמאות, ברור שדוגמאות


בבית משפחת לורנס

ובערבות הפינטרסט:
מקור: thelovenerds

מקור: witandwhistle
מקור: myrepurposedlife
מקור: justimagine
מקור: buzzed

מקור: listotic

צבע גיר אפשר לקנות בטמבוריות, אבל שם הוא בדר״כ יהיה בכמות מסחרית ובצבע ירוק-בי״ס, ולא שחור-בי״ס אמריקאי-פינטרסטי מגניב. אז אפשר לקנות גם מדנה ישראלי, ובטח יש עוד מקומות. אפשר אפילו להכין לבד אם בא לכם (חפשו chalk paint recipe בפינטרסט הקרוב למקום מגוריכם, למשל פה).

יום שלישי, 2 בדצמבר 2014

למה קניתי מניה בבנק אופק ולמה גם אתם צריכים לחשוב על זה

ללכלך על הבנקים זו לא קשה.
כל שניה שומעים על איזה תספורתהלוואה או קומבינה אחרת לאיזה טייקון, על מישהו בדיוק כמוני שחוב קטן תפח למשהו מפלצתי, על רווחים היסטריים מעמלות, על השכר ההיסטרי של הבכירים הבנקים.
עזבו, אל תיכנסו לקישורים. רק מלשים אותם נכנסתי למצב חרדתי.

באתי לספר לכם דווקא על הזדמנות חדשה שמתחילה עכשיו: בנק אופק, הבנק הקואופרטיבי הראשון בארץ.
אז מה זה בעצם ובשביל מה זה טוב?
קואופרטיב זו שיטת התאגדות שבה הבעלות משותפת וקבלת ההחלטות דמוקרטית לכל החברים שקנו מניה. ובמקרה הזה: בנק שהלקוחות שלו הם הבעלים שלו, ומראש מוקם על מנת לשרת אותם, ולא על מנת להרוויח סכומי עתק מחוסר הברירה שלהם.

התלבטתי הרבה אם לקנות מניה, מצד אחד - זה ממש מסתדר עם כל מה שאני מאמינה בו, ונראה שזה משהו שעובד מעולה ברחבי העולם ואין סיבה שלא יעבוד אצלנו.
מצד שני - כל הניירת הזאת, והאותיות הקטנות, ולא באמת מעניין אותי להגיע לאסיפות והחלטות וכאלה, ומניה עולה 3000 ש״ח, שזה לא מעט, ומה יקרה אם זה לא יצליח, וחשד בסיסי כלפי כל דבר חדש ולא מוכר, וההבנה שאין לי ולא תהיה לי התמונה המלאה, וכו וכו.
מצד שלישי - גם בבנק הרגיל שלי החתימו אותי על מלא אותיות קטנות ולא עצרתי לחשוב על זה לרגע; ראש הפירמידה הטייקוני בבנק שלי לא רואה אותי ממטר ומבחינתו אני המוצר; זה לא באמת משנה לאיזה בנק אני אזוז, על כל אחד יושב טייקון אחר; ומילא שמשהו מהכסף היה מגיע גם לרחל וקרן מהסניף, אבל הכספים נוטים להצטבר אצל הגבוהים בפירמידה והעובדים לא בדיוק חוגגים (ראה השביתה לא מזמן בבנק דיסקונט); השורות עם העמלות ממשיכות להירשם ע״י המחשב כי ״ככה זה״, ותוך כדי מנסים לטשטש אותי עם כל מיני פרזנטורים ידידותיים למראה ויקרים לתשלום; החלופה של להתנהל בלי חשבון בנק אלא עם מזומן ובנק הדואר, היא תובענית מידי מבחינתי ברמת ניהול הזמן וההתעסקות; וכששמעתי דיווחים עד כמה יש התנגדות של הבנקים הקיימים לבנק אופק, הבנתי שהם כנראה בכיוון הנכון, ואם זה ילך זה יכופף את כל המערכת, וכולם יצטרכו להשתנות, ולטובתינו.

אז היססתי. ואולי אני עדיין מהססת, כי יכול להיות שיהיה פער בין הדיבורים לפני לבין היכולת לממש בפועל, וגם סביר להניח שאני לא יודעת עד הסוף למה אני נכנסת.

אבל כשמסתכלים על המשחק במבט על, יש פה שוני מהותי ממה שכבר קיים, ואת ההצהרות שיושבות בבסיס של בנק אופק אף בנק רגיל לא חולם להצהיר (גם אם הקופירייטרים שעובדים עבורם ינסו למרוח אתכם אחרת). יש פה שחקן חדש ושונה, קלף ג׳וקר. ואם לא ניקח את הסיכון הקטן, אולי נפספס סיכוי ממש גדול.

אני מזמינה אתכם לשקול את העניין בחיוב, למרות ההיסוס המובן.
המיזם כבר רץ מול כל הרשויות ויש חלון הזדמנויות שלא היה קיים בעבר, אבל כדי שיצא לפועל הוא צריך מינימום 25,000 בעלי מניות, וכרגע יש פחות מ-4000.
אפשר לעקוב אחריהם בדף הפייסבוק שלהם, לקרוא באתר, להגיע לחוג בית או לתאם אחד כזה אצלכם.
אם אתם מהסוג המעמיק - אפשר לברר מי בדיוק בהנהלה, לעבור על דו״חות, לקרוא את הביקורת שהם חוטפים, לנתח בצורה ביקורתית מי מבקר, על מה ולמה, ולקבל את ההחלטה שלכם.


אני את ההחלטה שלי קיבלתי מהמקום הערכי שהתחבר למה שהם מציעים, ומתוך מחשבה שמ-ק-ס-י-מ-ו-ם הלכו 1000 ש״ח (סכום גדול, אבל לא סופני), ושזה שווה את הניסיון.

יום שני, 17 בנובמבר 2014

שמאל ימין, דתי חילוני, כן לא, שחור לבן

1.
הפייסבוק שלי עוקב אחרי אנשים מעניינים/מצחיקים מימין ומשמאל. בתקופת המלחמה זה היה בלתי נסבל. בימים רגילים זה משעשע ונותן פרספקטיבה. בשבוע שעבר קלטתי התקפה רבתי מהצד הימני בפיד שלי על חוק השקיות. המון זילזול וציניות. (אני לא מדברת על הביקורת המוצדקת לחלוטין על הסכום המופרך ששילמו לאיבגי, אלא הביקורת על החוק עצמו, הטענה שהזיהום מהשקיות הוא שולי, שיש עוד המון מקום במטמנות וכו׳.) וההרגשה שלי היתה שזאת היתה תגובה אוטומטית, כי איכות סביבה זה של שמאלנים, לא?

2.
ביום שישי הלכנו לפאנל ״במה בדיוק התקשורת אשמה״ שהנחה קווה שפרן, עם אורי אורבך, אופיר ברק, ואטילה שומפלבי, ומהצד המוזיקלי עובדיה חממה.
יונתן גרר אותי לשם תוך שירת ׳אטילון שומפלבון׳ (בוגרי חותרים למגע יבינו), ואני רחומה ומלאת סובלנות באתי למרות שלא עניין אותי כל כך.
היה מעולה. אורי אורבך שנון ונהדר, ברק ושומפלבי כנראה מהעיתונאים המקצועיים והאינטיליגנטיים בסביבה, וקווה שפרן חינני וחד.
באיזשהו שלב, כשהגיעה האשמה מהקהל לגבי השמאלניות של התקשורת, שומפלבי נתן נאומון על איך רואים דברים בשחור ולבן ושהמציאות היא הרבה יותר אפורה. זה היה טיפה מצחיק כי קצת לפני זה הקהל מחא כפיים על התובנה שלו (לנוכח הקהל הבורגני הרגיל לחלוטין שבא לשמוע אותו) שלא כל המתנחלים אותו דבר, כלומר שבשונה מהדעה השחור-לבן שבא איתה, הופתע לגלות מציאות אפורה.
במקרה אחר, ברק נתן את הדוגמא שמאשימים את יונית לוי בשני דברים - שהיא ממצמצת ושהיא שמאלנית, והאמת היא שהיא בכלל מבית בית״רי. זה היה הטיעון למה היא לא שמאלנית - כי הבית שלה לא היה שמאלני. המממ.

3.
בהמולת הימין שמאל בפייסבוק שהלכה והקצינה במלחמה האחרונה, הדבר שתפס לי את העין היה קמפיין ״הוא שומר עלי משמאל, הוא שומר עלי מימין״ שהעלו מילואימניקים בעלי דעות שונות שמשרתים ביחד.

תהיה פואנטה לפוסט הזה יום אחד?

הרבה פעמים יש לי מחשבות איפה אני ממוקמת. אני שמאל? אני ימין? מוצאת את עצמי מזדהה במקומות שונים עם רעיונות שונים.
אבל המציאות הישראלית לא מסכימה לזה. תחליטי מה את, ותזדהי עם זה באופן מוחלט. כמו בכדורגל ישראלי, הרעיון הוא לא בהכרח לאהוד את הקבוצה שלי, כמו לשנוא מכל הלב את הקבוצה השניה. איכות סביבה זה של שמאלנים? אם אני ימני אני מקיא על זה. אהבת הארץ זה של ימנים? אם אני שמאלני אני בז לזה. וכו׳ וכו׳.

יודעים מה? אני לא מוכנה לשחק את המשחק.
לא תכריחו אותי לאו ש או ש.
לא תכריחו אותי לשיח של שנאה, בוז וציניות.
המציאות מורכבת, האמת לא בכיס שלי, וטוב שיש גם שמאל וגם ימין.
טוב שהשמאל מושך אותנו לחלום חלומות אוטופיים, מקווה שאנשים הם יותר טובים ממה שהם באמת, מחפש את התקווה, את השלום, את זכויות האדם, את הראיה האוניברסלית הליברלית, את העתיד, את חזון אחרית הימים.
טוב שהימין שומר על גישה של כבדהו-חשדהו בשכונה המפוקפקת שאנחנו גרים בה, דואג לעצם הקיום שלנו כאן במיליטריסטיות שלו, בפטריוטיות שלו, שומר על קשר עם הזהות היהודית, קשר עם השורשים, עם האדמה, בראיה מקומית, שמרנית, דתית.

אני גרה ביישוב מעורב לדתיים וחילונים (כפר אדומים). חשוב לי להדגיש קודם כל שהכפר מבחינתי הוא כבר הצלחה מעצם ההסכמה להיות ביחד, ומעצם החוויה של ילד דתי וחילוני שלומדים ומשחקים ביחד ונחסך להם כל המטען של ״לאחר יש קרניים״ שיש למי שלא מכיר את הצד השני ברמה יומיומית כמוהם.
בשנה האחרונה היה פה שיח מאוד מעניין שהראה קושי להתמודד עם העמדות השונות. ביום יום כולם באים ברצון טוב, חיים ביחד בשכנות וחברות טובה. אבל כשיש חילוקי דעות אנשים כן מוצאים את עצמם משתבללים עם מי שדומה להם, תפיסה של הם איתנו - הם נגדנו, אני צודק - הוא טועה, שחור-לבן, דתי-חילוני.
בתהליך השיח הקהילתי ביישוב היה ניסיון גם לבטא את העמדות השונות והרגשות הנלווים בצורה מוגנת ובטוחה, ואז מתוך ההבנה שכל עמדה היא לגיטימית ואין עניין לשנות אותה אלא להגיע איתה להסכמות, לעלות שלב, לעשות מו״מ בין העמדות השונות, ולנסח פתרונות שכולם יכולים לחיות איתם בשלום.
הצליח? לא יודעת. אבל היה מאוד מעניין. ומאוד בוגר יחסית להתלהמות הרגילה מסביב.

כשאני מתמודדת עם עמדה שמנוגדת לשלי, אני אוטומטית מרגישה מותקפת, אבל שניה אחר כך, אני מבינה שנקודת המבט השונה עוזרת לי לראות תמונה יותר נאמנה של המציאות.

כל גישה בנפרד עלולה להגיע למקומות הזויים ומופרכים, אבל כשהן מתקשרות זו עם זו, לומדות זו מזו, מאזנות זו את זו, זה באמת ״שומר עלי משמאל, שומר עלי מימין״, ״שומר עלי מהקצנה דתית, שומר עלי מקושר לשורשים״ ואנחנו נהיים אנשים יותר טובים.

יום רביעי, 12 בנובמבר 2014

להוסיף אור

הכדורגלן בן ה10 חזר הביתה: ״אחח... אמא, כואבת לי הרגל, חטפתי חלקה״.
זה מחזה רגיל, האמת, דרמה זה חלק מההכשרה המקצועית של הכדורגלנים. וחלקה (HLEKA), למי שלא מכיר, זה אומר שמישהו גרם לו להחליק במשחק טיפה אגרסיבי..
למודת ניסיון משנה שעברה בבית ספר, שהימים בהם המגרש מוקצה לשכבה שלו הם ימים שחוזרים חבולים, אני מהנהנת ומהמהמת ״טוב, ככה זה בבית הספר, עד שיש לכם מגרש, אז כולם בהיסטריה״. והוא: ״מה פתאום בית ספר? זה קרה לי אימון. בבית ספר לא עושים חלקות.״
-״מה? ממתי? שנה שעברה הסיפורים היו כל הזמן על חלקות?!״
- ״אה, זה היה בגלל כמה תלמידים והשנה הם עזבו.״
- ״רגע רגע, תסביר״
- ״זה עבר דירה, זה עבר בית ספר, זה אני לא יודע, אבל שלושתם עזבו״
- ״זהו? שלושה ילדים עשו בלגן שנה שלמה והרסו לכולם?״
- ״כן״
- ״בוא נעשה שניה חישוב כמה ילדים אתם בשכבה״
- ״4 כיתות, 30 ילדים בכיתה, סה״כ 120״
- ״ואם חצי בנות שלא בעניין של הכדורגל..״
- ״דוקא יש כמה שכן...״
- ״לא עקרוני, נניח ירדנו ל-60, ועוד כמה שלא משחקים - נניח 45 ילדים כל פעם על המגרש?״
- ״משהו כזה״
- ״אז 3 ילדים השפיעו על 45 ילדים? כלומר ילד אחד הורס ל-15?״
- ״כן״
- ״תחשוב כמה כוח יש לילד אחד! אם כל אחד משפיע על 15, יש לך כוח אדיר בידיים! השאלה רק מה אתה עושה איתו....״

***
אנחנו חיים בעולם מטורף, שסוחף אותנו לכל הכיוונים, ונדמה לנו שאין לנו יכולת להשפיע. אבל יכול להיות שהתפיסה שלנו על להשפיע היא יומרנית מידי, חושבים בגדול, הפגנות, רפורמות, הון, פוליטיקה...
זה נשמע נורא שרי אריסון ״השינוי מתחיל בתוכי״ (ולכן אם אני בשאנטי אני יכולה לשחוט אתכם בעמלות, מה אתם עושים עניין מכסף, השינוי מתחיל בתוככם.. בעעעע, טוב, נסחפתי שניה).
אבל השינוי היחיד יכול לקרות רק בתוכי, וחינוך זה לא לחנך אחרים אלא את עצמי, תמיד, כדרך חיים. ולהוסיף טוב, להוסיף קירבה, להוסיף חיוך, להוסיף אור. לפי הסטטיסטיקה בשכבה של הכדורגלן - זה 1 על 15.

תראו את הסרטון בבקשה >>


יום חמישי, 23 באוקטובר 2014

ביי ביי גלוטן חיטה

לפני 5 חודשים אמא שלי נתנה לי לקרוא את הספר ״בטן של חיטה״ מאת אחד ד״ר ויליאם דייויס.
הטיעון בספר הוא שהחיטה שאנחנו אוכלים השתנתה מאוד מהחיטה של לפני 50 שנה (ועוד יותר מהחיטה של אבותינו הקדמונים), והיא היא האחראית על אינספור בעיות שאנחנו סובלים מהם.
מעניין? מעניין.
כתבתנו יצאה לשטח.
סתם, התכרבלה על הספה וקראה בעניין.

החיטה שאנחנו אוכלים היום היא מזרעים שעברו הנדסה גנטית. היא דומה ב99% לחיטה שאכלו לפני 50-60 שנה,  אבל שבריר האחוז הזה, פושטק רציני.
אז למה גלוטן חיטה הוא האויב?

  • מתיישב על קולטנים אופיאטים במוח - כלומר ממכר ממש, לא סתם היד נשלחת לקחת עוד עוגיה
  • לחיטה, ולמוצרי חיטה מלאה עוד יותר, יש מדד גליקמי גבוה מאוד - כלומר מתפרקים להמון סוכר, במהירות ולאורך זמן. הדבר הזה גורם לשרשרת התמודדויות שהגוף צריך לעשות כדי לאזן את הסוכר, ולתהליכים האלה יש תוצרים לא טובים ומחוללי מחלות.
  • נכון תמיד מכרו לנו שהשומן והכולסטרול זה הבעיה ולכן לעבור לדגנים מלאים? לטענת הספר זו אחת הטעויות ההיסטריות של בריאות הציבור, וזה לגמרי הפוך. הגוף יודע להתמודד עם שומן שמגיע מבחוץ. הבעיה שלו היא עודף הפחמימות שצריך להפוך לשומן. ועם השומן הזה הוא מתקשה להתמודד
  • הספר מונה שורה של מחלות ותופעות שגלוטן החיטה הוא האשם בהם: בעיות עור, מפרקים, כמובן השמנה בטנית ועוד ועוד
ההמלצות של הספר - להוריד גלוטן חיטה לגמרי, ולצמצם פחמימות באופן כללי.

קמה כתבתנו מהספה והתלבטה: הספר נשמע משכנע, אבל כל תאוריה יכולה להיות מוצגת כמשכנעת, בטח כשאין לך מושג ירוק ושום יכולת לאמת את מה שהוא אומר.
בנוסף, הספר כתוב נורא ספר-הדרכה-אמריקאי: ג׳ון נכנס למרפאה כשהוא בקושי הולך, הצעתי לו להוריד את החיטה, לא היה לו מה להפסיד, כשהוא נכנס למרפאה אחרי 3 חודשים היה קשה לזהות אותו: הוא השיל 752 קילו, וגם העיוורון, החטוטרת והיבלות שסבל מהן נעלמו!
אההמממ
אך לא כתבת חוקרת כמוני תישבר! יש לי דרך לוודא: לנסות בעצמי!

הוא מזהיר שם מכמה ימים קשים (כמו בגמילה מקפה) - לא הרגשתי את זה בכלל.
להפתעתי לא היה לי קשה בכלל להתמיד בזה במשך 4 ומשהו החודשים האחרונים, כולל לעמוד מול פיצה, לחם, עוגות וכל המנחמים הידועים בלי יותר מידי מאבק.הספר כל כך ליכלך על החיטה שתחת ההשפעה של הקריאה קצת היה קשה להתיחס לזה כאוכל, אז זה משהו שתמך בהתחלה.
ואיכשהו היתה הבנה שכל האגף הזה כבר לא בשבילי, שלום ותודה.

לגבי ההשפעות - הפסוריאזיס שלי עדיין במקומו, לא נראה לי שרזיתי, אולי קילו-שניים (הורדתי מהתפריט רק חיטה), אבל הבשורה בשבילי - וזה קרה מיידית כשהתחלתי: ירידה משמעותית בהיסטריה סביב האוכל = בהתמכרות. ווהו! איזה חופש!
זה לא ב100%, יש ימים ויש ימים, אבל בגדול - עניין ראוי לציון.

אז מה אני אוכלת - את השאר.
זה נורא מוזר חברתית לא לאכול לחם ותוצרי חיטה - זה נמצא בכל מקום, ונראה תמוה מהצד.
אבל מבחינת לאכול זה אפשרי לחלוטין. רצוי טיפה להתארגן - שיהיה תמיד איזה קינואה / אורז / מרק מבושל / ירקות לעשות סלט מהיר / שקדים וכל מיני כאלה לזרוק על הסלט (מאוד עוזר לתחושת ה׳אכלתי משהו׳) - אחרת מתחילות צרות כי הכי זמין זה פרוסה עם משהו.
ראיתי שיש עכשיו מחאה על המחירים של המוצרים הנטולי גלוטן, ברור שקמח שבמהותו כולו גלוטן יעלה פחות ממשהו שעושה פליר פלאקים כדי לדמות אותו. אני אפילו לא ניסיתי אותם. עוגה בלי קמח, תתקשה להיות ממש עוגה. יוצא משהו, אבל לא עוגה. חבל על הטרחה. יונתן ניסה כמה פעמים לעבוד עם קמחים אחרים - כוסמין, שיפון. אחד היה בסדר, השני יציקה, אותי לא מעניין להתעסק עם זה. פשוט אכלתי דברים אחרים - יותר דגנים, קטניות, ירקות, גרעינים, טחינה, ביצה (מהתרנגולות בחצר, חוץ ממתי שהן עצלניות), עוף פעם ב- (אל תגלו לתרנגולות בחצר), יוגורט, פירות וזה וזה. ברגעי נשנשת - שקדים/אגוזים + צימוקים, תמר (דקל נור אהובי היחיד), ושוקולד מריר (אבל לבדוק! יש גם שוקולדים עם גלוטן חיטה. למה?).

תכל׳ס - גם כשפיקששתי, פשוט חזרתי לזה למחרת. (הילדים היו מצחיקים: ״אמא!! לא!!! אל תאכלי! זה עם חיטה! אסור לך!״ - אההמ, מזתומרת אסור? אני החלטתי על זה - ״לא!!! את תיפסלי!״).

בחודש של החגים היתה פחות הקפדה (ג׳חנון בבריכה, שפל המדרגה, אבל לא היינו מאורגנים), בשבת האחרונה אחרי כל החג שבת נושנשו גם נושנשו שניצל וכרובית מטוגנת, וממש הרגשתי איך אח״כ כל היום המקרר קיבל ביקורי תנחומים כמו פעם. אז נראה לי שאני אמשיך עם זה, כי בגדול זה די טפשי שאשה מגודלת, אינטיליגנטית למדי, ובעלת כוונות טובות, תהיה עבד למקרר.

אם אתם מחפשים יותר מידע מהחוויה הסוביקטיבית שלי - בקישור פה יש את תקציר הספר, וגם כל מיני סרטונים, ראיונות וכאלה.

יום שלישי, 21 באוקטובר 2014

ארגז כלים ירוק - אוכל

תקציר הפרקים הקודמים: מבואצמצום צריכת נייר במשרדצמצום צריכת מים במשרדחיסכון באנרגיה במשרדבניין ירוקאיכות אויר בתוך המשרדרכשפרסומים ומתנותניהול פיננסי, נסיעות, אוכל,

לא לצרוך מוצרים מהחי

אחת הדרכים הכי קלות להשיג ״נקודות קיימות״ זה לא לצרוך מוצרים מהחי. 
  • חיסכון משאבים - כשאתם לא מזמינים אוכל בשרי לפעילויות שלכם, אתם חוסכים משאבי קרקע, מים ואנרגיה. חיות מואכלות בכמויות ענק של אוכל שבסופו של דבר הופך לכמות קטנה למדי של בשר וחלב. פרה שתהיה בסופו של דבר 200 ק״ג בשר תאכל בדרך 7200 ק״ג סובין ו1300 ק״ג גרעינים (שיכלו להאכיל ישירות אנשים), תשתה 24000 ליטר מים, ותצרוך 7000 ליטרים נוספים של מים בתחזוקה השוטפת שלה ברפת. רוב הקלוריות האלה לא יגיעו לצלחת שלכם. הכוכב שלנו פשוט לא מסוגל להחזיק 7 ביליון אנשים שאוכלים בשר כל יום. אי אפשר.
  • הפחתת טביעת רגל פחמנית ודילדול הסביבה - תעשיית חיות למזון אחראית ל 18% מפליטות כזי החממה, יותר מכל כלי התחבורה. זה נכון במיוחד לכבשים ופרות, שמייצרים מתאן במערכת העיכול שלהם, ומתאן מזיק פי 25 (!) מפחמן דו חמצני. הזבל מהרפתות וחוות הבקר מזהם נהרות ואגמים ובסופו של דבר מי שתיה. ריבוי אינטנסיבי של עדרים מביא לדלדול קרקע ויערות.
במספרים: קילו סטייק = 15,400 ליטר מים; קילו תפוחים = 822 ליטר מים; קילו חיטה = 1830 ליטר מים; פרה שותה ביום פי 10 יותר ממה שמשפחה בהודו היתה משתמשת (אם היתה לה גישה למספיק מים); ייצור של קילו סטייק מייצר פי 13 פחמן דו חמצני מקילו של חלבון צמחי (עדשים, שעועית, סויה); באותה צריכת קלוריות דיאטה שכוללת מוצרים מן החי מייצרת בשנה 1485 ק״ג פחמן דו חמצני יותר מאשר דיאטה צמחונית (שווה ערך לשתי טיסות הלוך ושוב לונדון-מדריד); ואחרון: אם כל תושבי ניו יורק היו הופכים לצמחונים או טבעונים - היתה לזה השפעה זהה להורדת חצי ממכוניות בריטניה מהכביש שזה יותר מ15 מיליון מכוניות!
  • הבעת עמדה נגד אכזריות בתעשיית המזון מן החי - על מנת להגדיל יעילות, תעשיית המזון מן החי שמה לעיתים יותר מידי קרובות את החיות בתנאים של התעללות - מרחב מחיה קטן מידי, ללא תנועה ואפשרות לקשר בין החיות, התנאים במרחב המלוכלך והצפוףמובילים פעמים רבות לתחלואה כך שהחיות מואכלות באופן קבוע באנטיביוטיקה, זה בנוסף על הורמוני גדילה (יותר קילוגרמים לכל חיה ויותר מהר). גם לעובדים בתעשיה המצב לא מזהיר: חשופים לכימיקלים רעילים, אבק ורעש.
  • דאגה לבריאות של העובדים והאורחים שלכם - רוב המוצרים מהחי היום מלאים באנטיביוטיקה, הורמונים, תוספי טעם, כימיקלים לשימור, ומלח. תזונה צמחונית/טבעונית מאוזנת ומתוכננת מתאימה לרוב האנשים ובריאה פי כמה.
  • תשומת לב לשתיה - בכל ארגון וכנס נצרכות כמויות גדולות של קפה ותה. מתוך השתיה - למשקה עם חלב יש טביעת רגל פחמנית גדולה ב30% מממשקה ללא חלב. אפשר לספק אפשרות של חלב סויה (או צמחי אחר) ולתת אפשרות מזהמת פחות. או לתת אפשרות של אספרסו נטול חלב, תה, קפה שחור וכו׳.
בעולם, ובטח שבארץ, ברירת המחדל בתפריט היא עדיין מנה בשרית, ומנות צמחוניות נתפסות כצורך מיוחד. איך מקדמים שינוי של התפיסה? (בהודו למשל המסעדות הבשריות נקראות non-veg)
  • בבחירת התפריט בהכנת האירוע שאלו ״האם נדרשת מנה בשרית״ במקום ״האם נדרשת מנה צמחונית״
  • הציגו מדיניות מוסברת בארגון לגבי הבחירה בצמחונות. הסבירו לפני כנס/סמינר לגבי הבחירה שלכם (בדף הסבר או בהתייחסות תוך כדי האירוע).
  • בבחירה של ספק קייטרינג וודאו שיש לו ידע ומבחר של מנות צמחוניות מזינות וטעימות. להגיש פסטה+תפו״א+קטשופ לא בדיוק עונה על המטרה.
עמית נויפלד מעלה רעיון נוסף: ״שני בשרי״. שווה קריאה.

מקומי ועונתי: תמכו בשרשרת אספקה קצרה

בשנים האחרונות אפשר למצוא בסופר כל פרי בכל עונה. מצד אחד זה מגניב לאכול אבטיח בינואר, אבל אולי תשקלו את הסיבות הבאות לצריכה של מזון מקומי ועונתי:
  • להפחית את כמות התחבורה, הקירור, האריזה, המושקעת בפירות המיובאים מרחוק. 
  • להינות יותר מטעם וטריות. תוצרת מיובאת בדרך כלל נקטפת לפני ההבשלה ומאוחסנת לתקופות ארוכות, לעיתים בתוספת כימיקלים לחיי מדף ארוכים.
  • לתגמל חקלאים מקומיים במחירים הוגנים.
  • להשאיר קצת הפתעות. בעולם ההולך ונהיה גלובלי אפשר להשיג הכל תמיד. כך אנחנו עלולים לשכוח את המגוון והתרבות של הבישול המקומי שלנו, הלב שלנו נעשה גס ומפונק. לא יותר עדיף להתגעגע לפירות הקיץ בעונתם? או לניחוח של הפומלה הראשונה בסתיו? אם זה מדבר אליכם, אולי תרצו להתעמק ברעיונות של תנועת המזון האיטי, שמתעסקת בכל זאת ועוד.
ומסיבות לתכל׳ס:
  • מצאו ספק שהתפריט שלו מבוסס על גידולים מקומיים ועונתיים. או הציבו זאת כדרישה לספק. 
  • הפנו את הספק שלכם ליוזמת חקלאות חברתית ישירה - לקנות ישר מהחקלאי
  • יש לא מעט מגדלים מקומיים שניתן לעשות אצלם מנוי - לקנות ארגז תוצרת ולקבל כל פעם הפתעה לפי מה שגדל בשטח (כאן יש רשימה שלמה של כאלה). גם אם זה לא מתאים לכם בתור אספקה לארגון, תוכלו לשקול לעשות מנוי כזה כמתנה לחג לעובדים, למשל, כדי להעלות את המודעות.
  • אפשר להכין / להזמין עוגה 100% מקומית ולהשתמש בה כדי להעביר את הערך הזה לאורחים בכנס / לעובדים.
  • הסבירו לאורחים / לעובדים את השיקולים בבחירת המזון המקומי / עונתי.
  • אם אתם בוחרים במזון מיובא העדיפו כזה שהועבר באניות ולא בטיסה, ושימו לב לתויות של סחר הוגן ובריאות.

מזון אורגני

דרך גידול המזון השתנתה ב100 השנים האחרונות. יש שימוש רחב היקף בכימיקלים להדברה ודישון, הנדסה גנטית, וגידולי מונוקולטורה.  התומכים אומרים שכך יש יותר מזון להאכיל את האנושות, אך כנראה שהבעיה של הרעב בעולם היא פחות עקב חוסר במזון ויותר קשורה לאי שיוויון בתפוצת המזון ובזריקתו לפח. לעומת מה שמוצג כיתרון יש ירידה במגוון של צמחים (גם של חקלאות וגם צמחי בר); שימוש בכימיקלים שקשורים ישירות לתחלואת סרטן; שחיקה ודלדול של אדמות; מחסור במים; פגיעות גדלה למזיקים; תקריות אלימות סביב העולם. 
החקלאות האורגנית מנסה לצאת מהמשחק הזה - פחות שאריות חומרי הדברה על התוצרת, יותר חומרים תזונתיים, עבודה עם הטבע ולא נגדו, מגוון ביולוגי, וטיוב האדמה, דאגה לעובדים. 
  • חפשו סימון ״אורגני״ על האוכל שלכם
  • השתמשו בספק או מסעדה שמספקים מזון מתוצרת אורגנית
  • לפעמים השגת אישור כרוכה בהרבה כסף ובירוקרטיה. אם אתם בקשר עם החקלאי שווה לברר אולי הוא מקפיד גם בלי תעודה. אפשר אולי לבקר ולראות, אולי אפילו לעשות לשם סיור עם העובדים.
(* אני תוהה מה מתוך הנ״ל תקף בארץ. בטוח יש מגדלים שבאים מתוך עקרונות לחקלאות האורגנית, שומרים ומקפידים. אבל בטוח שיש גם כאלה שמרמים ורק רוצים את התוית כדי למכור יותר ביוקר ״ההבדל בין חקלאות רגילה לאורגנית שאלה מרססים ביום ואלה בלילה״. לא עשיתי תחקיר אז לא יודעת, אבל נראה לי שחקלאים בחוות קטנות יהיו יותר אמינים וניתנים לבדיקה אישית. אם יש למישהו מידע בעניין - אשמח לשמוע.)

מזון מהונדס גנטית
כמה חברות גדולות שולטות בשוק הזרעים המהונדסים. עדיין לא ברור מה ההשפעות לטווח ארוך על האדם, מחקרים על חיות הראו בעיות. לגידולים המהונדסים יש השפעה הרסנית על הסביבה ועל המגוון. המונופול כל שוק הזרעים משפיע בצורה הרסנית על חיי חקלאים בכל העולם. החל בזרעים שעפים ברוח לחווה שכנה, וחברת הזרעים יכולה לתבוע אותם על הפרת זכויות היוצרים שלהם. והמשך בסיפורי התאבדות של אלפי חקלאים אינדיאנים שאחרי הבטחות על פלאים ונפלאות לוו כסף כדי לקנות את הזרעים, שבסופו של דבר לא הצליחו. באירופה מוצרים מהונדסים מסומנים. לא יודעת מה קורה בארץ. למי שמעונין להרחיב, מוזמנים לצפות בסרט  The World According to Monsanto, או לקרוא אצל רב פעמית.

צמצום פסולת המזון

יותר מחצי מהמזון המגודל בעולם נזרק לפח. 
חזור שנית: יותר מחצי מהמזון המגודל בעולם נזרק לפח. 
באירופה נזרקים בממוצע 179 ק״ג אוכל לאדם בשנה.
  • קנו רק מה שתאכלו. כשמבשלים לבד קל מאוד להגזים בכמויות (במיוחד אצלנו עם חרדת ה״יהיה מספיק אוכל??״). תכננו את הקניות שלכם בקפידה.
  • בקפיטריה / מזנון / ארוחה בכנס אל תגישו צלחות מוכנות אלא העדיפו שירות עצמי. מחקרים מראים שמי שלוקח אוכל לבד יסיים 92% מהאוכל. הזכירו לאורחים (איך??) לא להשאיר אוכל בצלחת.
  • הנחו את ספק האוכל להשתמש בשאריות (שאריות אורז יכולות להכנס למרק למשל).
  • אם אתם אוכלים במסעדה והמנות גדולות מידי אל תהססו לבקש אותן כטייק אווי הביתה.
  • כשאתם עורכים קניות תנו צ׳אנס לגזר עם הצורה המוזרה. לירקות ופירות בעלי צורות מוזרות יש אותו טעם וערך תזונתי, אך הם נוטים להגיע יותר לפח.
  • הקפידו על איחסון המזון שיישמר כמה יותר זמן ולא ייזרק. (אור, טמפרטורה, לחות וכד׳).
  • העריכו על מזון. גם אם קניתם אותו בזול המחיר של השלכתו לסביבה עדיין יהיה יקר.
  • קליפות תפוח ולחם הן אכילות לחלוטין, אל תקלפו ותזרקו אותן.
  • קנו אוכל טעים שאתם אוהבים. ככה תזרקו פחות.
  • אם נשארו לכם כמויות אוכל גדולות אחרי אירוע, אפשר להעביר אותו לעמותות ובתי אוכל לנזקקים (למשל כאן). או להציע לעובדים לקחת הביתה.
  • החזיקו קומפוסטר עבור שאר שאריות האוכל שלא ניתנות לשימוש חוזר או מסירה. ככה לפחות הוא לא יזהם מטמנות, אלא יהפוך להיות אדמה, ויוכל גם לטייב לכם את הגינה. (וחוץ מזה - יוריד לכם כמויות משמעותיות מפינוי הזבל שלכם).

מים

קשה לנו לדמיין מישהו מוכר לנו אויר בבקבוקים, הרי אויר זה מצרך בסיסי וחופשי. איכשהו מים בבקבוקים נראים לנו הגיוניים. מי ברז טובים לשתיה ברוב המקומות. מים בבקבוקים יקרים באלפי אחוזים ממי ברז.  שלא לדבר על זה שהרבה פעמים מים בבקבוק הם פשוט מי ברז שעברו סינון. זה פשוט לא הגיוני. וגם - 
  • ייצור בקבוקי המים צורך המון אנרגיה ונפט.
  • בקבוקים צריך להוביל אל החנות, אל המשרד. כל זה כרוך בזיהום הנובע מההובלה. (מים בבקבוק זכוכית שוקלים יותר אז דורשים עוד יותר אנרגיה בהובלה שלהם.
  • ברגע ששתיתם את המים, הבקבוק הופך לפסולת. במקרה הטוב הוא ילך למיחזור (שגם הוא צורך אנרגיה, מיצר זיהום, ואיכות החומר הסופית יורדת), ובמקרה הרע ילך למטמנה למאות שנים, או יישרף וישחרר כימיקלים רעילים.
  • הכסף והאנרגיה הנדרשים לטיפול בפסולת הנוצרת מהבקבוקים, מסיטה את תשומת הלב מבעיה גדולה הקשורה במים: אספקת מי שתיה בטוחים לכולם. זו צריכה להיחשב לזכות בסיסית לכל אדם, יותר מאשר זכות של חברות להשתלט על מקורות מים ולמכור אותם למטרות רווח בבקבוקים שיוצרים בעיה סביבתית.
  • להמחשה: הנפט שמייצר את כמות הבקבוקים השנתית לארה״ב יכול להספיק לתידלוק מיליון מכוניות למשך שנה; אחוזים ניכרים מבקבוקי הפלסטיק לא מגיעים למיחזור; העלות השנתית לקידום מערכת מים בטוחים לאוכלוסיות שאין להם היא 10 ביליון דולר, לעומת 100 ביליון דולר היוצאים בשנה על מים בבקבוקים; 25% מבקבוקי המים נשלחים ללקוחות במדינה אחרת (חשבו על ההובלה); בקבוקי מים מייצרים בשנה 1.5 מיליון טון של פסולת. זה המשקל של 150 מגדלי אייפל!.
אז
  • ודאו מול הרשות המקומית שאין שום בעיה עם מי הברז אצלכם. אם יש בעיה - עשו לובי לקידום מערכת למי שתיה בטוחים. רוב הסיגויים שאין שום בעיה.
  • תפסיקו לקנות מים בבקבוקים, גם קטנים, וגם בקבוקי ענק של מתקנים. במקום זה ספקו קנקנים, קנקני סינון, או מתקני סינון.
  • בקשו מספק האוכל להגיש מי ברז בקנקנים.
  • ספקו לעובדים / אורחים בקבוק מים רב פעמי.

סחר הוגן

רבים מהמוצרים שאנחנו צורכים, נמכרים בזול (או לא) על חשבון מי שייצר אותם, שעבורנו הוא שקוף לחלוטין. זה נכון כמעט בכל התעשיות - החל מאלקטרוניקה, אופנה, וגם במזון.  תעשיות שלמות עוברות לארצות מתפתחות (מקבלים סובסידיות מהמדינה המתפתחת שמאפשרות להם למכור את המוצרים יותר בזול ולהרוויח יותר) ומעסיקות עובדים, כולל ילדים תוך ניצול המצוקה שלהם שיסכימו לעבוד בכל תנאי. יש שם בעיות קשות, וסביר להניח שהייתם פחות מתלהבים מהאייפון שלכם אם הייתם פוגשים אישית את הילד שעבד לייצר אותו תמורת 2 דולר ליום, ובתנאים בעייתיים. 
ארגון fair trade העולמי נותן תו תקן למוצרים שנותנים לעובדים שלהם תנאים סבירים: שכר הוגן, תנאי בטיחות ובריאות, בלי עבודת ילדים ועבודה בכפיה.

בארץ העסק הזה עוד לא ממש תפס, למרות שיש כל מיני יוזמות (ניתן לקרוא כאן). רוב מוצרי הסחר ההוגן נמכרים בחנויות ייעודיות ועולים הרבה יותר ממוצר מקביל. 
אולי אם הנושא הזה יעלה יותר זה יתחיל להיכנס לתודעה של ספקים כמשהו שמשפיע על החלטות של לקוחות, אז הכניסו את זה בכל מקרה לשגרת השאלת שלכם:
  • כשקובעים כנס באולם/מלון מסויים לוודא שהעובדים שם מקבלים זכויות בסיסיות, לא עובדי קבלן.
  • לברר אם משתמשים במוצרי סחר הוגן.

לאכול בחוץ

כשאוכלים בחוץ, אם זה צהרים שגרתי, ארוחה עסקית או חלק מאירוע, תמכו בכסף שלכם במקום אחראי ומקיים. סיכוי טוב שלא ידעו על מה אתם מדברים, אבל אם יותר אנשים יבקשו דבים כאלה אולי זה יתפוס. אז לפני שבוחרים מסעדה חפשו - 
  • מקום שמקבל בברכה לקוחות ממגוון דרישות קולינריות - צמחונים, טבעונים, ורגישיויות לחומרים מסוימים (אלרגיות, גלוטן, חלב).
  • בחרו במסעדות שמבססות את התפריט על מוצרים מקומיים ואורגנים.
  • בדקו את רמת המודעות הסביבתית שלהם - שימוש בחומרי ניקוי מתכלים, האם יש ניסיונות לצמצם אריזות, הגשת מי ברז חינם ובלי שמבקשים, בלי בקבוקי פלסטיק, איך הם מטפלים בפסולת, פחי מיחזור. וכו׳
  • מסעדות עם תמיכה בפרויקטים קהילתיים.
  • מסעדה עם תו חברתי - מאשר שמי שמשרת אתכם מקבל זכויות מינימליות, שיש גישה לנכים. 

הגשה ואריזה

אוכל מגיע אלינו עטוף בשכבות מיותרות בלי סוף: פלסטיק, ניילון נצמד, נייר, ניר אלומיניום, ניר שעווה. 
  • תביאו אוכל לעבודה בקופסא רב פעמים
  • העדיפו טייק אווי שנותן קופסא שניתנת לשימוש נוסף.
  • אם מזמינים משלוח של אוכל, הזמינו ובקשו לארוז כמה הזמנות ביחד, בלי סכו״מ פלסטיק ומפיות מיותרות.
  • הביעו את דעתכם / השאירו פתק למנהל כשאתם מקבלים מוצר ארוז ביותר מידי אריזות (סנדוויץ בנילון נצמד, אריזת קרטון ממותגת, שקית ניילון, 2 מפיות וכפית פלסטיק), או מוגש ללא כל סיבה בכלים חד פעמיים. מספיק נודניקים יכולים לעשות שינוי.

בהפסקת קפה

  • הכינו קפה במשרד במקום לקנות בחוץ.
  • הזמינו קפה/תה/חטיף ביחד ממקום אחד כדי למזער אריזות
  • העדיפו תה בתפזורת מאשר ארוז
  • העדיפו מפיות בד על נייר 
  • אם יש אצלכם מכונת קפה עם כוסות פלסטיק, החליפו אותם במאגים רב פעמיים.
  • אם אתם לקוחות קבועים ברשת קפה תביאו את הכוס הרב פעמית שלכם אתכם 

במהלך פעילות

  • אל תגישו ארוחה / חטיף בכלים חד פעמיים, תמיד השתמשו בכלים רב פעמיים.
  • יש אירועים שזה לא פרקטי לשים בהם מאגים או כלי זכוכית. אתם יכולים לספק כוס פלסטיק קשיחה טיפה יותר, ולקחת עליה פיקדון כדי לעודד שימוש חוזר והחזרה. (*עדיין מחכה לפתרון קליט יותר)
  • כשקונים אוכל לפעילות מרוכזת העדיפו אריזות גדולות במספר קטן יותר מאשר המון אריזות קטנות.
  • העדיפו פירות ואוכל טרי על פני אוכל משומר בפחיות
  • קשה להימנע לגמרי מאריזות, נסו לבחור באופציה הגרועה פחות מתוך מה שמוצע לכם.
  • הקפידו להפריד את כל פסולת האריזות מהאירוע שלכם ולפנות אותה בהתאם. 
ומילה אחרונה: תאכלו בריא. אתם עובדים קשה כל היום, תדאגו לדלק מתאים לגוף והמוח שלכם. כשאתם מארגנים אירוע אתם אחראים על מה שיניע את האורחים שלכם. ספקו להם ולעצמכם ארוחות מאוזנות, מזינות ובריאות וקדמו על הדרך אורח חיים בריא. במקום חטיפים שמנים ומלאי סוכר, שימו פירות בפינת האוכל. אין באמת צורך ברוגלך ובורקס בישיבות, אפשר לחשוב על כיבוד אחר שיהיה גם בריא וגם מכבד.

יום ראשון, 19 באוקטובר 2014

מתלים מחומרים משומשים - יצירה קלה ומספקת

באחד מימי שישי או ערב סוכות, או ערב שמחת תורה או משהו אחר מהחג-שבת-חג-שבת האחרון, מצאתי את עצמי לבד (!!): ילד אחד היה אצל חבר, אחד אצל שכן, אחד עם אבא בסופר, המממ... חלון הזדמנויות! האם אלך לבשל, לנקות, לסדר ולתכנן הפעלות לטף? הו לא!
אז מה כן? אלך לערימת הקרשים, אקח חולצה ישנה, אשלוף את אקדח הסיכות, אבריג מתלים מאחורה, אקשט בסרט, אדפוק בפטיש 3 מסמרי ענק ואכין ברבע שעה מתלה נוסף לקיר המתלים! ברור! 

המתלה הזה הצטרף לשלל מתלים עשה זאת בעצמך מחומרים זמינים ומשומשים שיש אצלנו.
אחת הבעיות עם יצירה ממוחזרת לילדים זה שקשה למצוא משהו שגם יהיה בטווח היכולות שלהם, וגם ייראה מיליון דולר אחר כך ולא כמו שתי קופסאות קוטג׳ מודבקות וצבועות בגואש. לחובבי הפינטרסט בטח מוכר גם הפער בין פרוייקטים שמצולמים נפלא ובסוף כשעושים אותם נראים, ובכן, כמו שתי קופסאות קוטג׳ מודבקות וצבועות בגואש... בקיץ יואב (12) מצא בפינטרסט רעיון ליצירה - תוקעים מסמרים על קרש לפי דוגמא ומותחים חוט רקמה בין המסמרים. זה היה כל כך מוצלח שהבית הפך למפעל לתמונות כאלה, וכאדם מוכוון פרקטיות מיהרתי לקנות מתלים פושטים, לצרף ליצירה, ולהרוויח מתלים מעוצבים. מומלץ.

מה עוד?  קרש סקייטבורד שהיה זרוק בחצר קיבל כמה מתלים מאיקאה, הפך למתלה סטייליסטי והחזיר את כבודו האבוד. ואחרון חביב - מתלה איילים מחוט ברזל וקרש בנין שעשיתי מתישהו בשנה האחרונה אצל ורד אלבחרי ברימר במעדניית סדנאות של דנה ישראלי.


אז נסכם שמתלים זה גם שימושי, גם קל להכנה בדרך כלל, גם מהDIY שנראה ממש טוב, וגם מזמין שימוש יצירתי בחומרים שכבר עשו משהו בחיים שלהם.

עוד רעיונות מפינטרסט? למה לא למה לא
מקור: אטסי

מקור: אטסי

מקור: אטסי

מקור: style files
מקור: curbly
מקור: פינטרסט
מקור: אטסי

אם נתקלתם ברעיונות נוספים, או שעשיתם בעצמכם - שתפו, זה כיף.

יום שישי, 17 באוקטובר 2014

ד״ר גייל דיינס על תרבות הפופ, תרבות הפורנו, פמיניזם ועתיד ילדינו

נתקלתי ב 8 הדקות הבאות איפשהו בפייסבוק: דימוי גוף נשי כמשהו שמוכתב ע״י התאגידים, מכוון אותן להרגיש רע על מנת להניע גלגלים כלכליים? מעניין.



זה משך אותי לצפות בהרצאה המלאה שבה ד״ר גייל דיינס מדברת בצורה הרבה יותר רחבה על כל העניין, ואם יש לכם שעה ועשרים דקות פנויות - אולי מצאתם עכשיו מה לעשות איתן. (זה דורש טיפה דימיון, כי היא מבססת את הטיעונים שלה על תמונות בלי שרואים את התמונות בסרטון, אבל זה לא פוגם בהבנה, תכל׳ס הדימויים מציפים אותנו מכל מקום ומוכרים לגמרי.)
מכיוון שאני נחמדה (ויודעת שיותר קל לרפרש בפייסבוק מלהתחייב לשעה וידאו באנגלית בלי תרגום עכשיו) - אני מסכמת.

״בני ה30 ומעלה גדלו בעולם המבוסס על המילה הכתובה, בשונה מהצעירים יותר שגדלים בעולם שבו צורת התקשורת הדומיננטית היא תמונות ודימויים ולא המילה הכתובה.
תמונות המגיעות מהתאגידים מקיפות אותנו בכל מקום, ובעוד שאנחנו יודעים לנתח טקסט ולהבין את המניפולציה שעלולה להיות בו, מעולם לא למדנו לעשות את זה על תמונות, ואנחנו חשופים להשפעה של התמונות, ולמסרים של התאגידים שנכנסים פנימה בלי שאנחנו רוצים. כשאשה מניחה מהיד מגזין נשים היא מרגישה פגומה. גם אם בשכל היא מביעה ביקורת על מה שהיא רואה, יודעת שזה עבר פוטושופ ולא אמיתי, ברגש היא מושפעת מזה - רוצה להיראות ככה ומודעת לפער בינה לבין התמונות האידיאליות. ועל זה הכלכלה בנויה: על נשים בעולם המערבי ששונאות את עצמן.

כיוון שהתמונות האלה מקיפות אותנו בכל מקום הן מתחילות להיראות לנו נורמליות. תמונות אופייניות של כוכבות קולנוע, זמרות ודוגמניות יהיו במנח גוף, הבעה ומבט של fuck me, וכולנו יודעים לזהות את זה, גם נשים וגם גברים. זו הצעה ויזואלית של הגוף הנשי. וכך נוצרת הבנה מתחת לפני השטח שלגברים יש גישה וזכות לגוף הנשי. שלגברים יש דומיננטיות על נשים.
נשים מותנות חברתית לתגובות פאסיביות, קיפאון במקרה של הטרדה מינית, עקב הטמעה של המסר של הדומיננטיות הגברית.

לנשים המיוצגות במדיה אין אופי, עבר, היסטוריה, שאיפות, כלום. הן רק אוסף של חלקי גוף מוכנים להגשה. נלקח מהן כל שמץ לאינדיבידואליות, יצירתיות, כוח, כל מה שנשאר הוא ״הגוף המושלם״. אם את לא עומדת בסטנדרטים האלה, את מחונכת לא להיות מרוצה מעצמך, אם רק הייתי מורידה 5 ק״ג... ומי שמתעב את עצמו לא יחזיק מעצמו יצור ראוי, בעל זכויות שוות.

בתמונות של טקסי אוסקר, אנשים בשיא הקריירה שלהם, אף גבר לא היה מעלה בדעתן להסתובב שם בבגד ים ספידו. הם מכוסים, והן חשופות. כשאדם ערום מול אדם אחר לבוש זה עושה אותו פגיע. והנשיות בתרבות שלנו שמה אותנו במקום פגיע. לא סתם נשים נאנסות: אונס הוא עודף הפנמה של הנורמות החברתיות ולא סטיה מהן.

תמונות ודימויים יוצרים את הדרך שבה אנחנו חושבים. הנשים כקבוצה מדוכאת תלויות במדכאים שלהן בעצם ההגדרה מי הן בעולם. ספק אם היו שואלים את הנשים אז הרעיון הראשון שהיה עולה היה חוטיני, נעלי עקב, ושעווה חמה על איזורים רגישים כדי להוריד שיער.
לנשים מבוגרות יותר יכול להיות זיכרון של תקופה בילדות שחשבו שהגוף די נהדר - עובד, זז, עושה את כל הדברים. לנשים צעירות יותר אין את הזיכרון הזה. בשבילן הגוף תמיד היה משהו שמסתכלים עליו. דמיינו שאף פעם בחיים שלכם לא הייתם רואים תמונה של אשה במגזין. תחשבו מה נגזל מאיתנו כשאנחנו מוקפים בדימויים של צורת גוף שרובנו לא יכולות לשאוף אליו: גוף שהוא לא רק רזה, אלא גם חטוב ומוחזק, מה שמחייב שליטה והכנעה. אם מחר בבוקר נשות העולם המערבי היו מרוצות מהגוף שלהן - חשבו כמה תעשיות היו מתמוטטות: קוסמטיקה, אופנה, דיאטות, הכושר וכל התעשיות התומכות.

(מול תמונות של פרסומות עם גוף נשי ללא פנים:) כמה מכן עושות לעצמכן מה שהמדיה עושה לכן: מחלקות את עצמכן לחלקים ובודקות מה צריך עוד עבודה. מי שהוא בעל מעמד יכול לבטא את היכולת שלו בשלל דרכים. ככל שאתה נמוך יותר במדרג המקום העיקרי אתה יכול לבטא את עצמך הוא הגוף שלך. כולם התלהבו מהקמפין של דאב שהראו כמה נשים שקצת יותר דומות לרוב הנשים, אבל דאב היא חברת בת של יוניליבר שמשווקת את דיאטת סלימפאסט שהורסת את הגוף. מבחינת התאגיד המטרה היא להרוויח, את לא מזיזה לו, העיקר שתהיי לקוחה שלו מכאן או מכאן.
איזו אלימות זאת כלפי נשים לאחר לידה, בתקופה כל כך דרמטית של שינויים בזהות, בגוף, ובמאמץ הנדרש, שהמסר העיקרי שמדגישים להן הוא כמה מהר אפשר לחזור לגזרה ואם לא אז את מוזנחת.

בעבר הדימוי של האשה המושלמת היה של עקרת הבית החרוצה המקרצפת את הרצפה. היום הצעירות גדלות מול דימוי של האשה המושלמת הג׳נרית, הומוגנית, היפר מינית, (לינדזי, בריטני, פאמלה, פאריס) וזו ההצעה היחידה בשבילן. האם זו באמת האשה המושלמת?

פאריס הילטון כדוגמא: התפרסמה כשבעלה לשעבר הפיץ קלטת סקס שלה שהפכה לרב מכר במשך שנתיים. דמיינו איזו טראומה זו לבחורה בת 19. היו לה שתי אפשרויות: או לברוח ולהתחבא לנצח, או בהפוך על הפוך לאמץ את הטראומה ולתפוס עליה בעלות. כאשה בעלת אמצעים היא בחרה לאמץ את תוית הזנזונת, ויכלה לעשות את זה. מדונה ואנג׳לינה ג׳ולי יכולות לעשות את זה ולקרוא לזה העצמה נשית - הן מוקפות מאבטחים. לא כל אחת יכולה לעשות את זה. מחקרים מראים שלנערה שקיבלה תוית זנזונת יש תסמונות פוסט טראומה כמו לנפגעות אונס, למשך כל החיים.
אנה ניקול סמית: שפנפנת פלייבוי שהתחתנה עם מיליונר שלא השאיר לה כלום, כך שחזרה לעסקי הפורנו. הבן שלה מת ממנת יתר, והעיתונים לגלגו: הוא מת ממבוכה. המאפיין של קבוצות מדוכאות הוא שאין מוצא - כל מה שתבחר אתה נדפק: להיות קונפורמיסט אתה נדפק ולהתריס נגד הקונפורמיות אתה נדפק.
ניקול קידמן: אשה מצליחה, שחקנית עטורת פרסים, אמא לארבעה. הצטלמה למגזין בעירום לקראת גיל 40. היא לא חשבה איך ירגישו הילדים שלה? אבל בעידן שלנו את או fuckable או בלתי נראית. ולכן חדרי הכושר מלאים בנשים בנות 40 שמנסות לדחות את תאריך התפוגה של הfuckability  שלהן.
מיילי סיירוס: כילדה היתה כוכבת בסדרת הנוער האנה מונטנה. אבל כשהתחילה להתבגר, מול כל הליידי גאגא שמסביב, איך ישמרו את המיליונים? שלחו אותה להצטלם בגיל 16 בעירום מרומז. הסוכנים שלה מכירים היטב את השוק: את רוצה להצליח כאשה את צריכה ללכת עם הדימוי הזנותי. הקו הזה המשיך מאז, כולל קליפ פרובוקטיבי והתרסה מול זמרת שהזהירה אותה מהמסר של ״להיות זונה זה כיף״.

מה יעשו נערות היום כשזה כל מה שיש סביבן ואין אלטרנטיבות? תמיד היתה את האפשרות של מראה המדגיש מיניות אבל היו עוד אפשרויות. אחת מההבנות של הפמיניזם היא שאפשר להיות עם מיניות יצירתית בלי ליישר קו עם המיניות הפלסטית שמוכרים לנו. אבל מי שומע על פמיניזם? אם היתה מוצגת לבנות 14 האפשרות: האם את רוצה שהזהות הנשית שלך תהיה מיניות פלסטית ג׳נרית, או פמיניסטית או אחרת, האם הן היו בוחרות את האפשרות הראשונה?

אימאג׳ים של ילדים בתנוחות סקסיות. בראיון עם אב שאנס את ביתו הוא אמר ״המדיה עשתה את כל ההכנה בשבילי״. פעם הפדופיל היה בצייד יחיד שיוצר קשר עם הקורבן היחיד, מחמיא, מחזק את ההתיחסות לסקסיות, מכין עד שלא נשאר דבר חוץ מסקסואליות, וכובל אותו בקשר עד לניצול ולא לספר כלום. עכשיו התרבות עושה את רוב העבודה, כך שאנחנו מאמנים את הבנות שלנו להיות קורבנות כמו שלא עשינו מעולם.
מיניות צריכה לצאת מהמקום של מי שאתה, הניסיון שלך, ההיכרות שלך עם הרצונות שלך והנטיות שלך. אבל לא היום. היום זה מושלך על הילדות. וכדאי לילדות לזרום עם זה, כי הן עתידות לצאת עם בחורים שהמיניות שלהם נלמדת מתעשיית הפורנוגרפיה.

תמיד היתה פורנוגרפיה. אבל לא היתה תעשיית פורנוגרפיה (שהיום מוערכת ב97 ביליון דולר). פלייבוי היה הראשון ב1953 שיצא באופן מוצהר ופומבי עם מוצר שמיועד להביא גירויים שמטרתם אוננות גברית. הטיעון של ד״ר דייני הוא שפורנו לסקס הוא כמו מה שמקדונלדס הוא לאוכל. מאשימים אותה שהיא נגד סקס, אבל היא תוהה: אם היתה מדברת על הבעיות של תעשיית המזון המהיר היו מאשימים אותה שהיא נגד אוכל? האמירה שפורנו = סקס היא אמירה יחצ״נית של תעשיית הפורנו והיא רחוקה מלהיות נכונה: פורנוגרפיה היא ייצוג של סקס שנעשה בתפאורה תעשייתית עם מטרת רווח מאוד ברורה בראש. לא סקס.

בתעשיית הפורנו היום לא מדברים על פורנו רך ופורנו קשה, כי הפורנו הרך עבר למיינסטרים של תרבות הפופ - סרטים וטלויזיה. אם תחפשו היום פורנו באינטרנט תמצאו שני כיוונים: feature porn שמנסה לדמות סרטים הולוודיים, עם קו עלילה, אורך של שעה וחצי. זה הסוג שגברים משתמשים בו כדי להכיר לחברות שלהם את הפורנו. כשגברים צופים בפורנו לבד הם נוטים לצפות בפורנו הארד קור או במה שבתעשייה קוראים gonzo: פורנו אלים.

בפורנו אין נשים. יש ביץ׳, קאנט, הור וכו׳. הסיבה לזה היא שהמידה של האלימות וההשפלה כל כך מוטמעת, שאסור שיהיה סיכוי שיסתכלו לאישה בעינים ויראו אותה כבן אנוש.  אוהבים לספר לנו שנשים שעובדות בפורנו הגיעו לשם במקרה ונדהמו לגלות שחלומן התגשם. לא כך זה קורה. את מגיעה לעבוד בפורנו, כשאין לך אפשרויות אחרות. אם את גרה בשום מקום, בזמן מיתון, אין לך השכלה, ואת משווה את זה לשכר מינימום שתקבלי, את עשויה לחשוב על נשים שעשו את זה והצליחו למנף את עצמן - ג׳מה ג׳יימסון, סשה גריי. אבל את לא יודעת את האמת.

(כאן באו בסרט תיאורי פורנו בוטים ומפורשים שהיה לי קשה מידי להעלות על הכתב. מה הנושאים שחוזרים על עצמם בפורנו גונזו וסצנות אופייניות בפורנו מיינסטרים, האלימות, ההשפלה, ההחפצה. אם אתם עומדים בזה, זה נמצא שעה לתוך הסרט, וזה חשוב).

ילד בן 12 שמחפש פורנו בגוגל מגיע בלי לדעת מראש לאתרים האלה, שמצהירים על עצמם ״אנחנו לא פה בשביל רומנטיקה ומשחק מקדים, אנחנו לוקחים ביצ׳יות צעירות ומהממות ועושים להם מה שכל גבר היה רוצה לעשות״. ואז מגיע וידאו שמביא אנשים, בוודאי שנערים, למצב של טראומה משולבת בהתרגשות מינית. הטקסט המתוחכם אומר לילד: זאת גבריות. אתה גבר? זאת מיניות. וככה מתחיל העיוות. גיל תחילת החשיפה לפורנו הוא 11.

חיי מדף של אשה בתעשיית הפורנו הם 3 חודשים. הגוף לא יכול לשאת את זה. מחלות ופגיעות גופניות שדורשות ניתוחים לתיקון. בראיון עם אחד ממובילי התעשיה הוא ציין שהם לא עומדים בדרישות הגוברות של קהל אוהדי הפורנו. הדרישה לקיצוניות עולה. אז התעשיה בבעיה: הם כבר עשו לגוף הנשי כל מה שניתן. וגברים רוצים יותר. אבל הם מחוייבים לחוק, אז הם עשו לובי לשנות את החוק שמונע מקטינים לעסוק בפורנו, ובשם חופש הביטוי הרשו להם להציג נשים בנות 18 כצעירות יותר. בין לילה צצו דימויים חדשים עם הכיתוב  ״הזונה של אבא״ ״זה בסדר, היא הבת החורגת שלי״. בראיונות שד״ר דיינס עשתה עם אסירים שהורידו פורנוגרפיה עם ילדים ו/או אנסו ילדים - אף אחד מהם לא היה פדופיל. הם לא התעניינו בילדים מאז ומעולם, הם התחילו בגיל 30-40. הטיעון שלהם היה שהם השתעממו ורצו משהו שונה. המרחק בין צריכת פורנוגרפית ילדים לבין האונס היה מקסימום שנה. קהל רגיל ששומע את הדברים מזדעזע. מטפלים שעוסקים בשיקום מכירים את זה, שומעים את זה כל הזמן.

ההתמכרות היא לא לפלייבוי, אלא לאתרי גונזו שמשלבים סקס ואלימות - שילוב נפיץ המביא להתמכרות ועליית רף.

אז מה עושים? מה התשובה לדבר הזה?
התשובה היחידה היא פמיניזם רדיקלי. לא רק לנשים, גם לגברים. זה לא ״הנשים טובות והגברים רעים״, אלא מאבק על האנושיות.
הפמיניזם הקיצוני הוא היחיד שאומר: אתם יותר טובים מזה. הבנים שלנו שווים יותר מזה. איך אתם מעזים להגדיר את הבן שלי כטורף שלא שם על נשים ומוכן לנצל נשים ללא כל אמפטיה? זה לא הבן שלי. זה לא אתם.
מדובר במצב חירום ציבורי, ואם זה לא יעלה עכשיו, זה יהיה בעוד כמה שנים. אי אפשר לגדל ילדים על החומר הזה ושזה לא יזלוג לעולם האמיתי. הביטויים שונים, אבל זו השמדה של היכולת לאינטימיות אצל האדם.
איך אתה יכול לחיות בתרבות רוויה בפורנוגרפיה ושאנשים יהיו חסינים למסר? הילדים שלנו חיים היום בעולם שונה מזה שאנחנו גדלנו בו. המיניות האותנטית, היצירתית, הכיפית שהם זכאים לה נגזלת מהם. לנו כמבוגרים יש אחריות לתווך להם את הדברים, כי היום הם נזרקים לתוך תרבות היפר מינית ופורנוגרפית ואין להם שום כלים להתמודד עם זה בלי להתעוות. אי אפשר להתמודד עם התעשיה לבד, זה דורש מאבק קולקטיבי.״

ההרצאה המלאה (שעה ועשרים)


עד כאן המילים של הדוקטורית. טעונות, קיצוניות וקשות.
אני לא יודעת מה המצב בתעשיית הפורנו ואין לי שום כונה לבדוק באופן עצמאי.
אני לא חושבת שיש איזה מועצת ״התאגידים״ שהחליטה באופן מודע ומרושע לדכא נשים מו הה הה הה, אני מניחה שזה משהו שהלך והתעצם ככל שהלכו רק לפי המדד של ״מה שמוכר״, בלי שום אחריות ותפיסה מוסרית. (והדבר הזה מגיע לשיא הקיצוניות במשרדי הפרסום, שנמצאים במירוץ להברקה הבאה, ושעבורם אנחנו המוצר שלומדים אותו בציניות ומשתמשים בשפה שלו / ממציאים בשבילו סטיגמות / כל דבר ראוי או לא והמדד היחיד הוא למכור כמה שיותר ולהראות למשרדי פרסום האחרים כמה הם יצירתיים, פורצי דרך ומגניבים).
בכל אופן, גם אם מורידים 50% מהעוצמה של מה שהיא אומרת אנחנו עדיין בבעיה קשה.

מאז שאני אמא, ובטח אחרי שהצטרפה לחבורת הגודזילות בת חמדמדה ודעתנית, אני מוטרדת מנושאים של מגדר. למרות שבאופן אישי קשה להגיד שאני סובלת במיוחד (בלי לבטל את זכות התלונה, ט.ל.ח), אני מסתכלת על העולם, מסתכלת על 3 נשמות רכות שמתעצבות אצלי בבית ואוטוטו יוצאות לשם, ואני דואגת לשלושתם.

בארץ יש טוויסט מעניין לעלילה: המחנה הדתי והחילוני מתגוששים ומגיבים זה לזה ולכן כולם לא מסתכלים בעיניים נקיות על מה שקורה: אצל החילונים כל ניסיון לדבר על הבעיות בהחפצה והיפר מיניות ישר מקפיצה את רפלקס ה״כפיה דתית״ ולא מוכנים לשמוע, ודתיים מרוב הלחץ על הכיוון שהתרבות החילונית נסחפת אליו ממהרת לברוח עד כדי החבאה מוחלטת של כל ביטוי נשי ״צניעות! צניעות!״.
אל דאגה, נשים ממשיכות להידפק, דתיות וחילוניות כאחד, כשאלה רואים את משחקי הכס עמוסי הפורנו, ואלה מחביאים את נשותיהם בבורקה.
ההגמוניה הגברית, בעלי האינטרסים, התעשייה, חברות האופנה, כולם יכולים לשבת בשקט. 

יום שלישי, 7 באוקטובר 2014

סלים משלטי פרסום

נתחיל מהסוף: עשיתי את זה! הא!
אוקיי, עכשיו אפשר להתחיל:

פרק ראשון

יש לי רעיון למיזם ירקרק, שלא ברור איך בדיוק הוא מחזיק את עצמו, לא ברור מה התפקיד שלי בו, ובאופן כללי הוא מתקשה לזוז מאיזורי הרעיון לאיזורי המציאות. הבנתי שאני יכולה להתפזר למיליון כיוונים ולא לעשות כלום, אז בסופו של דבר ארגנתי לי בת ברית שתכריח אותי: דורית. דורית היא גננת ביישוב, יש לה מוטיבציה לענייני מיחזור, ובהיות חלק מהמיזם קשור לגן ילדים, שותפה אידיאלית לפרויקט סדנת המיחזור.
אז על מה מדובר כרגע?

  • בכל קניה בסופר אנחנו חוזרים הביתה עם הרבה יותר מידי אריזות: קרטוני קרנפלקס, גלילי ניר טואלט, מגשי קלקר, פקקי שעם, קופסאות פח, סלסלאות וקופסאות פלסטיק וכו׳ - כולם משמשים אותנו פעם אחת ונזרקים לפח.
  •  במקביל - בגן קונים חומרי יצירה, דפים, קיטים לאירועים, הילדים יוצרים ונהנים, ובסופו של דבר גם החומרים האלה נזרקים לפח..
  •  פרוייקט סדנת המיחזור מנסה לחסוך שלב - לאסוף את חומרי האריזות מהבית, ולהשתמש בהם ליצירה.
  •  בהרבה גנים כבר אוספים את החומרים האלה, אנחנו ננסה לעלות שלב עם זה, ולמיין בסדנא ייעודית את החומרים השונים כך שתהיה לנו מעין ׳חנות׳ שנוכל לבחור מתוכה את הנדרש. בנוסף לתהליך המיון יהיה שיתוף פעולה עם קבוצת נוער על מנת לחשוב בכל פעם איזה יצירות אפשר להכין מהחומרים לנושא מסויים בגן, ויוכנו ׳קיטים׳ לגן.
אז באדיבות דורית אני אנסה להריץ את הדבר הזה השנה ולראות איך זה עובד, מה התפקיד שלי בזה, האם זה מדליק אותי גם בעשיה או רק ברעיון שיהיה דבר כזה. הכי טוב לנסות ולראות.

פרק שני

בשיבתי כגרפיקאית אני מכינה מידי פעם פרסומים על גבי שימשוניות. מדובר בהדפסות גדולות על גבי יריעת פלסטיק, כמו אלה שמלכלכים את הרחובות לפני בחירות וכאלה. תמיד ישב לי בראש שזה עוד אחד מהשימושים החד פעמיים שלא נותנים כבוד לחומר. תלוי שבוע-שבועיים ונזרק. במקרה הגרוע - אפילו לא נזרק אלא סתם נקרע ברוח ומתפורר בסביבה. במקרה הטוב - הולך לשבט של הצופים לשימוש על הצד השני ואז נזרק. אבל עדיין - די חד פעמי יחסית לכמויות חומר שיש שם.

פרק שלישי

במהלך הקיץ נתקלתי במכירת חיסול של מתפרה ברמלה, אצתי רצתי וקניתי לי מכונת תפירה תעשייתית עתיקה אך פעילה, שמתי אותה באמצע הסלון, והמשכתי לפנטז. בסופו של דבר הגעתי לשרגא - טכנאי מכונות תפירה שעושה ביקורי בית, איש חמוד עם דיבור עדין וצחוק מפתיע, שסידר את המכונה והסביר לי את הבסיס.

פרק רביעי

ענבל, רכזת הקהילה, שמרה לי שימשוניות. הבאתי אחת הביתה. המחשבה הראשונה שלי היתה להכין תיק ענק שההורים יוכלו לקחת הביתה, מתוך הנחה שכולם כמוני ולא זורקים כלום, ושנורא ישמחו על תיק כזה כי תמיד האריזות תוספות יותר נפח ממשקל, אז זה נורא מעצבן שכל קופסת קורנפלקס נכנסת בשקית אחת וצריך מיליון שקיות וסלים. הכנתי אחד ונורא שמחתי.
אבל מה אתם יודעים, דורית טענה שלא כולם כמוני (אני בשוק!), ושבכלל היא רוצה את שיתוף הפעולה מהילדים ולא מההורים, אז היא מעדיפה תיקים שיתאימו לילדים. אוקיי, הוכן מודל מוקטן, שעדיין יכול להכיל יותר מקופסת קורנפלקס אחת וישאר מקום לעוד שטויות. התיק נמדד על דוגמנית הבית בת ה-5 והוכרז כנוח. סוכם שבתאריך אמורפי כלשהו ב׳תחילת שנה׳ אכין את התיקים ונתחיל את הפרויקט.


פרק חמישי

טלפון מדורית לפני שבוע: ״מה את אומרת שניתן להם את התיקים לסוכות?״. ״תזכירי לי כמה ילדים יש?״ ״26״. אהההמממממ, יודעת מה, ננסה, מקסימום לא נצליח.

פרק שישי

עם עזרה מאבישי שסימן, מיואב שהוציא סיכות, מאיילה שציירה על הצד השני (טוב, היא לא ממש עזרה אבל ציירה יפה וחשוב לעודד ילדים), עם אצבעות מחוררות מסיכות בוגדניות, עם חלוקת זמן של שליש גזירה, שליש תפירה, ושליש ניסיונות להשחיל את החוט (מתנה לגיל 40 - אין צורך שתראי יותר מקרוב), המשימה הושלמה!! 26 תיקים!!
השתמשתי בשימשונית מיום העצמאות ובשימשונית מפורים, שבאופן משעשע כוללת פרצופים של אנשים מהכפר, מעניין אם למישהו מהם יש ילד בגן....

סיום, מסקנות ופרידה

נהניתי למדי מהתפירה, זה בדיוק בשבילי פרויקט שדורש רגישות ודייקנות של טרקטור... קצת קשה לעבוד עם השימשונית, זה נורא עבה ולא שמח להתקפל ולהתגמש וגם היו קטעים שלא הייתי בטוחה שמכונת התפירה עובדת כמו שצריך - עשתה בלגן עם התפרים (שרגאאא!!! אייך!!).
אבל התוצאות נורא יפות, וכיף לראות איך זבל הופך לזהב.
סביר להניח שיותר זול לקנות סלים של איקאה, אבל משאר הבחינות - סיפוק של מתן כבוד לחומר שאחרת היה הולך לפח, סיפוק של לעשות יש מאין, סיפוק של מוצר אמיתי ומוצלח, ההפתעה של מה יצא בחיתוך, איך ייראה כל תיק, המעגל השלם של לעצב כרזה שממלאת את הייעוד שלה ואז משנה כיוון ומקבלת חיים חדשים. נחמד נחמד.

יום ראשון, 5 באוקטובר 2014

hometalk - אתר נוסף להשראה

אל hometalk הגעתי דרך חברה ששידכה לי עבודה בעיצוב גרפי שקשורה אליהם. מדובר באתר שפונה לקהל האמריקאי, ומהווה רשת חברתית לכל המתעניינים בשיפור הבית.
יש שם אפשרות להעלות פוסטים כמו בפייסבוק, להכין לוחות כמו בפינטרסט, לעקוב אחרי מי שמעניין אתכם, ושאחרים יעקבו אחרי תכנים שלכם, לשאול ולענות על שאלות במגוון תחומים והכל בהקשר של הבית - המטבח, הגג, הגינה, אינסטלציה, ניקיון, אירגון, דקורציה למסיבות ואירועים שונים, סגנונות שונים - תעשייתי, שאבי שיק, כפרי, עירוני ועוד ועוד, כולל מה שמעניין אותי יותר -עבודות DIY, ניקיון טבעי, ורעיונות של עיצוב בחומרים ממוחזרים.
זה מקום טוב למצוא בו כותבים ובלוגים בתחומים האלה (יש אינסוף!), לעלות על טרנדים חדשים שצצים, אם מבחינת עיצוב ואם מבחינת שימוש בחומרים, טכניקות צביעה ועבודה.
לא תמיד יש לי זמן להסתכל שם במיוחד, אבל יש להם גם חשבון בפינטרסט עם שלל לוחות מעניינים ושווים למעקב.
בקטנה >>



טוב, די. אפשר להמשיך עוד ועוד, אבל אני הולכת לעבוד.

יום חמישי, 2 באוקטובר 2014

קיימות - למה אכפת לי מזה?

השנה פתחו בכפר אדומים תיכון חדש, שמנסה לעשות דברים קצת חדשים (אין לי המון מושג - הילדים שלי עוד לא בגיל - אבל נראה אוסף של אנשים מוצלחים וכוונות טובות). לפני כמה חודשים, בניסיון להכיר את בית הספר לתלמידים, התבקשתי להעביר תחנה על קיימות. ניסיתי לחשוב מה הכי חשוב לי בעצם להעביר, והבנתי שלפני שקופצים ראש לתוך עשיה, חשוב להתחבר לתפיסת העולם שמוצעת על ידי הקיימות.
כפי שסיפרתי פעם, בשבילי הקיימות היא לא משהו חיצוני, מלחמה בתופעה זו או אחרת, אלא דרך חיים ממש, תפיסת עולם כוללת, שמנסה לצייר את העולם כמו שהיה יכול להיות.
מוזמנים להציץ>>


* חשוב לי לציין שלא מדובר בתובנות מקוריות שלי, מעורבבים פה דברים ותובנות שפגשתי במשך השנים וגם דברים שאני לומדת בבית ספר למודעות עצמית (שזה נושא לפוסט נפרד).

יום שלישי, 30 בספטמבר 2014

ארגז כלים ירוק - נסיעות




המאה ה21 היא המאה של הנסיעות. אנחנו נוסעים למטרות עסקים והנאה, ובכל רגע נתון ישנם 12,000 מטוסים באויר. מנקודת מבט סביבתית לנסיעות יש השפעה הולכת וגדלה על הטבע: הן מוסיפות גז חממה, זיהום אויר ורעש. תרבות הנסיעות קשורה גם לתוספת זיהום, כמו אריזות נוספות לסנדויצ׳ים ובקבוקים. אפשר לצמצם את כל ההשפעות האלה ע״י החלטות חכמות ומעט מאמץ.

מדיניות נסיעות עסקים וכנסים

  • עידוד להשתמש בתחבורה ציבורית.
  • גרמו למי שנוסע בצורה חסכנית להיות גאה. למשל בכנס הדגישו את את המאמץ של מי שבא מרחוק ובזבז כמה שפחות co2 - אולי מישהו נסע בטרמפ, או אפילו על אופניים?. אפשר לעודד את זה כבר בהזמנה לאירוע ולהבטיח מתנה קטנה.
  • עודדו car pool. עזרו לעובדים/משתתפים בכנס למצוא מישהו שגר קרוב אליהם כדי שיוכלו להתארגן ולנסוע ביחד.
  • מטוסים הם מזהמים עצומים. הימנעות מטיסות ככל האפשר. (בארץ אין לנו את הפיתוי של טיסה מהירה במקום לקחת רכבת, כמו באירופה או ארה״ב. אבל עדיין - האם הכרחי לטוס לאילת או שיש אלטרנטיבה?)
  • אם אין ברירה, חייבים לטוס, והמצפון (או התדמית הירוקה שאתם מנסים לשווק) הורגים אתכם, אתם מוזמנים ללמוד את המושג carbon offsets, או בעברית - קיזוז פחמן. זה הולך ככה: יש דברים שאנחנו עושים שגורמים לפליטת פחמן (בטח ובטח שטיסות) ואז מצטבר לנו ״מינוס בחשבון״, ויש דברים שאחרים עושים שגורמים לחיסכון בפליטת פחמן (פרויקטים של אנרגיה מתחדשת, ייעור מחדש וכד׳) ולהם יש ״פלוס בחשבון״. אז כדי להרגיע את מצפוני, אני סוגר את המינוס שלי עם הפלוס שלהם. יש מחשבון שמחשב את כמות הפחמן שהוצאתם בטיסה (למשל פה), ואז ניתן לקנות מארגון כלשהו (למשל פה) את הקיזוז עבור הטיסה הספציפית הזאת, או בכלל. יש עם זה כל מיני בעיות, אבל זה יותר טוב מלא לעשות כלום.
  • לא כל פגישה חייבת להיות באופן אישי. הזמינות של תקשורת באינטרנט היא כל כך גדולה, לא פולטת שום פחמן, ומאפשרת הן שיחות פרטיות והן שיחות ועידה בוידאו חי.
  • נסו לתכנן אירוע הכולל פגישות כך שיכלול כמה שיותר עניינים לטפל בהם באותה נסיעה.

נסיעה לעבודה

אף אחד לא טס לעבודה במטוס, אבל לא בטוח שבמשך שנה של נסיעות לעבודה לא מגיעים לזיהומים דומים... לכן חשוב להתייחס גם לזה. 
  • הדרך הכי ירוקה להגיע ממקום למקום היא בהליכה או נסיעה על אופנים, כמובן. כל מרחק שמתחת ל-2 ק״מ סביר להליכה. גם מהכיוון הבריאותי ממליצים על 10,000 צעדים ביום, אז בבקשה.
  • כל מרחק שמתחת ל-5 ק״מ סביר לרכיבת אופנים נינוחה. בתל אביב יש את האופניים להשכרה שהם אפשרות מצוינת אם לא בא לכם לקנות ולהיסחב כל היום עם אופניים. הי, זה גם יחסוך לכם את המנוי לחדר כושר, להיט!
  • אם אתם מנהלים בחברה - שקלו הקמה של מקלחת ומקום איחסון בטוח לאופניים ע״מ לעודד את העובדים להשתמש בפתרון הזה.
  • אם מרחק המגורים שלכם ממקום העבודה גדול מכך, העדיפות הבאה היא תחבורה ציבורית. צריך להתכונן לזה מבחינת לוחות הזמנים, אבל אוטובוס אחד חוסך 50 מכוניות פרטיות, וזה משמעותי. אם לא מסתדר לכם מבחינת לו״ז, זה עדיין לא הכל או כלום, שקלו לנסוע עד לנקודת חניה בפרברי העיר ומשם בתחבורה ציבורית. (בתל אביב זה ממש מעולה - חונים בחניון של הנתיב המהיר, יש שאטל חינם, ולא צריך למשכן כליה תמורת חניה בעיר).
  • עבודה מהבית. בלי נסיעות בכלל! הידד! לא מתאים לכל עובד, וגם לא לכל מנהל, אבל בהחלט אפשרות במקצועות מסוימים, גם אם זה רק חלק מהשבוע. 
  • שעות עבודה גמישות: בשעות העומס מבלים יותר זמן ברכב = מבזבזים יותר פחמן. הרשו לעובדים להגיע בשעות שעוקפות את שעת העומס.
  • שעות עבודה גמישות 2: לפעמים בעבודה על פרויקט בצוות אפשר להחליף 4 ימי עבודה רגילים ב״מרתון״ של 3 ימי עבודה מרוכזים ויום חופש אח״כ. 20% חיסכון של נסיעה.
  • גם אם חייבים רכב והאפשרויות האחרות לא זמינות, עדיין אפשר לתת תשומת לב לכמה דברים: שמירה על מהירות נסיעה קבועה חוסכת דלק; תחזוקה שוטפת של המכונית; לחץ אויר נכון בגלגלים; להעיף משקל לא נחוץ מהבגאז׳; לפתוח חלון לפני שפותחים מזגן, לפעמים זה מספיק.

יום ראשון, 28 בספטמבר 2014

קישוטים ממוחזרים לסוכה

בכל שנה אני מפנטזת שהשנה ממש נשקיע בסוכה, נתארגן על קישוטים עם סטייל וקו אחיד, והכל יהיה פשוט מגניב, רגוע, יצירתי, משפחה למופת וכל זה.
בסופו של דבר בדר״כ הכל קורה בשניה האחרונה, החומרים לא זמינים, הילדים עושים טובה עם איזה עיגול וחצי של שרשרת ומשאירים אותי בדד. מזל שיש עדיין ילדה אחת בגן, לפחות קישוט אחד תוצרת בית..
השנה אני בונה על זה שיש לי מכונת תפירה, מה שמאפשר לעשות שרשראות היפר-מגניבות בכלום זמן. אחלו לחייל הצלחה בהמשך דרכו, נקווה שאני לא משלה את עצמי שוב.
אבל כל הגישה המציאותית הזאת לא תפריע לנו להמשיך להציץ על מה שאחרים עושים, ולצוד בחדווה רעיונות ברחבי הרשת.
יש לי לוח פינטרסט מלא וגדוש ברעיונות לסוכות ואתם מוזמנים להציץ בו, רק לא נשכח שאנחנו בעניין של שימוש חוזר בחומרים זמינים שממילא בדרך לפח: ניירות מגזינים, ניירות מספרים ישנים/מחברות תוים, גלילי ניר טואלט, שקיות ניילון, חולצות טריקו ישנות, בקבוקי פלסטיק וכו׳. יש גם רעיונות לחומרים טבעיים - אצטרובלים, מקלות, ועלים.
עם כל הכבוד לסוכה ולחג החמוד - יש כל כך הרבה רעיונות, אז אין שום הצדקה לקניה של חומרים חדשים, ובטח לא לקישוטים שילדים סינים מסכנים מכינים בדולר ליום.
למשל:

מקור: etsy



מקור: לא ידוע, נמצא בפינטרסט

יש עוד ועוד רעיונות, לכו להציץ...

המלצה אחת למשהו חדש - סטודיו דוב אברמסון מציע פוסטרים מקסימים של אושפיזות, 20 פוסטרים, 50 שקלים, והסוכה שלכם מתרעננת במיידי. הברקה!

אז יש שבוע וחצי לעשות משהו בעניין הסוכה (ערב סוכות 8.10): למקומות, היכון, זוז!