סלים משלטי פרסום

נתחיל מהסוף: עשיתי את זה! הא!
אוקיי, עכשיו אפשר להתחיל:

פרק ראשון

יש לי רעיון למיזם ירקרק, שלא ברור איך בדיוק הוא מחזיק את עצמו, לא ברור מה התפקיד שלי בו, ובאופן כללי הוא מתקשה לזוז מאיזורי הרעיון לאיזורי המציאות. הבנתי שאני יכולה להתפזר למיליון כיוונים ולא לעשות כלום, אז בסופו של דבר ארגנתי לי בת ברית שתכריח אותי: דורית. דורית היא גננת ביישוב, יש לה מוטיבציה לענייני מיחזור, ובהיות חלק מהמיזם קשור לגן ילדים, שותפה אידיאלית לפרויקט סדנת המיחזור.
אז על מה מדובר כרגע?

• בכל קניה בסופר אנחנו חוזרים הביתה עם הרבה יותר מידי אריזות: קרטוני קרנפלקס, גלילי ניר טואלט, מגשי קלקר, פקקי שעם, קופסאות פח, סלסלאות וקופסאות פלסטיק וכו׳ - כולם משמשים אותנו פעם אחת ונזרקים לפח.
•  במקביל - בגן קונים חומרי יצירה, דפים, קיטים לאירועים, הילדים יוצרים ונהנים, ובסופו של דבר גם החומרים האלה נזרקים לפח..
•  פרוייקט סדנת המיחזור מנסה לחסוך שלב - לאסוף את חומרי האריזות מהבית, ולהשתמש בהם ליצירה.
•  בהרבה גנים כבר אוספים את החומרים האלה, אנחנו ננסה לעלות שלב עם זה, ולמיין בסדנא ייעודית את החומרים השונים כך שתהיה לנו מעין ׳חנות׳ שנוכל לבחור מתוכה את הנדרש. בנוסף לתהליך המיון יהיה שיתוף פעולה עם קבוצת נוער על מנת לחשוב בכל פעם איזה יצירות אפשר להכין מהחומרים לנושא מסויים בגן, ויוכנו ׳קיטים׳ לגן.

אז באדיבות דורית אני אנסה להריץ את הדבר הזה השנה ולראות איך זה עובד, מה התפקיד שלי בזה, האם זה מדליק אותי גם בעשיה או רק ברעיון שיהיה דבר כזה. הכי טוב לנסות ולראות.

פרק שני

בשיבתי כגרפיקאית אני מכינה מידי פעם פרסומים על גבי שימשוניות. מדובר בהדפסות גדולות על גבי יריעת פלסטיק, כמו אלה שמלכלכים את הרחובות לפני בחירות וכאלה. תמיד ישב לי בראש שזה עוד אחד מהשימושים החד פעמיים שלא נותנים כבוד לחומר. תלוי שבוע-שבועיים ונזרק. במקרה הגרוע - אפילו לא נזרק אלא סתם נקרע ברוח ומתפורר בסביבה. במקרה הטוב - הולך לשבט של הצופים לשימוש על הצד השני ואז נזרק. אבל עדיין - די חד פעמי יחסית לכמויות חומר שיש שם.

פרק שלישי

במהלך הקיץ נתקלתי במכירת חיסול של מתפרה ברמלה, אצתי רצתי וקניתי לי מכונת תפירה תעשייתית עתיקה אך פעילה, שמתי אותה באמצע הסלון, והמשכתי לפנטז. בסופו של דבר הגעתי לשרגא - טכנאי מכונות תפירה שעושה ביקורי בית, איש חמוד עם דיבור עדין וצחוק מפתיע, שסידר את המכונה והסביר לי את הבסיס.

פרק רביעי

ענבל, רכזת הקהילה, שמרה לי שימשוניות. הבאתי אחת הביתה. המחשבה הראשונה שלי היתה להכין תיק ענק שההורים יוכלו לקחת הביתה, מתוך הנחה שכולם כמוני ולא זורקים כלום, ושנורא ישמחו על תיק כזה כי תמיד האריזות תוספות יותר נפח ממשקל, אז זה נורא מעצבן שכל קופסת קורנפלקס נכנסת בשקית אחת וצריך מיליון שקיות וסלים. הכנתי אחד ונורא שמחתי.

אבל מה אתם יודעים, דורית טענה שלא כולם כמוני (אני בשוק!), ושבכלל היא רוצה את שיתוף הפעולה מהילדים ולא מההורים, אז היא מעדיפה תיקים שיתאימו לילדים. אוקיי, הוכן מודל מוקטן, שעדיין יכול להכיל יותר מקופסת קורנפלקס אחת וישאר מקום לעוד שטויות. התיק נמדד על דוגמנית הבית בת ה-5 והוכרז כנוח. סוכם שבתאריך אמורפי כלשהו ב׳תחילת שנה׳ אכין את התיקים ונתחיל את הפרויקט.

פרק חמישי

טלפון מדורית לפני שבוע: ״מה את אומרת שניתן להם את התיקים לסוכות?״. ״תזכירי לי כמה ילדים יש?״ ״26״. אהההמממממ, יודעת מה, ננסה, מקסימום לא נצליח.

פרק שישי

עם עזרה מאבישי שסימן, מיואב שהוציא סיכות, מאיילה שציירה על הצד השני (טוב, היא לא ממש עזרה אבל ציירה יפה וחשוב לעודד ילדים), עם אצבעות מחוררות מסיכות בוגדניות, עם חלוקת זמן של שליש גזירה, שליש תפירה, ושליש ניסיונות להשחיל את החוט (מתנה לגיל 40 - אין צורך שתראי יותר מקרוב), המשימה הושלמה!! 26 תיקים!!

השתמשתי בשימשונית מיום העצמאות ובשימשונית מפורים, שבאופן משעשע כוללת פרצופים של אנשים מהכפר, מעניין אם למישהו מהם יש ילד בגן....

סיום, מסקנות ופרידה

נהניתי למדי מהתפירה, זה בדיוק בשבילי פרויקט שדורש רגישות ודייקנות של טרקטור... קצת קשה לעבוד עם השימשונית, זה נורא עבה ולא שמח להתקפל ולהתגמש וגם היו קטעים שלא הייתי בטוחה שמכונת התפירה עובדת כמו שצריך - עשתה בלגן עם התפרים (שרגאאא!!! אייך!!).

אבל התוצאות נורא יפות, וכיף לראות איך זבל הופך לזהב.

סביר להניח שיותר זול לקנות סלים של איקאה, אבל משאר הבחינות - סיפוק של מתן כבוד לחומר שאחרת היה הולך לפח, סיפוק של לעשות יש מאין, סיפוק של מוצר אמיתי ומוצלח, ההפתעה של מה יצא בחיתוך, איך ייראה כל תיק, המעגל השלם של לעצב כרזה שממלאת את הייעוד שלה ואז משנה כיוון ומקבלת חיים חדשים. נחמד נחמד.

ארגז כלים ירוק - טיפים לארגונים

בשנה האחרונה אני מתעסקת יותר בנושאים של התפתחות אישית ומודעות, ועקב עניינים זוטרים כמו זמן, פרנסה ומשפחה לא מגיעה כל כך לנושאי קיימות פרופר.
חבר שלח אלי קישור לאתר מעניין, ואולי זאת הזדמנות דרך הכתיבה גם להדגיש לעצמי כל מיני נושאים פרקטיים, ואולי גם לתווך לאחרים שמתעניינים.
green toolbox הוא מדריך לארגונים וחברות - איך לשלב פרקטיקות של קיימות בכל הרמות בעסק. ניתן להוריד שם קובץ לקריאה, או לקנות עותק מודפס ב5 יורו, למי שמתעצל אפילו ללחוץ על קישורים: הנה>>

וניתן לקרוא פה, בעברית, את מה שאני מסכמת משם... (לא סיכום מילה במילה. אני קוראת שם ועפה עם המחשבות שלי במקביל, תסבלו בשקט).
שנתחיל?

קיימות

 יש עניין גובר בנושאים של צריכה מקיימת; הכרה בדחיפות הטיפול בנושאים גלובליים וצורך בפעולה ; הבנה שלרכישות, לפעולות ולבחירות שלנו יש תוצאות והשפעות שלא בטוח שאנחנו רוצים.
קיימות מדברת על מערך כולל וסינרגי שקושר בין איכות סביבה, חברה וכלכלה. הניסיון ללמוד את הקשרים האלה ולהבין את המשמעויות של הפעולות שלנו דרך 3 הפריזמות האלה*, יכול לצמצם את התוצאות השליליות, ולקדם התפתחות הרמונית ומאוזנת שתועיל לכולם.

קידום ההבנה הזאת בחברות וארגונים מכניס את הערכים האלה גם לארגון עצמו, וגם ליחידים שעובדים בו ולקהילות בהן הוא נמצא.

אם אתם חברה או ארגון וזה מעניין אתכם - יש כאן פוטנציאל לקבל מידע, כלים והשראה.

עקרונות מנחים

1. למד להסתדר עם פחות. הסדר הוא refuse, reduce, reuse, recycle. לא לקנות מה שלא חייבים. אם חייבים - למצוא דרכים של שימוש חוזר - השאלה, החלפה, תיקון, קניה יד שניה. וכמובן שמיחזור עדיף על פני לזרוק סתם, אבל הוא אחרון ברשימה.
2.  צמצם את ההשפעה על הסביבה. שים לב לצריכה של אנרגיה, מים, כימיקלים, וצור פחות פסולת.
3. השתמש בחלופות ירוקות. העדף מוצר טבעי, ניתן לשימוש חוזר, מתוצרת מקומית, אורגני, יעיל מבחינת אנרגיה ומים, ולא מזהם.
4. למד יותר בעצמך, והשפע על אחרים להשתמש בעקרונות המנחים.

בשביל מה זה טוב כל הקיימות הזאת?

• לקנות פחות, יותר שימוש חוזר, חיסכון באנרגיה וכו' - חוסך כסף.
• לצרוך פחות כימיקלים, לאכול פחות מוצרי בשר, ללכת, לרכב על אופנים, להיחשף לאויר צח מקטינים סיכון למחלות אלרגיות וסטרס. 
• לוקח 21 יום לייצר הרגל חדש, אח"כ כבר לא מרגישים את ההשקעה הנוספת בלהפוך ל"ירוק".
• זה לא "הכל או כלום" גם אם אתה עושה רק חלק מההצעות - זה הרבה יותר טוב מלא לעשות כלום.
• כל עוד נתייחס לטבע כמשאב ולא כערך בפני עצמו - נמשיך לייצר בעיות סביבתיות.
• התרבות שלנו משדרת לנו שאם יש לך פחות אתה שוה פחות, סוג של קורבן. אבל להחליט לחיות יותר פשוט, יותר זול, פחות בלחץ, ולהשתתף פחות במשחק הצרכני יכול להיות דווקא משחרר.
• הבעיות הגלובליות נראות עצומות. המקום הכי טוב להתחיל בו הוא לקחת אחריות על הפעולות של עצמך. להתמקד במה שאתה יכול לעשות ולא במה שאתה לא יכול.
• הקיימות מציעה לא רק דרכים שימושיות, אלא פילוסופיה כוללת אינטלקטואלית, חברתית ואפילו רוחנית. זה יכול לפתוח אותך לעולם חדש (לי זה קרה!).

בהמשך: משרד, פרסומים ומתנות, ניהול פיננסי, התניידות, אוכל, ניהול פסולת, מצאי, ועוד ועוד (אחלו לי בהצלחה שאמשיך לסכם ולא אשבר באמצע...)
פורסם עד כה: מבוא, צמצום צריכת נייר במשרד, צמצום צריכת מים במשרד, חיסכון באנרגיה במשרד, בניין ירוק, איכות אויר בתוך המשרד, רכש, פרסומים ומתנות, ניהול פיננסי, נסיעות, אוכל,

--------------------------------------------------
* the story of stuff הוא מקום מצויין ללמוד את העניין הזה. 20 דקות של סרטון ואתם בעניינים, ואפילו יש כתוביות בעברית.

הסיפור של הפתרונות

לפני 5 שנים יצא הסרט the story of stuff שהציג בצורה מאירת עיניים את הבעיות של תרבות הייצור והצריכה שלנו שמתעלמת מכמה דברים מהותיים.
מאז הסרט הפך לפרוייקט, יצאו סרטים נוספים: הסיפור על קוסמטיקה, על בקבוקי מים ועוד. הפרוייקט הפך לתנועה שמנסה למצוא פתרונות (מוזמנים להצטרף אליהם באתר או בפייסבוק). וחדש דנדש יצא עכשיו הסיפור של הפתרונות.
בתוך האפשרות להשפיע על הנעשה, אני מוצאת את עצמי מתבלבלת מפתרונות גדולים (לא רואה את עצמי למשל במשרד ממשלתי) אין לי תפיסה של סדרי הגודל האלה. אז הנטיה הטבעית שלי היא לעשות כמה שאני יכולה בבחירות שלי ובקטן, ולקוות שזה ישפיע על המעגלים שלידי, וכן הלאה. אבל תמיד יש לי ספק לגבי האימפקט שיש לעשיה בקטן. אז החבר'ה כאן מציעים נדבך אמצע שמעורר אותי לחשיבה. הם אומרים שקטן ועוד קטן ועוד קטן שנכוונים כולם למטרה אחת, יכולים להתאחד ולהגיע לסה"כ השפעה יותר משמעותית. מעניין.
עוד אין תרגום, אז סיכמתי, אבל מומלץ בהחלט לצפות.

איפה הפוקוס שלנו?
אנחנו כל הזמן משתפרים במהיר יותר, זול יותר, חדש יותר,
אבל מתעלמים מבטוח יותר, בריא יותר, הוגן יותר.
אנחנו משתפרים יותר ויותר, אבל במשחק הלא נכון.
בכלכלה כמו בכל משחק, מה שמנחה אותנו הוא מה מוגדר כניצחון בחוברת ההוראות. כדי להגיע למטרה של המשחק הכלכלי צריך: יותר. יותר הוצאת כסף, יותר כבישים, יותר קניונים, יותר stuff. לזה הכלכלה קוראת צמיחה. אם מחברים את כל הכסף הזה מקבלים מספר: התוצר הלאומי הגולמי, שככל שהוא גבוה יותר - אנחנו מנצחים במשחק. אלפי חוקים ותקנות מעוצבים כדי להגדיל את המספר הזה.
יש הבדל גדול בין כסף שמושקע בבתי ספר מול בתי כלא, תחנות רוח מול תחנות כוח פחמיות, תחבורה ציבורית יעילה מול תחבורה פרטית מזהמת. אבל במשחק ה"יותר" - הם נספרים באותה צורה.
אי אפשר לשנות משחק כזה ע"י שינוי של שחקן אחד, או חוק אחד. הבעיה היא עצם המטרה. וזה מה שאנחנו צריכים לשנות.
מה היה קורה אם היינו משנים את "יותר" ל"יותר טוב"?
חינוך טוב יותר, מערכת בריאות טובה יותר, מוצרים טובים יותר, סיכוי יותר טוב לשרוד על הכוכב הזה. זה מה שכולנו רוצים, לא? אז לא זאת צריכה להיות המטרה שלנו?
אי אפשר לשנות את הכל מייד, אבל הפוקוס צריך להיות על פתרונות שמשנים את המשחק.
אז איך מבדילים בין פתרונות שמשנים את המשחק, לבין פתרונות שממשיכים לשחק את אותו משחק?
דוגמא: ניסיונות לפתרון של בעיית פסולת הפלסטיק. פתרון 'משחק ישן' - פיקדון על בקבוקי מיחזור, מצמצם את הבעיה במידה מסויימת, אבל מעודד אותך להמשיך לצרוך. פתרון 'משחק חדש' - החרמת שקיות פלסטיק, קשה יותר, אבל מביא להעמקה טובה יותר, מאבק אזרחי בחברות הכימיקלים וכו'. האם צמצום צריכה של כמה מיליוני שקיות פלסטיק ישנה משהו? בפני עצמו לא, אבל יחד עם עוד פתרונות משני משחק, סולל את הדרך למטרה הטובה יותר. קהילות יכולות להעתיק ולהגדיל פרויקטים שהצליחו במקומות אחרים, המעורבות האזרחית גדלה, וכשהם נתקלים בהתנגדות של תאגידים אינטרסנטים הם חוברים אחד לשני ויכולים לנצח גם את הגדולים. פיקדון אף פעם לא יעשה את זה, אבל אלפי קמפיינים אזרחיים - כן.
אז הסימנים לפיתרון משנה משחק יהיו - (g) נותן לאנשים יותר כוח מאשר לתאגידים (o) פותח לאנשים את העיניים שאושר לא מגיע למקנות יותר דברים אלא מקהילה, בריאות ומשמעות, (a) לוקח בחשבון את כל עלויות המוצר, כולל ההשפעה על האנשים והפלנטה (l) מצמצם את הפער העצום בין אלה שאין להם לבין אלה שמבזבזים יותר מהחלק שלהם.
פתרונות כאלה, או שיכולים להפוך להיות כאלה צצים בל מקום: קואופרטיבים, פתרונות מיחזור ושיתוף.
פתרונות משני משחק כאלה יכולים לעבוד אם נשמור על פוקוס לעבר המטרה של יותר טוב. אם לא, אנחנו עלולים לבזבז יותר מידי על פתרונות לדברים הלא נכונים. פתרונות לא רק לחלקים מהמשחק, אלא למטרה עצמה.

the story of solutions באתר the story of stuff

כנס reuse - טום סזקי

על ההיסטוריה של טרהסייקל שאותה הקים טום סזקי תוכלו לקרוא בהרבה מקומות, כאן למשל.
בגדול הם התחילו משיווק דשן אורגני נוזלי - שאותו ייצרו תולעים שאכלו זבל אורגני - בבקבוקי פלסטיק מפחי המיחזור. בלי לפחד הם הלכו על הכי גדול והצליחו להכניס את המוצר לוולמארט, משם כבר היה קל להגיע לרשתות נוספות. אחרי שפפסיקו פנו אליהם והזהירו שאסור לשווק בבקבוקים שלהם נוזל שאינו המיצים שלהם, אנשי טרהסייקל ביקשו וקיבלו רישיון לעשות בדיוק את זה. בעקבות זה החלו להיווצר קשרים עם מפעלים גדולים ונוצר מערך מורכב של אינטרסים, כשטרהסייקל מפנה מהם פסולת לייצור מוצרים חדשים (אם באפסייקל או במיחזור), והם משלמים תמורת זה, ומרוויחים פינוי זבל ויחסי ציבור. המודל הפך להיות מורכב יותר בהמשך, כשבעצם כיום כל מי שרוצה יכול להוריד מהאתר של החברה שובר למשלוח חינם, ולשלוח לטרהסייקל זבל ממויין. על כל יחידה מקבלים זיכוי שאותו ניתן להעביר לארגון לבחירתכם. בנוסף הציבו מתקני מיון בגנים, בתי ספר, אוניברסיטאות, משרדים, מוסדות תרבות, וגם בחנויות, ולבסוף גם בסופרים במהלך 3 השנים הקרובות. טרהסייקל מתעסקת גם בזבל של המפעל - שאריות וכו' בשלב שלפני השיווק (מהווים 2-5% מכמות הזבל), וגם בזבל אחרי השימוש של הצרכן.
הם פעילים היום ב-12 מדינות, כולל סניף חדש בארץ שבטח נראה מה הוא עושה מתישהו בקרוב. המערך הזה פעיל 4 שנים ויש בו מיליוני משתתפים. וחברות גדולות עולמיות מהצד השני. טרהסייקל אוספים הכל: אפילו חיתולים ופילטרים של סיגריות, קפסולות של קפה.

איך נוצר זבל? בטבע אין מושג כזה זבל. הכל מעגלי. ואצלנו נוצרו בעיות חדשות: בעיה אחת - תרבות הצריכה, בעיה שניה - שימוש בחומרים מורכבים שלא מתפרקים בחזרה למחזור הטבע.
זבל הוא משהו שאנחנו מוכנים לשלם כדי להיפטר ממנו. אחרת - זהו חומר רצוי שאפשר לעבוד איתו.
לכל מוצר יש את החומר ממנו הוא עשוי, ואת הצורה בה הוא עשוי. בפתרונות שבהם אנחנו משתמשים לזבל -
הטמנה - אין שום הפקת ערך מהזבל, ותהליך ההובלה צורך אנרגיה
שריפה - יש הפקה של הערך הקלורי של הזבל, התהליך צורך עוד יותר אנרגיה
מיחזור - יש הפקת ערך מהחומר, והתהליך צורך פחות אנרגיה
בשימוש חוזר - מקבלים את הערך המלא של המוצר, בהשקעת אנרגיה מינימלית.
כמובן שאם לא קונים - הבעיה נפתרת מראש.
אבל אנחנו קונים, אז איך פותרים את הבעיה?
הבעיה עם זבל היא שהכל מעורבב.
מטמנה היא בעצם מחסן גרוע. דמיינו תכולה של סופר שהורידו הכל מהמדפים ועשו ערימה ענקית באמצע החדר. זה לא שמיש. אבל ברגע שממיינים את הזבל, מגלים שיש הרבה מה לעשות. במיון יש כ-300 סוגי חומרים.
כדי להגיע לערך מקסימלי צריך לבודד את החומרים, כי כל עירבוב החומר מאבד ערך. אבל אם ממיינים טוב אפשר להגיע לחומר יותר איכותי ולהאריך את חייו עד בערך 15 גלגולי מיחזור.
כשעומדים מול החומר הממויין - עדיפות ראשונה היא לעשות אפסייקל עם המוצר כמו שהוא - למשל, שקיות שתיה או עטיפות של חטיפים שנתפרים ליריעות יכולות להפוך למאות מוצרים -קלמרים, תיקים ועוד. ההפרדה של החומרים חשובה כדי לשמור על איכות החומר: שקיות צ'יפס יהיו עם שקיות צ'יפס ולא יתערבבו עם אריזות עוגיות. דוגמא נוספת - שימוש בכוסיות יוגורט לשתילים. כל מה שצריך זה רק לעשות חור למטה. אם אין פיתרון זמין כזה, מפרקים את המוצר למרכיביו ורואים מה אפשר לעשות עם כל אחד מהם בנפרד.
ההתיחסות היא ל-3 סוגי זבל - אריזות גמישות ילכו או לאפסייקל או למיחזור, אריזות קשיחות - קודם כל בודקים אם אפשר לשים בהם משהו אחר, ואם אין רעיו אז למיחזור, וזבל מורכב (למשל מברשת שיניים, או עט שמורכבים מכמה חומרים) הם גורסים, מפרידים לחומרים וממחזרים.
ברגע שיש הפרדה, ויש כמות משמעותית -בעצם הכל ניתן לפיתרון. אם חושבים לא על מה אפשר לעשות עם מברשת שיניים אלא מה אפשר לעשות עם מיליון מברשות שיניים החשיבה משתנה.
אז השאלה הגדולה היא שאלת המיון: איך אוספים מיליון מברשות שיניים?
כמו שכתבתי בהקדמה: איסוף שאריות מהמפעל, וזבל מהצרכנים כשהמפעל משלם על השימוש במערכת של טרהסייקל.

צוות של מדענים בוחן את האפשרויות של החומרים, צות של מעצבים מעצב מוצר או חומר גלם (אם תופרים את זה ליריעה, גורסים ודוחסים לבלוק, ממיסים לפלסטיק, הופכים לאריג). כשיש חומר גלם, פונים למפעלים שיכולים להשתמש בזה - מה שמשתלם להם הן מבחינת יחסי ציבור - השימוש בלוגו ומערכת של טרהסייקל, והשימוש בחומר ממוחזר, וגם יוצר יותר זול.

החברה משקיעה הרבה ביחסי ציבור כדי להגיע לתודעת הצרכנים. יש להם תוכנית טלויזיה משלהם, מגזין אפסייקל - עם הנחיות ליצירה בבית, וסיקורי עיתונות עד להודעה חדשה. הם לא מסתפקים רק בזה: למשל, פיתחו משחק פייסבוקי מקביל לפארמוויל, רק עם איסוף זבל. הוציאו אוטובוס זבל לגני חיות שבו הזמינו את הציבור להיות מעורב ולהעלות רעיונות למוצרים שאפשר לעשות מהזבל במקום. עם חנות טארגט הם עשו פרוייקט - הפכו עטיפת מגזין למעטפת דואר, לתוכה הוזמן הציבור להכניס שקיות של טארגט, מהן עשו סלים - לטארגט. ההיענות לפרוייקטים האלה אדירה.
החברות משתמשות בלוגו של טרהסייקל כדי לסמן מוצרים שעד היום לא היו ניתנים למיחזור במערכות הרגילות. הרבה חברות גם גילו שהפיכת מוקד הפרסומות שלהן מ"קנו אותנו אנחנו טעימים" ל"קנו אותנו והצילו את כדור הארץ" תוך הצגת השיטה של טרהסייקל הביאה להם לצמיחה אדירה במכירות.

במהלך הכניסה לארץ הם קודם כל פונים למפעלים הגדולים ושואלים אותם אם ירצו שיכינו להם תוכנית השתתפות בטרהסייקל. לאחר שיש כמה תוכניות כאלה, יעלה האתר (כנראה בספטמבר), ותתחיל תוכנית האיסוף. נכון לעכשיו התגובות מהחברות בארץ היו חמות ומעודדות. כל סוג זבל נשמר במכולה עד להצטברות של כמות ששווה להוריד לייצור. טרהסייקל פונים קודם כל ליצרנים מקומיים, ומשווקים לשוק המקומי.

לבתי ספר מציעה טרהסייקל חומרים להסברה פוסטרים וכו', וגם חומרים למורים שניתנים להורדה מהאתר ע"מ להסביר את הרעיון של זבל והטיפול בו. זה מתוך ההבנה שאם מסתכלים על האכפתיות כלפי הנושא הסביבתי: הכי גרועים זה גברים מעל גיל 30, לא אכפת להם בכלל. אחר כך יש נשים מעל 30 שיש להן ילדים, והכי אכפתיים הם הילדים. לכן ההשקעה בחינוך היא משמעותית וחשובה.

כנס reuse - הרצאה גלעד אוסטרובסקי

"שימוש חוזר כמושג מכונן בתורת הקיימות"

עליה ברמת החיים מובילה לעליה בצריכה. עליה בצריכה הפכה לתרבות הצריכה. תרבות הצריכה אינה תרבות בת קיימא. אבל כשהמציאות הכלכלית שלנו מתבססת על תרבות הצריכה, תרבות הקיימות נוגדת את ההיגיון העסקי. השינוי צריך לבוא מתוך תפיסה ערכית בתוך הסביבה העסקית.

נכון להיום תורת הקיימות עדיין לא הציגה מודל כלכלי חלופי, והשאיפה להכניס את ערך הקיימות למערך הקיים מהווה אתגר.
מוצר בר קיימא יהיה מוצר ש(א)לא מעודד צריכת יתר, מוצר שבא לענות על צורך אמיתי שנכון למקום אליו הוא מיועד. (ב) מיוצר בשימוש מושכל במשאבים ו(ג) לוקח אחריות על הפסולת.
מידרג האיכות שם את ההפחתה בצריכה בבסיס הפירמידה, מעליה את השימוש החוזר, ורק בקצה את המיחזור שהוא אמנם פיתרון, אך בעיותיו בצידו (מחזור מביא לחומר נחות יותר, מספר מחזורי המיחזור מוגבל, והתהליך עצמו משתמש באנרגיה ועלול להיות מזהם).
בכלכלה רגילה העיקרון הוא למכור כמה שיותר, ולכן התכנון מכוון למוצרים חד פעמיים, שינויים באופנה וכו'. בתכנון לשימוש חוזר המוצר יהיה עמיד יותר, אורך חיים גדול יותר, מתאים לשימוש חוזר ובסופו של דבר למיחזור. (דוגמא משוק האלקטרוניקה, המדד לקבלת תקן ירוק יהיה למי שנותן אחריות ארוכה למוצר, כשמשמעות היא מחוייבות של החברה לתיקון המוצרים במקום לזרוק ולקנות חדש).
מעבר ממכירת מוצרים למכירת שירות: אם תוחלת החיים ארוכה למוצר, ההתבססות העסקית תהיה על שירות ולא על מכירות.
הפחתה של חומרים מסוכנים.
ברגע שיש מוצר קיים מאוד קשה ליישם בו שימוש חוזר. האפשרות להשפיע היא בשלב תכנון המוצר, בייצור ובשירות. במקומות האלה יש מקום לייעל תהליכי ייצור, שימוש בחומרים, אנרגיה ומים.

מה עדיף - מיחזור או שימוש חוזר? המסקנה ממחקרים שמביאים בחשבון את מכלול העלויות של השקעת אנרגיה, שינוע, חומרים, מים, היא שבטווח מרחק של 100 ק"מ עדיף שימוש חוזר, ובטווח מרחק של 1000 ק"מ עדיף מיחזר. המרחק מתייחס לטווח השיווק והשינוע, בארץ אנחנו הרבה יותר באיזור של ה100, כך שאצלנו חד משמעית כדאי המהלך של שימוש חוזר.

על חוק האריזות

החוק החדש מטיל אחריות על היצרנים והיבואנים לעמוד ביעדי מיחזור של האריזות (60% עד 2015). כדי לעשות את זה מותר להם להתאגד ולאסוף ביחד את הפסולת במרחב העירוני, ואז הם צריכים לדאוג למיחזור.

הרשויות המקומיות אחראיות על האיסוף.

התושבים אחראים להשליך בפחי המיחזור.

(* לוגיסטיקה מטורפת! גלעד ציין שמדובר ב300 מיליון ש"ח בשנה למערך האיסוף והמיון).

חוק האריזות מגדיר שימוש חוזר: "שימוש נוסף באריזה למטרה שלשמה יועדה בראשונה" כלומר בקבוק שיחזור לשמש כבקבוק - זה שימוש חוזר. (* זה קצת שונה מההגדרה שהיתה לי בראש - ששימוש חוזר זה כל שימוש נוסף במוצר בלי שמפרקים אותו למרכיביו הראשוניים).
ומיחזור: "תהליך עיבוד של פסולת אריזות למוצרים, לחומרים, או לחומרי גלם למטרה שלשמה יועדה האריזה לראשונה או למטרה אחרת".

אז החוק בעצם מתמקד במיחזור ולא בשימוש חוזר, כשרוב החומרים יכולים להיות מטופלים בארץ.

הכמויות השנתיות שמדובר עליהן הן 550,000 טון קרטון/ניר, 250,000 פלסטיק, 85,000 מתכת, 100,000 זכוכית.

החוק מעודד יצרנים לעבור לשימוש בחומרים קלי מיחזור בכך שהוא מגדיר כמה ישלם היצרן לתאגיד על כל קילו חומר אריזה בחלקה לפי חומרים.

(* ממה שאני מבינה התועלת היא כפולה - מצד אחד יהיה מערך איסוף, מיון ומיחזור, ומצד שני היצרנים יתעוררו לתכנן אריזות ידידותיות ומדוייקות יותר, מה שלא עניין אותם עד כה. להיט.)

כנס reuse בפרדס חנה 3.3.11

ביום חמישי שעבר התקיים כנס reuse כהזדמנות עסקית בפרדס חנה. הפרדס חנאים (שאחריהם אני עוקבת באתר מושבה חופשית) מנסים לחיות בדרך טיפה שונה מהמיינסטרים, ובודקים כל מיני כיוונים באורח החיים השוטף, פרנסה, קהילה וגידול ילדים.

אז לילי רקמה והמון אנשים עזרו, והכנס הגיע, היה מעולה ועורר אצלי המון מחשבות, שאותן כמובן אסכם כאן.

על מעורבות

כאמור יש הרבה עשייה מקומית בפרדס חנה בנושאים של סביבתיים: חנויות יד שניה, קואופרטיב אורגני, פרמקאלצ'ר, ואין סוף אמנים וסדנאות.
מה שהרשים אותי היה שיתוף הפעולה מהמועצה. כשראש מועצה עולה לדבר בלי ניירות ומדבר לעניין ותוך שליטה במונחים הסביבתיים זה הישג מטורף בעיני. אני לא מכירה אנשי מינהל שמתייחסים לתחום יותר מאשר סוג של ניג'וז או מקסימום מחפשים את הגרין ווש שבו יוכלו לשכשך, אז מישהו שם עושה עבודה טובה, וזה ממש מעודד. לחץ מאסיבי מקהילה מעוניינת והשתתפות פעילה של מתנדבים בוועדת איכות סביבה מקומית כנראה מזיז הרים. יפה.

על ההרצאות

ההרצאה הראשונה היתה של גלעד אוסטרובסקי, שלמרבה השעשוע שלי השקף הראשון שלו היה "קיימות היא דרך חיים".

הוא דיבר על קיימות ועל חוק האריזות החדש. סיפתח טוב, מציג את הקיימות בשוק הכלכלי ומה בעצם הסיפור של חוק האריזות. סיכום ההרצאה יהיה בפוסט נפרד.

אחריו עלה הלהיט של הכנס, טום סזקי מטרהסייקל. קולח, מדויק, מצחיק ומעורר השראה הוא סיפר על החברה שהקים, ואיך הוא עשה מיליונים מזבל. הם עושים גם upcycle וגם מיחזור ובנו מערכת שמטפלת בכל פסולת אפשרית. מדהים לחלוטין, מעורר השראה כבר אמרתי, והם פותחים סניף בארץ! עוד סימן קריאה מגיע פה!!. סיכום בפוסט נפרד.

אח"כ עלה רן דותן מנילסן ודיבר על צרכנות אתית. מה לפי הסקרים משפיע על הלקוחות, מה מעניין אותם ומה אכפת להם מהסביבה, מסחר הוגן, מניסויים בבעלי חיים וכאלה. בסופו של דבר המסקנות מהסקרים די תואמות היגיון פשוט: הצרכנים מבובלים ולא ממש מפנימים מסרים לא ברורים, אנשים ישמחו לעשות מעשה טוב, אבל לא מוכנים להשקיע שקל יותר במוצר אתי יותר, וגם הפונקציונליות של המוצר חשובה - אם אין לו ערך הוא לא מעניין (דא!).

אורנה אנג'ל משיכון ובינוי סיפרה על שימוש חוזר בפסולת בניין. החברה שלהם נקנתה מתישהו ע"י שרי אריסון ועשתה שיפוץ ערכי בכל הרמות בחברה. הם שותפים (בהפסד, אבל משלימים עם זה באנחה כי זה חשוב) במפעל מיחזור פסולת בנין. הם פיתחו מודל של טיפול בפסולת כבר באתר כך שאפשר להשתמש בה במקום חומר מחצבות וגם לחסוך היטל הטמנה. והיה מאוד מאוד עוזר להם אם היתה יותר תמיכה ממשלתית. וגם ממש מעצבן שהם צריכים להיות ילדים טובים, וקבלנים קטנים שופכים פסולת בכל מקום ואין אכיפה. טוב. בסה"כ היא הציגה גישה טובה, וברור שערימות פסולת הבניין בכל מקום זה מיפגע נוראי, רק קצת ניג'ס לי באוזן הכמה קשה לנו.

הלאה.

פרויקט "להשאיר בעיר" של חלי אלול צלניקר וחווי ליבנה מרקמה עירונית, הוא עסק מעניין. הן עובדות עם עיריית גבעתים באופן ניסיוני, בשאיפה להפיץ את המודל בעוד ערים. הרעיון הוא לעשות ניהול של החומרים שבונים את העיר. לקבל החלטה שחומרים לא יוצאים מהעיר, או מקסימום יוצאים ע"מ להתחדש וחוזרים אליה שוב. הם ביצעו מיפוי רחובות - מה החומרים שמרכיבים רחוב: אספלט, בטון, עצים, מתכות. ועושות ניסיון להפוך פסולת עירונית למשאב ולהפוך את הקו הליניארי לתהליך מעגלי. כשמפרקים חומרים ברחוב מעבירים אותם למרכז עירוני, ובאותם חומרים משתמשים לבניה של פרויטקים חדשים. שימו חוזר באבנים משתלבות, הפיכת פסולת מפירוק ספסלים לשולחן פיקניק. הרעיון הוא להכין חוברת הנחיות ומאגר חומרים זמינים לעיר, כך שבכל פרוייקט חדש יתחשבו בהם מראש וישתמשו בהם במקום בחומרים חדשים. בנוסף יש ניסיון להטמיע את גישת cradle to cradle ולחשוף את המהלך לציבור. כשהעיריה לוקחת על עצמה אחריות להיות מודל להתנהגות התקווה היא שהתושבים יפנימו את הערכים בדרך עקיפה ובסופו של דבר זה ישפיע על נפח הפסולת בעיר. יפה.

ארז צליק מSIT תרגל חשיבה יצירתית שיטתית. סיכומון בפוסט נפרד. קונספט מעניין.

אז מה את עושה כאן?

אההה, אני גרפיקאית, ו, אההה, זה נורא מעניין אותי הנושא של שימוש חוזר, אבל תכל'ס אני לא ממש עושה עם זה משהו בעצמי, והייתי רוצה אולי, כי הציר הזה המפגש בין סביבה ליצירתיות לקהילה מאוד מדבר אלי, אבל, אההה, זה כנראה עוד מתבשל אצלי. אהם.

מחשבות? מסקנות?

יש כאן אתגר מעניין. עוד לא הבנתי לגמרי איך חוק האריזות אמור לפעול בשטח ואיזה הזדמנות עסקית בדיוק יש כאן. מה שמעניין אותי לפתור זה איך עושים מהפסולת מוצרים אמיתיים ושווים, ומעניין אותי איפה זה יכול להשתלב בעולם הכלכלי האמיתי ולא רק ברמת נישה של אנשים שעושים אמנות או סדנאות. לא שיש לי מוטיבציה/אומץ/עניין להיות בכיוון של טום סזקי, אבל באמת שהייתי רוצה לראות את זה בכיוון של פיתרון.

ממה שאני רואה הדברים עוד לא בשלים, יש כל מיני התחלות וכל מיני ריחרוחים, זה מרתק בעיני, ונראה לאן זה יגדל.

הסיפור של בקבוקי המים

חדש מבית the story of stuff המשובח - הסיפור על בקבוקי המים.

אני יכולה לכתוב על זה, או שאתם יכולים לצפות בזה ולהנות הרבה יותר. (אתם מוזמנים לעשות גם וגם, כמובן).

שורה תחתונה - מי ברז זה הדבר ההגיוני. בקבוקי מים - לא.

פחות או יותר באותו כיון - 

תעשיית המשקאות הקלים שנואה עלי במיוחד, אני חייבת להודות.

החל בקוקה קולה שהם המייצגים האולטימטיביים של תרבות הפרסומת שלא קשורה לכלום - כלומר שלא משכנעים אותך בפרסומת שהמוצר שלהם נחוץ, או יועיל לך במשהו, אלא מוכרים לך אשליית תדמית והרגשה שאם לא תקנה את המוצר שלהם החיים שלך שווים פחות. הקלאסיקה של תעשיית המותגים: לגרום לך להרגיש רע עם עצמך, אבל עם הבטחה סמויה שרכישה של המותג תהפוך אותך לנחשק ומאושר. 

שקרנים! שקרנים! שונאת אותם, כבר אמרתי?

אנחנו קונים שתיה קלה לעיתים נדירות, אבל בכל פעם שיש ארוחה משפחתית אצל אמא שלי היא קונה ואז יש לי הזדמנות להתעדכן בחידושים האחרונים. אז הנה יש התחכמויות. עכשיו זה לא סתם מיץ, עכשיו אנחנו ממש צריכים את זה, שימו לב לקופיריטינג על הבקבוק:

"לחץ, עבודה, מבחנים, אתם מרגישים שכל העולם על הכתפיים שלכם, לא מספיקים לנשום, רוצים אתכם כאן, מחפשים אתכם שם, משימה רודפת משימה ואתם רודפים אחרי עצמכם. זה הרגע לקחת |שקר כלשהו| ו...להרגע. לגימה ועוד לגימה, ופתאום אתם מרגישים כמו תינוק שמתנדנד בעריסה"

אההההההההה!!

לוקחים את התחושות האמיתיות - ומעוותים אותם: הפתרון הוא לשתות את המים שלהם! זה הפתרון. 

ניסיתי. לא הרגשתי שזה מעביר לי את הקריזה.

תעשיית הפרסום הם הראשונים שיועמדו אל הקיר כשתבוא המהפכה. (לכאורה כמובן ובאופן סאטירי וכל זה).

אנחנו שותים מים מהברז. 

אם מחפשים מתוק - תרכיז סיידר עושה את העבודה מצויין. 

וכשממש מתפרעים - יש מכשיר סודה סטרים שבשילוב תרכיז פטל של ילדים עושה גזוז כמו פעם. (או כמו שיונתן קורא לזה: "פיצי בובלך").       

-------

יש באתר עוד סרט שמסביר על הפתרון הכנראה לא מוצלח של ועידת קופנהגן למסחר בזכויות זיהום, וכתוב שבקרוב יצא עוד אחד שמסביר על הסיפור של מוצרי האלקטרוניקה.

קקי

מתנצלת על הכותרת הילדותית, לא יכולתי להתאפק.
טוב, די.
כשטיילנו בהודו התעמתנו לראשונה עם הנושא כשראינו אנשים מתייחסים בקלילות מפתיעה לעניין ההפרשות האנושיות: כפריים מפנים ישבן לכיוון הרכבת ועוסקים בשלהם בלי שמץ מבוכה (לפעמים יושבים בצוותא בכלל), מישהו שמדבר איתנו בביתו, ותוך כדי שיחה מתרומם בעדינות, מפליץ, וממשיך כאילו לא קרה כלום, ההתמודדות עם שירותי בול קליעה ועוד.
בתור מישהי שיכולה להתאפק שלושה ימים כדי להשתמש בשירותים בבית בפרטיות, זה היה מאתגר בהחלט בשבילי, אבל אחרי כמה זמן התחלתי לתהות מי הנורמלי כאן. התרבות המיופיפת שלנו רואה בהפרשות איכס, זורקת אותם למים נקיים, מתיזה ספריי שלא יהיה ריח ומתעלמת מהמשמעות של זה ומכל מה שקורה אחר כך. אבל מה לעשות, הגישה של ignore it and it will go away לא בדיוק עוזרת כאן. כשעוצרים לחשוב על זה, מה בדיוק הגיוני בללכלך מי שתיה יקרים ונקיים ואז להתמודד עם הניקוי שלהם בדרך חזרה לסביבה?
הסטטיסטיקות מדברות על כ35% מצריכת המים היומית שלנו שהולכים לאסלות. זה בערך 60 ליטר לאדם וזה המון.
(נכון, אגב, שבישראל אחוז ההשבה של מים - כלומר מי ביוב שטוהרו ברמה כזאת או אחרת והושבו לחקלאות הוא גבוה ומשתפר, אבל עדיין.)
אז מה אפשר לעשות בקשר לזה?
או! טוב ששאלתי.

האפשרות שנתפסת קיצונית ביותר, למרות שלא בטוח עד כמה היא באמת כזאת, היא של שירותי הקומפוסט. טליה שניידר תרגמה ספר בנושא: "הזבל האנושי", ואפשר לראות הדגמה של זה בכמה מקומות בארץ, כמו בקיבוץ לוטן או בארץ כרמל. הרעיון הוא שבמקום לשטוף במים זורקים קצת נסורת לאסלה המיוחדת, ובסופו של תהליך נוצר קומפוסט. סביר להניח שזה יישאר פתרון אלטרנטיבי ומעט מאוד אנשים יישמו את זה.

פתגם אוסטרלי אומר if it's yellow let it mellow, f it's brown flush it down. טוב, זה חצי עובד. אנחנו נוהגים לא להוריד מים במהלך הלילה על כל פיפי, כי השירותים קרובים לחדרי השינה וזה מפריע. להגיד שאין ריח יהיה הגזמה (כמובן לכל מי שיש בנים מתחת לגיל 10 יש ממילא ריח בשירותים!), אז אני לא רואה איך זה פתרון גורף. אבל יש עוד רעיונות, כנסו כנסו.

מיכל הדחה דו כמותי - כולם מכירים. המיכל הסטנדרטי של אסלה היום עומד על 9 ליטר של מים בכל הדחה. המיכל הדו כמותי מאפשר להדיח כמות קטנה יותר וחוסך הרבה.

ממה שקראתי פה , עומד לצאת או אולי כבר קיים מיכל בתקן חדש של 6 ליטר למוצקים ו-3 לנוזלים. עוד חיסכון. אם אתם בדרך לבנות/לשפץ תבנו על זה.

באותו היגיון, יש גם את הטיפ של לשים בקבוק במיכל ההדחה, כדרך להפחית את כמות המים הנשטפת. אאל"ט היתה על זה ביקורת שהשטיפה לא יוצאת מספיק טובה ובסוף שוטפים עוד פעם ומבזבזים יותר ממה שחוסכים. אבל אולי צריך פשוט לנסות ולראות אם זה יעיל בשבילכם.

עדיין באתו היגיון, אבל לא מאוד אסטתי - בעקבות תיקון שעשינו באסלה יונתן פשוט השאיר את הידיות של ההדחה חשופות. כך ניתן פשוט ללחוץ לפי הצורך ולעצור את הפעולה של הורדת המים. מניסיון אצלינו - גם הכמות הקטנה במיכל הדו כמותי היא יותר ממה שבאמת צריך כדי להוריד פיפי, ורוב הפעמים אנחנו מדיחים עם פחות. אם יש ממציאים/מעצבים בין הקוראים: אני משחררת לכם את ההמצאה לפתח אסלה עם ידית כזאת...

הלאה: כשמדיחים את המים, המיכל מפעיל ברז ומתמלא מחדש לשטיפה הבאה. כאן יש דוגמא לאסלה שבמקום לשים את המים האלה ישירות במיכל, מוציאה אותם לכיור קטן מעל למיכל, בו שוטפים את הידיים (הרי הרגע סיימנו את ענינינו), והמים יורדים בחזרה למיכל. כאן יש עוד דוגמא, ולמוכשרים - כאן יש גרסה של diy לאותו עניין. הבעיה בעיני עם הפתרון הזה, היא שזה לא נראה כל כך נוח לשטוף ככה ידיים.

מי שרוצה לקנות לי מתנה לבית החדש (המוקפא כרגע) מוזמן לעיין כאן: הנה מה שקורה כשהמעצבים לוקחים את העניינים לידיים. חשיבה מחודשת על השילוב בין אסלה לכיור, מעוצב, יפה, נוח (כנראה גם יקר בטירוף) וחוסך יופי. כפיים. הנה עוד אחד, של חברה אחרת.

פתרון נוסף, משווק על ידי חברה ישראלית שרק בגלל השם שלהם צריך להציץ עליהם (נו, תציצו), מציעה מערכת וואקום לשירותים. הם מדברים על צריכת מים נמוכה מאוד - פחות מליטר לכל הדחה, אבל אם אני מבינה נכון זה משתמש בחשמל - לא ברור לי כמה ומה מערכת הגיבוי אם אין חשמל, ובנוסף - מה קורה עם סתימות בביוב? זה סבבה שנחסוך בבית הפרטי אבל אנחנו מתחברים למערכות ביוב קיימות שמתבססות על כמות מסויימת של מים להולכת השפכים. לא יודעת על זה מספיק, אשמח להבהרות אם מישהו יודע. על פניו נראה יפה מאוד (אלה המערכות שיש במטוסים?).

כמעט בסוף, אבל בין הדברים ההגיוניים יותר לעשות: מערכת איסוף של מים אפורים שתחזיר את המים המשומשים להדחה באסלות. קלאסי בעיני. כרגע, כידוע, עדיין אין אישור של משרד הבריאות לכל שימוש פרטי במים אפורים. החשש הוא מרסס שעלול להישאף של מים שבהגדרה הם מזוהמים, וכן מבעיות של הפרדת צנרת - שלא יהיה בלבול עם צנרת המים הנקיים. למיטב הבנתי אלה בעיות פתירות לחלוטין, ואני מעריכה שהמשרד ייכנע בסוף לדרישה הגיונית ויתיר את זה.

ולסיום טיפ בריאותי: האסלות שלנו לא בריאות! תנוחת הישיבה על אסלה מערבית לא מאפשרת יציאת הפסולת עד הסוף, וגם מעודדת טחורים ושאר מרעין בישין. תנוחת הכריעה של אסלת הבול קליעה הרבה יותר נכונה. עזרתי לכם? ברור שלא. אף אחד לא יחליף את האסלות בבית. אבל אפשר להחזיק בשירותים שרפרף קטן ולהגביה את הרגליים לתנוחה הנכונה יותר.

ולסיום 2: אם אנחנו כבר בשירותים מה לגבי להחזיק שם צמחים שיטהרו את האויר? כאן יש המלצות (מאתר בחו"ל צריך לראות איזה צמחים מתאימים בארץ).

השראה ויצירה מחומרים משומשים

משרד שלם מקרטון, כולל קירות, שולחן, ארונות.

עבודות אמנות יפות עם הסליל מהקסטה.

מחזיק למחברת ועפרונות (פרוייקט תפירה, שיהיה ירוק אם יהיה מבדים משומשים)

מטריה ותיק מאריזות צ'יפס.

כך תהפכו את שקית הנייר מהחנות לתיק ממש.

אם אין נייר נצייר על קסטות ישנות!

פסלים? ממספריים?

עוד לקט ליצירה עם חומרים משומשים

עבודת קרושה (סריגה) על חלוקי נחל ועוד אחמנטים טבעיים. יפה נורא. אולי לסרוג עם ניילון, ובכלל זה יהיה משהו.

אהיל מצלחות נייר חד פעמיות.

כל מיני פריטים סרוגים בחוטי מתכת. מקסים.

תמונה תלת מימדים מספר ישן. אוההההההה

חנוכיה מפמוטים ישנים.

פסלי חיות מרשת לולים.

ראשי חיות מנייר עיתון.

ספה/ספסל ממטבעות.

אוכל עם טעם של קרטון.....

לקט רעיונות ליצירה ממוחזרת

כרגיל - חלק ממש יישומיים וחלק להשראה/התפעלות

נחש מכפתורי מקלדת
קישוט גדר בכוסות פלסטיק של יוגורט
כסא ילדים מקרטון להרכבה עצמית
שטיח לחתול מקרטון
קופסאות בד - כרגיל אם עובדים עם בדים יד שניה זה נהיה ירוק
פרח משקית ניילון
ספר מתכונים שעושה שימוש במעטפות, ומעוצב בקולאז' חומרים
שרפרף מגלילי חוטים
מנורות וכל מיני - "רדי מייד" מכלים משומשים
פיסול מעניין עם מה שנראה כמו (תקנו אותי אם אני טועה) שאריות של יריעות מתכת לאחר שחתכו מהם פקקים או משהו כזה.
סיכת פח זבל
עבודות מקסימות מנייר
אני רוצה כזה! תיקים שנתפרו ממה? יריעות פלסטיק? ויניל? משומשות
גליל ניר טואלט שנסגר יפה עם פקקים משני הצדדים הוא בעצם אריזה לא רעה
אולי אני בכלל רוצה כזה? תיקים שנתפרו מפנימיות של צמיגים

do the green thing

אתר בריטי שמנסה לעורר השראה בציבור להתקדם לחיים ירוקים יותר, בעזרת סרטונים, סיפורים וכו'.

הם מתמקדים ב-7 דברים:

walk the walk

תסתובבו עם פחות כוח מכונות ויותר עם הכוח של עצמכם - הליכה, אופניים. כך תראו יותר את העולם, תשרפו קלוריות של עצמכם ולא של דלק פוסילי.

stay grounded

דרך בטוחה להרוס חופשה היא להשתמש במטוס שפולט כמויות עצומות של co2 ועוד גזי חממה, ישר אל תוך האטמוספרה. טיילו בדרכים איטיות יותר, באוירה טובה יותר...

all consuming

לכל דבר שאנחנו קונים יש השפעה סביבתית, ולזרוק את זה לפני שמיצינו את השימוש בזה גורם להשפעה להיות גדולה יותר משהיא צריכה להיות. אז תפסיקו לבזבז ותתחילו להיות "צרכני-כל". השתמשו בעיפרון עד הקצה, היפכו את קצוות הלחם לפרורי לחם טעימים, או פודינג לחם.

easy on the meat

בשר יכול להיות טעים, אבל הדרך בה מגדלים פרות, חזירים, צאן ועופות מבזבזת כמויות גדולות של דלקים פוסילים, ויוצרת המון co2 - יותר ממה שתעשיית המכוניות מייצרת. אז תרגעו עם הבשר, אפילו לקצץ כמה מנות בשבוע יעשה את ההבדל.

human heat

אחת הדרכים למנוע מהפלנטה שלנו להתחמם היא לחמם פחות את הבתים שלנו. חימום מבזבז המון אנרגיה ומייצר המון co2, אז אם קר לכם - תלבשו משהו לפני שאתם מדליקים את הרדיאטור.

plug out

המטענים, הטלפונים שהשארתם מחוברים לחשמל ללא צורך, האור בחדר השני, המכשירים בסטנד-ביי. הם נראים תמימים, אבל הם ממשיכים לאכול את החשמל שלכם, וכך לייצר כמויות מיותרות של co2. נתקו אותם.

stick with what you got

הפלאפון האחרון הוא בפלטינום כתום, הלפטופ האחרון הוא רק בעובי 2 מ"מ. לחץ חברתי ולחץ מהפרסומות אומרים לכם שאתם אינכם שלמים בלי לקנות אותם. הבעיה היא שצרכנות עודפת מביאה לייצור עודף של co2, אז עדיף שתישארו עם מה שיש לכם ותהיו שמחים. 

have less - be more

the story of stuff

סרטון מעולה שבמעולים - 20 דקות - על הקשר בין צריכה לאיכות הסביבה.

כאן המקור, וכאן עם כתוביות לעברית, אבל באיכות נמוכה יותר.

אמנות ויצירה מפסולת

אני מלקטת כאן כל מיני יצירות שמבוססות על פסולת, חלק סתם להשראה, לראות מאסה של חומרים, וחלק כרעיונות ליצירה שהיא בעצם שימוש שני.

• רובוט מקרטונים
• פיסול מפחיות
• מובייל מעלים
• מחברות ידידותיות לסביבה מניר משומש, כולל הוראות
• להכין ולכרוך מחברת אקורדיון, לא בדיוק ירוק אבל ניתן להשתמש בבדים, קרטון ונייר משומש, או רק לקחת את רעיון הכריכה.
• נחשים לאטימת הרווח שמתחת לדלת מגרביים או בד, כולל הוראות להורדה ובכלל אתר מגניב
• פיסול בעיתונים מגולגלים
• שימוש בטביעת אצבע כדי להוסיף עלים לשלד של עץ
• המון רעיונות ליצירה בחומרים ממוחזרים בפורום אמנות שימושית לילדים בתפוז
• אם משום מה תוקף אתכם הרצון לצור דגם של לווין, זה המקום.
• השראה לעבודת שתי וערב על רהיטים. אפשר להמיר לירוק ע"י שימוש בשקיות או בד משומש
• מנורות פתית שלג מנייר. אפשר להפוך לירוק ע"שימוש בנייר משומש.
• מנורות מגלילי נייר
• קישוטים מקסימים מגלילי נייר טואלט
• טבעות מנייר
• צביעה מגניבה של ארונות חשמל ברחוב

טיפים יומיומיים - צמצום אשפה

• השתמשו בסל-קניות, או שקית בד. שקית פלסטיק צריכה כ 600 שנה כדי להתפרק. שקיות נייר צורכות ליצורן יותר אנרגיה משקית פלסטית
• אם אתם נוהגים לרכוש קפה "טייק אווי", בואו עם כוס טרמוס.
• הימנעו משתיה קלה בבקבוקי פלסטיק. משקאות קלים עדיף תרכיז עם מים או אם חייבים אז עדיף בקרטון או פחית, בירה רק מהחבית, ומים מהברז. חייבים מים מינרליים? עדיף מתקן ביתי מאשר לקנות אינסוף בקבוקים.
• הפרידו זבל אורגני מהזבל הרגיל ועשו קומפוסט בגינה. נפח הזבל האורגני הוא 40-60% מהזבל הביתי.
• הפחיתו את כמות השקיות והאריזות שאתם צורכים. אם יש שני מוצרים זהים על המדף בסופר בחרו את זה שיהיו בו פחות אריזות פלסטיק.
• קנו ירקות ופירות שלמים וטריים במקום קפואים וחתוכים וארוזים בפלסטיק.
• הימנעו מכלים חד פעמיים (קנו סט לפיקניק) ואם כבר חד פעמיים - מנייר ולא מפלסטיק.
• נסו להסתדר עם פח אשפה ללא שקית בכלל (מרפדים עם עיתון), חייבים שקית לפח - השתמשו בשקיות מהסופר.
• ארוחת עשר שימו בקופסה רב פעמית ולא בשקית. ככה הסנדוויץ גם לא יתקווצ'ץ'.
• עדיף סקוץ' שאינו מכיל ספוג. (הספוג לא מתכלה)
• קנו מקלות לניקוי אוזניים מעץ ולא מפלסטיק.
• קנו סכיני גילוח רב פעמים במקום חד פעמיים.
• העדיפו סוללות נטענות על פני חד פעמיות.
• העדיפו עפרון רגיל על פני זה עם המילוי.
• העדיפו עט עם מילוי חוזר על פני עט חד פעמי.
• פתחו את הראש לתרבות יד שניה.
• נשים, מוזמנות לבדוק מוצרים אלטרנטיביים של הגיינה נשית, כמו למשל כאן, וכאן.
• העדף לרכוש מוצרים שניתן להשתמש בהם לאורך זמן ולא מוצרים חד-פעמיים או כאלו שלא ניתן לתקן.
• העדף שימוש במטלית לחה או סמרטוט על פני שימוש במגבות נייר חד-פעמיות.
• הימנעו לחלוטין משימוש בקלקר. קלקר מזיק לסביבה אף יותר מניילון!
• נסו לקנות פחות
• העדיפו חלב בבקבוק פלסטיק (הוא ניתן למיחזור - שמים בכלוב עם בקבוקי השתיה הרגילים) על פני שקיות וקרטונים של חלב.
• הפרידו זבל אורגני מהזבל הרגיל ועשו קומפוסט בגינה. נפח הזבל האורגני הוא 40-60% מהזבל הביתי.
• לזרוק בקבוקי פלסטיק במיכלים שנועדו לכך
• להחזיר בקבוקי זכוכית ופחיות לסופרמרקט
• לזרוק סוללות במיכלים שנועדו לכך
• להשתמש ליצירה במוצרים שנועדו לזריקה
• להעביר מוצרים יד שניה לאחרים במקום לזרוק
• להשליך פסולת רק בפח האשפה
• להשתמש בשקיות הירוקות במקום בשקיות ניילון
• לזרוק פסולת אלקטרונית במכולה המיועדת לכך

אומנות מפסולת

מצגת שמסתובבת באימייל, נחמד

Guess Aa C9 En

View SlideShare presentation or Upload your own. (tags: waste art)