יום שלישי, 25 באוקטובר 2011

יצירה ממוחזרת - עכשיו בתמונות

העליתי עד היום כמה וכמה פוסטים עם קישורים לרעיונות יצירה עם חומרים ממוחזרים - אם זה שאריות בד, בקבוקי פלסטיק, גלילי ניר טואלט, נייר, שקיות או רהיטים ישנים.
הפוסטים מיעטו בתמונות עקב הפרוצדורה המעצבנת בכתיבת הבלוג, וכל ההקלקות האלה אולי (די בטוח) מפחיתות מהנוחות. בשביל להעיק על כולם סופית, לא תמיד חילקתי את הפוסטים לפי חומרי המיחזור, כך שלמי שמחפש רעיון ספציפי זה קצת סירבל את הדרך.

אז בזכות נעמה, שתזכה לשנים ארוכות, פתחתי חשבון בפינטרסט!

מכירים לוח שעם שמצמידים אליו תמונות? הרעיון של האתר הוא שכל אחד יכול להכין לעצמו לוחות בכל נושא שהוא. בהתקנה סופר פשוטה בדפדפן מוסיפים כפתור שמאפשר לשייך תוך כדי גלישה רגילה באינטרנט כל תמונה שמופיעה בכל אתר לאיזה לוח שתרצה בפינטרסט. כשנכנסים לפינטרסט אפשר לראות דברים שאחרים העלו לפי נושא, לעקוב אחרי משתמש ספציפי שאהבתם את הטעם שלו, או לעקוב אחרי לוחות ספציפיים.
מומלץ בהחלט ללקטני ולקטניות אינטרנט.

אבל גם מי שראה בפיסקה הקודמת שחור בעיניים, יכול פשוט ללחוץ על הקישור הבא, ולהגיע ללוחות שלי בפינטרסט. ש לוח יצירה במיחזור פלסטיק, זכוכית, נייר, בד, משטחי עץ, חומרים טבעיים, ורהיטים. (בלי קשר לבלוג, אבל סתם לכיף - גם לוח על גינון ולוח עיצוב בית).

התחלתי להכניס לשם גם קישורים מפוסטים קודמים שהעליתי, ומהיום את רוב הקישורים שלי בנושאי יצירה במיחזור / שימוש שני / אפסייקל אכניס לשם.
גם הרבה יותר נוח, גם יתעדכן בתדירות (הרבה) יותר גבוהה מאשר בבלוג, ואפילו יש rss, שככה יהיה לי טוב. שווה לעקוב.

טוב כמה את מדברת, תני קישור.
הנה: Follow Me on Pinterest


יום שלישי, 2 באוגוסט 2011

בעניין המחאה - אמת, שקר וחשבון נפש

גם תחת דיאטה חמורה של הימנעות ממוצרי התקשורת הישראליים - רדיו, עיתונים, טלויזיה (ברררר) - אני נחשפת למחאה ולצדדים שונים בה, ומתחילות להתגבש לי מחשבות בעניין.

אמת
אמת שיוקר המחיה לא הגיוני. עובדים עובדים עובדים, ואין ביטחון תעסוקתי, המחירים מסביב עולים בלי קשר לשכר, גם עם שני בני זוג עובדים, הלחץ הולך וגובר.
אמת שקשה להיות בביטחון מגורים. מחירי הדיור עולים. מחירי השכרת הדירות עולים. גם מי שלקח משכנתא ונכנס להרפתקאה של בית, יותר מקווה מאשר יודע שהסיפור ייגמר בטוב.
אמת שאין ביטחון לגבי העתיד. מפרישים לפנסיה ולביטוחים הון, ומקווים שאף אחד לא יימעל בכספים, ימחק הלוואות של מיליארדים, ושנגיע לגיל פרישה עם כסף לאוכל ותרופות. מעטים יכולים להגיד היום שהם מצליחים לחסוך כדי לעזור לילדים.
אמת שהלחץ הזה משפיע על המשפחתיות, על הזוגיות, על גידול הילדים.
אמת שיש כשלים מערכתיים שמשאירים אותך הלום: מערכת החינוך למשל, יוצרת קושי מערכתי עם 3 חודשי חופש בשנה לילדים, כשלרוב האנשים יש 10-14-אולי 20 ימי חופש שנתיים מהעבודה. יש ימים שהורים הולכים לעבודה רק כדי לשמור עליה, כי אין להם ימי חופש להיות עם הילדים, והעלות של שמירה על הילדים מתקזזת עם מה שאתה מרוויח באותו זמן.
אמת שלא הגיוני שמקצועות קריטיים לחברה כמו מורים, עובדים סוציאליים ורופאים יהיו במצוקה.
אמת שהגיע הזמן לצדק חברתי: עובדי קבלן, נגישות לנכים, זכויות עובדים.
אמת שהגיע הזמן לתקן את תרבות העבודה שלנו: שעות עבודה מטורפות הגובלות בעבדות, והשארת הילדים לחסות הטלויזיה.
אמת שיש תחושה של הפקרת האדם הפרטי וחוסר ביטחון אישי מול פעולות עבריינים.
אמת שהגיע הזמן לשמוע מה יש ליוסי ושולה להגיד ולא רק לפרשננו המלומד שבדרך כלל שכח כבר מזמן מה זה לחיות כמו כל השאר.
אמת שצריך למצוא דרך להגביל את החזירות של דפיקת מחירים על ימין ועל שמאל כדי להשמין את מי שכבר שמן על חשבון מי שנחנק.
אמת שזה קשור לקיימות כי כל העיוות הזה הוא הכי לא מקיים שיש.

שקר
כשגורמים אינטרסנטיים מתערבבים במחאה - זה שקר
כשחושבים שאם נפיל את הממשלה זה מה שיעזור - זה שקר
כשחושבים שזה מחאה של שמאל נגד הימין - זה שקר
כשמחפשים פתרונות בזק ולא מחשבה ארוכת טווח ומעמיקה - זה שקר
כשכל העסק נהיה למין קייטנה והפנינג - זה שקר

חשבון נפש
הטענה שמשאירה אותי בבעיה זו הטענה על הפינוק. מהפכת האייפוד.
מצד אחד - כי זה שקר מוחלט: יש מצוקה אמיתית.
מצד שני - כי יש בזה הרבה אמת: יש פינוק אמיתי.

במשך הזמן שלי כאדם בוגר ותבוני פחות או יותר, שזה אומר ב20 השנים האחרונות, אני מרגישה שהתרבות שלנו הולכת ומנתקת קשר עם המציאות.
ֿאנשים הפסיקו לעשות את החשבון הפשוט של 0=1-1
ועברו לכלכלה אישית של נסתדר איכשהו=כמה שבא לי-1
ובא לנו. או הו כמה שבא לנו. ורק כדי שלא נפספס כמה שבא לנו באות הטלויזיה (הראשונים שיועמדו אל הקיר כשתבוא המהפכה) הפרסומות (השניים שיועמדו אל הקיר כשתבוא המהפכה), וכל תרבות הלייף סטייל (שמנסה לטשטש לנו את העובדה שאולי אנחנו מוכנים לשלם הרבה בשביל סטייל, אבל לא בטוח כמה לייף נשארים לנו) - ודוחפים לנו בשטיפת מוח מטורפת כמה החיים שלנו עלובים וחסרי טעם אם לא ניישר קו עם מה שהם מוכרים.
כמה מכשירים סלולאריים פר אדם יש בארץ? כמה חבילות ערוצים? כמה מוצרים אנשים מעמיסים בסופר (רק כדי לזרוק שבוע אחר כך)? כמה לא מוכנים לוותר על שתיה קלה בקניה שלהם, על מעדני חלב וממשיכים לקנות בכל זאת? כמה אנשים קונים בושם ב600 שקל וזה נראה להם הגיוני? תחתונים ב60? ג'ינס ב400? כמה אנשים קונים מותגים לילדים שלהם כדי שיהיו מגניבים? לכמה ילדים קנו פלייסטיישן? wii? כמה שטויות אנחנו מפציצים את הילדים שלנו רק כדי שיהיו מרוצים ל-5 דקות, לפני הבכיינות הבאה? כמה מאיתנו מסתובבים עם המחשבה שזה שאין לי כסף לא צריך לעצור אותי? כמה מאיתנו חיים באוברדראפט? מחזיקים מנקה במקביל לאוברדראפט? כמה מאיתנו אימצו את מדד הרווחיות כדי למדוד אם אדם שיחק אותה או לא, לא משנה כמה טוב הוא עושה? כמה מאיתנו משחקים את משחק סמל הסטטוס על המכונית, הבית, הבגדים, הגאדג'טים שלנו?

איכשהו, מתישהו, זרקנו הצידה את הצניעות, את הקיימות - לחיות ממה שיש לך בגבולות היכולת שלך זה קיימות, זרקנו אפילו את המוסריות בצורת החיים שלנו, ומבחינה חברתית גם זרקנו בכלל את האופציה הזאת בשביל אחרים. כולם נסחפו במשחק הזה.
זה עשה אותנו גסים כחברה, אם כל המטרה היא רווח אישי וזה יכול להיות על חשבון מישהו אחר, אם ההאדרה היא של בעלי האמצעים בתור מי שבהם אנחנו מקנאים וכמוהם רוצים להיות לא משנה באיזה עיוותים זה כרוך ושאלוהים יודע כמה ג'ובות של כסף בנאדם כבר צריך, אם אין לנו שום מחשבה על מוסר, על צדק, על ק י י מ ו ת, אז נכשלנו ואנחנו אוכלים את הדייסה של עצמנו.

אבל זה לא שולל מהאמת שבמחאה:
כי כן יש את אלה שמעבירים בגדים מילד לילד, ומנקים לבד את הבית, ונוסעים לקמפינג ולא לחו"ל, וחושבים לפני קניה אם הם צריכים את זה באמת ויכולים לממן את זה, ועובדים קשה מאוד ואפילו מרוויחים לא ממש רע. ואם גם הם לא מצליחים לשים שקל בצד, לא מצליחים לקדם את העתיד שלהם, לא מצליחים לעשות יותר מאשר לגמור את החודש - אז המצוקה היא אמיתית. וצריך למחות וצריך לשכנע את מי שמזמן איבד קשר עם מה שהציבור מרגיש (וזה גם הפוליטיקאים, וגם התקשורת) וצריך לקדם פעולות מעמיקות לשינוי.

שיעורי בית
מי אנחנו רוצים להיות? מה זה בשבילי להיות שמח? את מי אני מעריך? איך אני שומר את עצמי במצב מאוזן ולא נסחף אחרי הרוח? מה אני חושב שנכון? מה אני חושב שאמת? איך אני מכניס את הערכים האלה לחיים שלי ולא רק כשיחת סלון? מה אני צריך באמת? אני באמת רוצה להיות איל הון? למה, בעצם? אם האוטו שלי נוסע למה דחוף לי להחליף? אם הטלפון שלי פועל, בשביל מה אני משדרג? האם פינוק זה רק שופינג? האם מה שאני צמא אליו זה באמת זה? מה יהיו הזכרונות המשמחים שלי כשאזדקן? הגאדג'טים שלי או המגע האנושי? וכו' וכו' וכו'

אחרים שעניין אותי לקרוא, אולי יעניין מישהו לקבל עוד הלכי רוח מכל מיני כיוונים:

ואם תלחצו על איזשהו קישור בפוסט הזה - נא לחצו על זה: פורום פעולה אזרחית שהתעסקו עם המחאה על תמלוגי הגז, וגם הצליחו לעשות שינוי, באים עם כיוונים יותר ממוקדים ממה ששמעתי במקומות אחרים. שלחו מייל לחברי כנסת, תחתמו על עצומה, תעשו משהו, למען ה'.


יום שני, 18 ביולי 2011

דברים לעשות עם נייר

אני עוקבת בעניין אחרי כל מיני יוצרות מקומיות שעושות דברים מקסימים עם נייר - כרטיסי ברכה, אלבומים, וכל מיני. זה מקסים בעיני, אבל יש לי תחושה של אי נוחות מהשימוש בקיטים קנויים של ניירות מעוצבים, קארדסטוקים וכו'. אני מחפשת, כהרגלי, מה אפשר לעשות עם חומרים קיימים - עיתונים, מגזינים, ספרים ישנים: נייר!

אז מה מצאתי בשיטוטיי?
  • טכניקה של קיפול דפים מספר טלפון לקישוט מתנות, או לשימוש כאהיל
  • קישוט של חרוזי נייר
  • אהילים מנייר, או ממפיות "דויילי", הנה עוד משהו דומה מנייר פרגמנט, ועוד כמה יפים, הנה עוד אחד, גם פה יש עוד, ופה יש גם צילומים מהתהליך
  • אהילים מספרים ישנים
  • אהילים יפים מרצועות קרטון
  • עוד אהיל קרטון שנתקלתי בו, ופה עם קצת יותר צילומים
  • אהילים (אחרים מהקודמים, ויש גם מובייל קוביות)
  • מיצינו אהילים? נעבור לשנדליר - נברשות נייר
  • כרטיסי דובי חמודים שמחזיקים תמונה, בקלות אפשר לעשות מקרטון של קורנפלקס
  • וריאציה חמודה על שרשרת דגלים שכל כך אופנתיות היום
  • עץ מעיתונים, הנה עוד תמונות
  • שעון מספר ישן
  • פרפרי נייר לקיר, הנה עוד - אחרים
  • קישוט פרחים לשולחן (צריך למצוא פתרון אחר לקלקר באמצע)
  • שדרוג סוכריה על מקל - פרח, הנה עוד אחד - פרח 2, ואחד בכלל סופר על
  • מגש מצופה בשאריות נייר
  • מכירים מראה עגולה שמסביבה יש מסגרת שיוצאת לכל הכיוונים כמו קרני שמש? הנה אחת לעשות עם ניירות תווים ישנים, עוד אחת פה, ואחת מקוספאות קורנפלקס, ואחת מניירות מגזינים,
  • ואם דיברנו על סקראפ ואלבומים - דוגמה מקסימה ליומן מסע של חגית בחורה ישראלית מקסימה, עשוי משאריות, כשתוך כדי הטיול נוספו לו עוד ניירות מקומיים שהיא אספה: מפיות מבתי קפה, גלויות, כרטיסי כניסה, ניר מכתבים של המלון וכו'. על הכל היא כתבה את היומן ובסוף הדביקה עוד תמונות. איזה יופי זה!
  • עוד באגף הסקראפ: ספר/אלבום מעוצב עם כל השטיקים שהבסיס שלו הוא ספר ישן. יפה יפה
  • גם חגית מלפני כמה שורות עשתה משהו כזה כבסיס ליומן
  • בכלל לצייר על נייר של ספר ישן זה להיט. תראו את העבודות של לנה רבנקו למשל, או של הבחורצ'יק הזה. תמונה מתוקה עם רקע של נייר עיתון, ולבבות ממפה. קולאז' מקסים. הנה עוד. ועוד. מה אני עוד אעשה כדי לשכנע אתכם שזה מקסים? הנה עוד אחד.
  • אפשר לצייר גם על כריכות של ספרים
  • קיר הפרדה לחדר מספרים ישנים
  • איחסון לכבלים עם גלילי נייר טואלט כמארגנים - בלי קליל אין סיכוי שתבינו...
  • שעון מקרטון - בסיסי לגמרי
  • יצירה עם הילדים: תחתיות לכוסות
  • ארבל מדגימה איך עושים ספר בבית בטכניקה שנקראת (מסתבר) כריכה קופטית
  • אריגה בנייר
  • קעריות מרצועות נייר, הדרכה פה, אותו רעיון - קצת שונה פה
  • ציור מתמונות
  • נייר עטיפה למתנה - משאריות של ניירות עטיפה אחרים וסלוטייפ צבעוני
  • שקיות מתנה מנייר, וכאן מלוח שנה, כאן שקית נייר רגילה שודרגה עי חיתוכים, וכאן עינת הביאה קישור לשקית מנייר עיתון
  • סרט מתנה פשוט, ועוד אחד
  • מעטפה
  • קופסת מתנה מקופסת קורנפלקס (פשוט הופכים את הקופסא ומקשטים)
  • כרטיסי קרטון רקומים
  • בית לציפור של הפיה לולית
  • בית לציפור מספר ילדים ישן
  • ראשי חיות מעיסת נייר
  • חיות מקרטון
  • כובע נייר עיתון
  • ביצים עטופות בנייר משומש (השנה גיליתי מנהג ל"ג בעומר מוזר - לעשות יצירות עם ביצים. מה המקור? סביר להניח כי מישהו נדלק על יצירות עם ביצים של הגויים בפסחא ורצה גם, וההסבר המאולץ הוא שביצים הן סמל של אבלות וכיוון שלג בעומר מציין את סוף ימי האבל על תלמידי רבי עקיבא, אנחנו מקשטים ביצים. כל הכבוד לגננת הראשונה שכיפפה את המציאות, מאוד יצירתי מצידה! אבל היצירות באמת מתוקות, אז תעשו מה שבא לכם..)
  • ציפוי דברים אחרים שאינם ביצים בנייר עיתון או נייר מספרים ישנים - למשל אגס מעץ או בובת צעצוע, או בובת חייטים. יוצא פריט מעוצב לתפארת כל מדף. הנה גם אהיל מצופה.
  • קוביות משפחתיות - קוביות עץ עם ניירות ותמונות מודבקות של בני המשפחה
  • ספרונים מקופסאות סיגריות, אותו רעיון מקופסאות קורנפלקס
  • פנקס מניירות משומשים
  • שעשוע של ציור על נייר עיתון ע"י מחיקה
  • אורית מטווילינגן מייבאת ויוצרת פריטים מקסימים לגמרי. שימו עין על המסגרות לתמונות ועל מחזיקי המפתחות עם מסגרת התמונה, בטח יש אפשרות לעשות מקבילה ביתית של זה עם הילדים מקרטון וניירות.
  • כוכבים לקישוט מדפי תווים
  • תליוני נייר כתכשיט
  • תכשיטי נייר
  • עוד תכשיטי נייר
  • גלריה של קיפולי צמצם של עלמה7.
  • שרשרת לבבות נייר
  • אריזת מתנה בנייר חום פשוט וקישוט שלו בחותמת תאריך פשוטה - נחמד
  • כוסות תה דקורטיביות ומקסימות - בסיס מקרטון והשאר מעיסת נייר
  • יצירה עם הילדים: כתר נסיכה מגליל נייר טואלט
  • יצירה עם הילדים: מחזיק ביצים מקרטון ביצים
  • יצירה עם הילדים: רובוט קרטון
  • יצירה עם הילדים: תמונה תלת מימדית
  • יצירה עם הילדים: קשת מצלחת נייר
  • יצירה עם הילדים: תיבת דואר מקופסת קרטון
  • יצירה עם הילדים: פרחים על ענף, לקישוט. הנה עוד
  • יצירה עם הילדים: חיית משחק למשיכה מקופסא
  • יצירה עם הילדים: מניפה
  • יצירה עם הילדים: ציור בשאריות של דואר זבל. לא בדיוק קולאז'
  • יצירה עם הילדים: תוכי על גומי (בסוף הפוסט)
  • שעשוע עם הילדים: אשליה של ציפור על ענף
  • יצירה עם הילדים: גיטרה מקופסת קרטון וגומיות ובונוס: שימוש באותו מתקן כדי להשפריץ צבע
  • יצירה עם הילדים: טירה מקופסאות קורנפלקס
  • אם אנחנו כבר בטירה - רפונזל במגדל
  • פה זה כבר ממש גיטרה מקרטון, מעוצב ומגניב
  • משחק זיכרון - שאריות ניירות על קוביות עץ
  • כיסוי לאגרטל מנייר עיתון
  • קישוט קיר ממגזינים
  • שידרוג רהיט עם מפות ישנות
  • מסכות נייר
  • כרטיסי פופ אפ, עוד אחד, עוד אחד
  • קופסה מתקפלת - עוד פופ אפ
  • מובייל ציפורים חמוד
  • מובייל עננים, כדור פורח וכאלה - חמוד מאוד
  • תמונות מספר ילדים ישן, יש לנו מלא כאלה שהצ'טמקמקו וכואב הלב לזרוק - אז להפוך את זה לתמונות זה יופי של דבר. רעיון נוסף: להדביק על קוביות ולהפוך את זה לפאזל משחק
  • סיכות מציורים ישנים
  • כל מיני דברים יכולים לקרות בתוך גליל נייר הטואלט שלכם
  • חיות מגליל ניר טואלט, משפחה מושקעת להפליא מגלילי טיר טואלט
  • ארנבון מגליל נייר טואלט - בטכניקה אחרת
  • טבעות למפיות מגלילי ניר טואלט
  • הדפסים על גלילי ניר טואלט
  • טפט מגלויות
  • כריכה לפנקס מקופסאות קורנפלקס
  • סלסלה מנייר עיתון
  • תמונה יפה מנייר ופרחי נייר
  • סט באולינג מקרטון
  • פרח מנייר ספר
  • פרח מסתם נייר
  • פרח נוסף
  • עוד פרח
  • פרחים מכוסות נייר
  • דבר אלי בפרחים נוספים
  • סל ארוג מנייר, בית קרטון מתוק, ופלייסמנט - הכל בפוסט אחד
  • ספר כפתור
  • יריעה מדפים של ספר ישן
  • תמר נתנה קישור למדפים מספרים
  • סליק בתוך ספר ישן
  • עציץ בצוך ספר ישן
  • מדף לספרים ממגזינים
  • תיקיה למגזינים וניירת מקופסת קורנפלקס
  • עששיות נייר
  • קופסאות איחסון מצופות בתוכניות אדריכליות
  • אריזות קטנטנות מנייר, פשוט ומתוק (כאן מודגם למשלוח מנות). הנה גם כאן - מנייר מגזין.
  • ולסיום סוכריה אמיתית - פרוייקט מקסים ויישים ואפשר לעשות עם הילדים: קנווס מקושט
ויש כל מיני אמנים:

יום שני, 14 במרץ 2011

כנס reuse - טום סזקי

על ההיסטוריה של טרהסייקל שאותה הקים טום סזקי תוכלו לקרוא בהרבה מקומות, כאן למשל.
בגדול הם התחילו משיווק דשן אורגני נוזלי - שאותו ייצרו תולעים שאכלו זבל אורגני - בבקבוקי פלסטיק מפחי המיחזור. בלי לפחד הם הלכו על הכי גדול והצליחו להכניס את המוצר לוולמארט, משם כבר היה קל להגיע לרשתות נוספות. אחרי שפפסיקו פנו אליהם והזהירו שאסור לשווק בבקבוקים שלהם נוזל שאינו המיצים שלהם, אנשי טרהסייקל ביקשו וקיבלו רישיון לעשות בדיוק את זה. בעקבות זה החלו להיווצר קשרים עם מפעלים גדולים ונוצר מערך מורכב של אינטרסים, כשטרהסייקל מפנה מהם פסולת לייצור מוצרים חדשים (אם באפסייקל או במיחזור), והם משלמים תמורת זה, ומרוויחים פינוי זבל ויחסי ציבור. המודל הפך להיות מורכב יותר בהמשך, כשבעצם כיום כל מי שרוצה יכול להוריד מהאתר של החברה שובר למשלוח חינם, ולשלוח לטרהסייקל זבל ממויין. על כל יחידה מקבלים זיכוי שאותו ניתן להעביר לארגון לבחירתכם. בנוסף הציבו מתקני מיון בגנים, בתי ספר, אוניברסיטאות, משרדים, מוסדות תרבות, וגם בחנויות, ולבסוף גם בסופרים במהלך 3 השנים הקרובות. טרהסייקל מתעסקת גם בזבל של המפעל - שאריות וכו' בשלב שלפני השיווק (מהווים 2-5% מכמות הזבל), וגם בזבל אחרי השימוש של הצרכן.
הם פעילים היום ב-12 מדינות, כולל סניף חדש בארץ שבטח נראה מה הוא עושה מתישהו בקרוב. המערך הזה פעיל 4 שנים ויש בו מיליוני משתתפים. וחברות גדולות עולמיות מהצד השני. טרהסייקל אוספים הכל: אפילו חיתולים ופילטרים של סיגריות, קפסולות של קפה.

איך נוצר זבל? בטבע אין מושג כזה זבל. הכל מעגלי. ואצלנו נוצרו בעיות חדשות: בעיה אחת - תרבות הצריכה, בעיה שניה - שימוש בחומרים מורכבים שלא מתפרקים בחזרה למחזור הטבע.
זבל הוא משהו שאנחנו מוכנים לשלם כדי להיפטר ממנו. אחרת - זהו חומר רצוי שאפשר לעבוד איתו.
לכל מוצר יש את החומר ממנו הוא עשוי, ואת הצורה בה הוא עשוי. בפתרונות שבהם אנחנו משתמשים לזבל -
הטמנה - אין שום הפקת ערך מהזבל, ותהליך ההובלה צורך אנרגיה
שריפה - יש הפקה של הערך הקלורי של הזבל, התהליך צורך עוד יותר אנרגיה
מיחזור - יש הפקת ערך מהחומר, והתהליך צורך פחות אנרגיה
בשימוש חוזר - מקבלים את הערך המלא של המוצר, בהשקעת אנרגיה מינימלית.
כמובן שאם לא קונים - הבעיה נפתרת מראש.
אבל אנחנו קונים, אז איך פותרים את הבעיה?
הבעיה עם זבל היא שהכל מעורבב.
מטמנה היא בעצם מחסן גרוע. דמיינו תכולה של סופר שהורידו הכל מהמדפים ועשו ערימה ענקית באמצע החדר. זה לא שמיש. אבל ברגע שממיינים את הזבל, מגלים שיש הרבה מה לעשות. במיון יש כ-300 סוגי חומרים.
כדי להגיע לערך מקסימלי צריך לבודד את החומרים, כי כל עירבוב החומר מאבד ערך. אבל אם ממיינים טוב אפשר להגיע לחומר יותר איכותי ולהאריך את חייו עד בערך 15 גלגולי מיחזור.
כשעומדים מול החומר הממויין - עדיפות ראשונה היא לעשות אפסייקל עם המוצר כמו שהוא - למשל, שקיות שתיה או עטיפות של חטיפים שנתפרים ליריעות יכולות להפוך למאות מוצרים -קלמרים, תיקים ועוד. ההפרדה של החומרים חשובה כדי לשמור על איכות החומר: שקיות צ'יפס יהיו עם שקיות צ'יפס ולא יתערבבו עם אריזות עוגיות. דוגמא נוספת - שימוש בכוסיות יוגורט לשתילים. כל מה שצריך זה רק לעשות חור למטה. אם אין פיתרון זמין כזה, מפרקים את המוצר למרכיביו ורואים מה אפשר לעשות עם כל אחד מהם בנפרד.
ההתיחסות היא ל-3 סוגי זבל - אריזות גמישות ילכו או לאפסייקל או למיחזור, אריזות קשיחות - קודם כל בודקים אם אפשר לשים בהם משהו אחר, ואם אין רעיו אז למיחזור, וזבל מורכב (למשל מברשת שיניים, או עט שמורכבים מכמה חומרים) הם גורסים, מפרידים לחומרים וממחזרים.
ברגע שיש הפרדה, ויש כמות משמעותית -בעצם הכל ניתן לפיתרון. אם חושבים לא על מה אפשר לעשות עם מברשת שיניים אלא מה אפשר לעשות עם מיליון מברשות שיניים החשיבה משתנה.
אז השאלה הגדולה היא שאלת המיון: איך אוספים מיליון מברשות שיניים?
כמו שכתבתי בהקדמה: איסוף שאריות מהמפעל, וזבל מהצרכנים כשהמפעל משלם על השימוש במערכת של טרהסייקל.

צוות של מדענים בוחן את האפשרויות של החומרים, צות של מעצבים מעצב מוצר או חומר גלם (אם תופרים את זה ליריעה, גורסים ודוחסים לבלוק, ממיסים לפלסטיק, הופכים לאריג). כשיש חומר גלם, פונים למפעלים שיכולים להשתמש בזה - מה שמשתלם להם הן מבחינת יחסי ציבור - השימוש בלוגו ומערכת של טרהסייקל, והשימוש בחומר ממוחזר, וגם יוצר יותר זול.

החברה משקיעה הרבה ביחסי ציבור כדי להגיע לתודעת הצרכנים. יש להם תוכנית טלויזיה משלהם, מגזין אפסייקל - עם הנחיות ליצירה בבית, וסיקורי עיתונות עד להודעה חדשה. הם לא מסתפקים רק בזה: למשל, פיתחו משחק פייסבוקי מקביל לפארמוויל, רק עם איסוף זבל. הוציאו אוטובוס זבל לגני חיות שבו הזמינו את הציבור להיות מעורב ולהעלות רעיונות למוצרים שאפשר לעשות מהזבל במקום. עם חנות טארגט הם עשו פרוייקט - הפכו עטיפת מגזין למעטפת דואר, לתוכה הוזמן הציבור להכניס שקיות של טארגט, מהן עשו סלים - לטארגט. ההיענות לפרוייקטים האלה אדירה.
החברות משתמשות בלוגו של טרהסייקל כדי לסמן מוצרים שעד היום לא היו ניתנים למיחזור במערכות הרגילות. הרבה חברות גם גילו שהפיכת מוקד הפרסומות שלהן מ"קנו אותנו אנחנו טעימים" ל"קנו אותנו והצילו את כדור הארץ" תוך הצגת השיטה של טרהסייקל הביאה להם לצמיחה אדירה במכירות.

במהלך הכניסה לארץ הם קודם כל פונים למפעלים הגדולים ושואלים אותם אם ירצו שיכינו להם תוכנית השתתפות בטרהסייקל. לאחר שיש כמה תוכניות כאלה, יעלה האתר (כנראה בספטמבר), ותתחיל תוכנית האיסוף. נכון לעכשיו התגובות מהחברות בארץ היו חמות ומעודדות. כל סוג זבל נשמר במכולה עד להצטברות של כמות ששווה להוריד לייצור. טרהסייקל פונים קודם כל ליצרנים מקומיים, ומשווקים לשוק המקומי.

לבתי ספר מציעה טרהסייקל חומרים להסברה פוסטרים וכו', וגם חומרים למורים שניתנים להורדה מהאתר ע"מ להסביר את הרעיון של זבל והטיפול בו. זה מתוך ההבנה שאם מסתכלים על האכפתיות כלפי הנושא הסביבתי: הכי גרועים זה גברים מעל גיל 30, לא אכפת להם בכלל. אחר כך יש נשים מעל 30 שיש להן ילדים, והכי אכפתיים הם הילדים. לכן ההשקעה בחינוך היא משמעותית וחשובה.

יום שלישי, 8 במרץ 2011

דברים לעשות עם בדים משומשים

עוד לא המציאו את החנות לבדים משומשים, וזה קצת מתסכל אותי... יש המון פרוייקטים מגניבים של תפירה ברשת וכמה חנויות בדים שגורמות להזיל ריר, אבל למזלי אני בלי מכונת תפירה, וגם בלי זמן אז אין סיכוי שאתפתה!
אני רוצה לחשוב שאם היה לי זמן ומכונת תפירה (וידע וסבלנות וכל זה) עדיין הייתי משקיעה בלחפש חומרים משומשים, זה נראה סוג של חטא לא לעשות שימוש חוזר כשיש כל כך הרבה חומר. אצלנו ביישוב יש חנות יד שניה שמוכרת פריטים ב5 ש"ח. בטוח עם חיטוט הגון אפשר להגיע לתוצאות מעניינות.
בכל אופן הנה רשימה של דברים לעשות עם בדים, ורצוי מאוד שיהיו משומשים.

איך להפוך טי-שירט ל"צמר" שיהיה חומר גלם לדברים מקסימים.
למשל פונפונים ענקיים.
פה בעוד טכניקה.
וגם תחתית לכוסות
וקשת לשיער
פיל פילונת, ופיל פילון
פרחי בד מתוקים (יהיו פה הרבה תיאורים של מתוק ומקסים, כי הכל מתוק ומקסים)
שמלה לילדה. אני יודעת שכבר הראיתי משהו דומה, אבל זה כזה (כולם ביחד:) מקסים! גם פה
עטיפה למחברת, הנה גם פה
בובת גזר? אולי דג?
ראש חיה לתלות מעל האח
תיק ממכנסיים של הבעל
כנפיים לתינוק
פרחי צמר (מסוודר שפרמנו, כמובן) הקישור ניתן לדפדוף ושווה ביותר עם מתכונים, יצירה, ועיצוב משגע.
מהסוודר שפרמתם תוכלו לעשות גם אותיות מצופות.
סלסלה משאריות בדים, נראה פשוט לביצוע, אפילו עשו עם ילדים
עוד סלסלה מליפופים של בד
ווסט לילד ממכנסיים ישנים
או לצפות בקבוקים/פחיות והפוך אותם לאגרטלים חינניים.
או שרשרת (אהם, קצת מוזרה)
או מסביב לצנצנות כדי לעשות בית לנר
או לרקום על קרטון תוית למתנה
או לסרוג למגף שלכם מתנה
כיסויים לצנצנות, כדי ש, אהה, כדי ש, אממ, כדי שלא יהיה להן קר?
תוכלו לזייף כיס על השמלה.
אל תזרקו את הספסל עם קונסטרוקציית המתכת. במקום זה תארגו לו ריפוד.
סלסלה? דלי? מבד.
סוס על מטאטא. (בכוונה שמתי את הקישור לילדיסקו ולא את הקישור הישיר, כדי שתציצו שם)
כרית מפלצת
מכסה רקום לצנצנת
בובת סמרטוטים
לא בדיוק קשת, לא בדיוק כובע, משהו לשים על הראש. אבל עשוי מסוודר ישן.
כרית מהחולצה של הבעל
לבבות, וגם פרח, גם בובות חיות. ובובות לתיאטרון בובות. אגב, נראה לי שכל מה שעושים מלבד, אפשר בקלות לעשות מבגדי פליס ישנים.
צעיף חמוד ומשמח
בובות של ציפורים. יפות! יש ספר שלם כזה. עוד ציפורים, ציפורים באוניה, כל כך יפה.
ערסל לבובות
שידרוג חולצות פשוטות, וחצאית מטישירט
תיק לכביסה מלוכלכת או גרביים, לנסיעה
כרית, עוד כרית, עוד כרית ועוד בצורת גיטרה
פרח לקישוט (קישוט של קאפקייקס מעוצבים במקור)
עוד פרח
בובות מחזיק מפתחות
כובע לתינוק
בובה, ובובות מפלצתיות, כן, עוד
חולצה מכמה חולצות מקור
ארנק וכמה דוגמאות לביצוע מוצלח. יש גם ארנק מרובע.
עוד פרח, לשים על גומיה לקוקיות של הילדה. ועוד אחד.
שקית בד כעטיפה למתנה
שדרוג מגבת למגבת גיבורי על
שרוולים שהם חצי כפפה, לחימום הידיים
מסגרות לתמונות
שדרוג לוילון אמבטיה

יום שני, 7 במרץ 2011

כנס reuse - הרצאה גלעד אוסטרובסקי

"שימוש חוזר כמושג מכונן בתורת הקיימות"

עליה ברמת החיים מובילה לעליה בצריכה. עליה בצריכה הפכה לתרבות הצריכה. תרבות הצריכה אינה תרבות בת קיימא. אבל כשהמציאות הכלכלית שלנו מתבססת על תרבות הצריכה, תרבות הקיימות נוגדת את ההיגיון העסקי. השינוי צריך לבוא מתוך תפיסה ערכית בתוך הסביבה העסקית.

נכון להיום תורת הקיימות עדיין לא הציגה מודל כלכלי חלופי, והשאיפה להכניס את ערך הקיימות למערך הקיים מהווה אתגר.
מוצר בר קיימא יהיה מוצר ש(א)לא מעודד צריכת יתר, מוצר שבא לענות על צורך אמיתי שנכון למקום אליו הוא מיועד. (ב) מיוצר בשימוש מושכל במשאבים ו(ג) לוקח אחריות על הפסולת.
מידרג האיכות שם את ההפחתה בצריכה בבסיס הפירמידה, מעליה את השימוש החוזר, ורק בקצה את המיחזור שהוא אמנם פיתרון, אך בעיותיו בצידו (מחזור מביא לחומר נחות יותר, מספר מחזורי המיחזור מוגבל, והתהליך עצמו משתמש באנרגיה ועלול להיות מזהם).
בכלכלה רגילה העיקרון הוא למכור כמה שיותר, ולכן התכנון מכוון למוצרים חד פעמיים, שינויים באופנה וכו'. בתכנון לשימוש חוזר המוצר יהיה עמיד יותר, אורך חיים גדול יותר, מתאים לשימוש חוזר ובסופו של דבר למיחזור. (דוגמא משוק האלקטרוניקה, המדד לקבלת תקן ירוק יהיה למי שנותן אחריות ארוכה למוצר, כשמשמעות היא מחוייבות של החברה לתיקון המוצרים במקום לזרוק ולקנות חדש).
מעבר ממכירת מוצרים למכירת שירות: אם תוחלת החיים ארוכה למוצר, ההתבססות העסקית תהיה על שירות ולא על מכירות.
הפחתה של חומרים מסוכנים.
ברגע שיש מוצר קיים מאוד קשה ליישם בו שימוש חוזר. האפשרות להשפיע היא בשלב תכנון המוצר, בייצור ובשירות. במקומות האלה יש מקום לייעל תהליכי ייצור, שימוש בחומרים, אנרגיה ומים.
מה עדיף - מיחזור או שימוש חוזר? המסקנה ממחקרים שמביאים בחשבון את מכלול העלויות של השקעת אנרגיה, שינוע, חומרים, מים, היא שבטווח מרחק של 100 ק"מ עדיף שימוש חוזר, ובטווח מרחק של 1000 ק"מ עדיף מיחזר. המרחק מתייחס לטווח השיווק והשינוע, בארץ אנחנו הרבה יותר באיזור של ה100, כך שאצלנו חד משמעית כדאי המהלך של שימוש חוזר.

על חוק האריזות
החוק החדש מטיל אחריות על היצרנים והיבואנים לעמוד ביעדי מיחזור של האריזות (60% עד 2015). כדי לעשות את זה מותר להם להתאגד ולאסוף ביחד את הפסולת במרחב העירוני, ואז הם צריכים לדאוג למיחזור.

הרשויות המקומיות אחראיות על האיסוף.

התושבים אחראים להשליך בפחי המיחזור.

(* לוגיסטיקה מטורפת! גלעד ציין שמדובר ב300 מיליון ש"ח בשנה למערך האיסוף והמיון).

חוק האריזות מגדיר שימוש חוזר: "שימוש נוסף באריזה למטרה שלשמה יועדה בראשונה" כלומר בקבוק שיחזור לשמש כבקבוק - זה שימוש חוזר. (* זה קצת שונה מההגדרה שהיתה לי בראש - ששימוש חוזר זה כל שימוש נוסף במוצר בלי שמפרקים אותו למרכיביו הראשוניים).
ומיחזור: "תהליך עיבוד של פסולת אריזות למוצרים, לחומרים, או לחומרי גלם למטרה שלשמה יועדה האריזה לראשונה או למטרה אחרת".

אז החוק בעצם מתמקד במיחזור ולא בשימוש חוזר, כשרוב החומרים יכולים להיות מטופלים בארץ.

הכמויות השנתיות שמדובר עליהן הן 550,000 טון קרטון/ניר, 250,000 פלסטיק, 85,000 מתכת, 100,000 זכוכית.

החוק מעודד יצרנים לעבור לשימוש בחומרים קלי מיחזור בכך שהוא מגדיר כמה ישלם היצרן לתאגיד על כל קילו חומר אריזה בחלקה לפי חומרים.

(* ממה שאני מבינה התועלת היא כפולה - מצד אחד יהיה מערך איסוף, מיון ומיחזור, ומצד שני היצרנים יתעוררו לתכנן אריזות ידידותיות ומדוייקות יותר, מה שלא עניין אותם עד כה. להיט.)

כנס reuse בפרדס חנה 3.3.11

ביום חמישי שעבר התקיים כנס reuse כהזדמנות עסקית בפרדס חנה. הפרדס חנאים (שאחריהם אני עוקבת באתר מושבה חופשית) מנסים לחיות בדרך טיפה שונה מהמיינסטרים, ובודקים כל מיני כיוונים באורח החיים השוטף, פרנסה, קהילה וגידול ילדים.
אז לילי רקמה והמון אנשים עזרו, והכנס הגיע, היה מעולה ועורר אצלי המון מחשבות, שאותן כמובן אסכם כאן.
על מעורבות
כאמור יש הרבה עשייה מקומית בפרדס חנה בנושאים של סביבתיים: חנויות יד שניה, קואופרטיב אורגני, פרמקאלצ'ר, ואין סוף אמנים וסדנאות.
מה שהרשים אותי היה שיתוף הפעולה מהמועצה. כשראש מועצה עולה לדבר בלי ניירות ומדבר לעניין ותוך שליטה במונחים הסביבתיים זה הישג מטורף בעיני. אני לא מכירה אנשי מינהל שמתייחסים לתחום יותר מאשר סוג של ניג'וז או מקסימום מחפשים את הגרין ווש שבו יוכלו לשכשך, אז מישהו שם עושה עבודה טובה, וזה ממש מעודד. לחץ מאסיבי מקהילה מעוניינת והשתתפות פעילה של מתנדבים בוועדת איכות סביבה מקומית כנראה מזיז הרים. יפה.
על ההרצאות
ההרצאה הראשונה היתה של גלעד אוסטרובסקי, שלמרבה השעשוע שלי השקף הראשון שלו היה "קיימות היא דרך חיים".
הוא דיבר על קיימות ועל חוק האריזות החדש. סיפתח טוב, מציג את הקיימות בשוק הכלכלי ומה בעצם הסיפור של חוק האריזות. סיכום ההרצאה יהיה בפוסט נפרד.
אחריו עלה הלהיט של הכנס, טום סזקי מטרהסייקל. קולח, מדויק, מצחיק ומעורר השראה הוא סיפר על החברה שהקים, ואיך הוא עשה מיליונים מזבל. הם עושים גם upcycle וגם מיחזור ובנו מערכת שמטפלת בכל פסולת אפשרית. מדהים לחלוטין, מעורר השראה כבר אמרתי, והם פותחים סניף בארץ! עוד סימן קריאה מגיע פה!!. סיכום בפוסט נפרד.
אח"כ עלה רן דותן מנילסן ודיבר על צרכנות אתית. מה לפי הסקרים משפיע על הלקוחות, מה מעניין אותם ומה אכפת להם מהסביבה, מסחר הוגן, מניסויים בבעלי חיים וכאלה. בסופו של דבר המסקנות מהסקרים די תואמות היגיון פשוט: הצרכנים מבובלים ולא ממש מפנימים מסרים לא ברורים, אנשים ישמחו לעשות מעשה טוב, אבל לא מוכנים להשקיע שקל יותר במוצר אתי יותר, וגם הפונקציונליות של המוצר חשובה - אם אין לו ערך הוא לא מעניין (דא!).
אורנה אנג'ל משיכון ובינוי סיפרה על שימוש חוזר בפסולת בניין. החברה שלהם נקנתה מתישהו ע"י שרי אריסון ועשתה שיפוץ ערכי בכל הרמות בחברה. הם שותפים (בהפסד, אבל משלימים עם זה באנחה כי זה חשוב) במפעל מיחזור פסולת בנין. הם פיתחו מודל של טיפול בפסולת כבר באתר כך שאפשר להשתמש בה במקום חומר מחצבות וגם לחסוך היטל הטמנה. והיה מאוד מאוד עוזר להם אם היתה יותר תמיכה ממשלתית. וגם ממש מעצבן שהם צריכים להיות ילדים טובים, וקבלנים קטנים שופכים פסולת בכל מקום ואין אכיפה. טוב. בסה"כ היא הציגה גישה טובה, וברור שערימות פסולת הבניין בכל מקום זה מיפגע נוראי, רק קצת ניג'ס לי באוזן הכמה קשה לנו.
הלאה.
פרויקט "להשאיר בעיר" של חלי אלול צלניקר וחווי ליבנה מרקמה עירונית, הוא עסק מעניין. הן עובדות עם עיריית גבעתים באופן ניסיוני, בשאיפה להפיץ את המודל בעוד ערים. הרעיון הוא לעשות ניהול של החומרים שבונים את העיר. לקבל החלטה שחומרים לא יוצאים מהעיר, או מקסימום יוצאים ע"מ להתחדש וחוזרים אליה שוב. הם ביצעו מיפוי רחובות - מה החומרים שמרכיבים רחוב: אספלט, בטון, עצים, מתכות. ועושות ניסיון להפוך פסולת עירונית למשאב ולהפוך את הקו הליניארי לתהליך מעגלי. כשמפרקים חומרים ברחוב מעבירים אותם למרכז עירוני, ובאותם חומרים משתמשים לבניה של פרויטקים חדשים. שימו חוזר באבנים משתלבות, הפיכת פסולת מפירוק ספסלים לשולחן פיקניק. הרעיון הוא להכין חוברת הנחיות ומאגר חומרים זמינים לעיר, כך שבכל פרוייקט חדש יתחשבו בהם מראש וישתמשו בהם במקום בחומרים חדשים. בנוסף יש ניסיון להטמיע את גישת cradle to cradle ולחשוף את המהלך לציבור. כשהעיריה לוקחת על עצמה אחריות להיות מודל להתנהגות התקווה היא שהתושבים יפנימו את הערכים בדרך עקיפה ובסופו של דבר זה ישפיע על נפח הפסולת בעיר. יפה.
ארז צליק מSIT תרגל חשיבה יצירתית שיטתית. סיכומון בפוסט נפרד. קונספט מעניין.
אז מה את עושה כאן?
אההה, אני גרפיקאית, ו, אההה, זה נורא מעניין אותי הנושא של שימוש חוזר, אבל תכל'ס אני לא ממש עושה עם זה משהו בעצמי, והייתי רוצה אולי, כי הציר הזה המפגש בין סביבה ליצירתיות לקהילה מאוד מדבר אלי, אבל, אההה, זה כנראה עוד מתבשל אצלי. אהם.
מחשבות? מסקנות?
יש כאן אתגר מעניין. עוד לא הבנתי לגמרי איך חוק האריזות אמור לפעול בשטח ואיזה הזדמנות עסקית בדיוק יש כאן. מה שמעניין אותי לפתור זה איך עושים מהפסולת מוצרים אמיתיים ושווים, ומעניין אותי איפה זה יכול להשתלב בעולם הכלכלי האמיתי ולא רק ברמת נישה של אנשים שעושים אמנות או סדנאות. לא שיש לי מוטיבציה/אומץ/עניין להיות בכיוון של טום סזקי, אבל באמת שהייתי רוצה לראות את זה בכיוון של פיתרון.
ממה שאני רואה הדברים עוד לא בשלים, יש כל מיני התחלות וכל מיני ריחרוחים, זה מרתק בעיני, ונראה לאן זה יגדל.