‏הצגת רשומות עם תוויות מחשבות ירוקות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מחשבות ירוקות. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 5 בנובמבר 2013

הסיפור של הפתרונות

לפני 5 שנים יצא הסרט the story of stuff שהציג בצורה מאירת עיניים את הבעיות של תרבות הייצור והצריכה שלנו שמתעלמת מכמה דברים מהותיים.
מאז הסרט הפך לפרוייקט, יצאו סרטים נוספים: הסיפור על קוסמטיקה, על בקבוקי מים ועוד. הפרוייקט הפך לתנועה שמנסה למצוא פתרונות (מוזמנים להצטרף אליהם באתר או בפייסבוק). וחדש דנדש יצא עכשיו הסיפור של הפתרונות.
בתוך האפשרות להשפיע על הנעשה, אני מוצאת את עצמי מתבלבלת מפתרונות גדולים (לא רואה את עצמי למשל במשרד ממשלתי) אין לי תפיסה של סדרי הגודל האלה. אז הנטיה הטבעית שלי היא לעשות כמה שאני יכולה בבחירות שלי ובקטן, ולקוות שזה ישפיע על המעגלים שלידי, וכן הלאה. אבל תמיד יש לי ספק לגבי האימפקט שיש לעשיה בקטן. אז החבר'ה כאן מציעים נדבך אמצע שמעורר אותי לחשיבה. הם אומרים שקטן ועוד קטן ועוד קטן שנכוונים כולם למטרה אחת, יכולים להתאחד ולהגיע לסה"כ השפעה יותר משמעותית. מעניין.
עוד אין תרגום, אז סיכמתי, אבל מומלץ בהחלט לצפות.


איפה הפוקוס שלנו?
אנחנו כל הזמן משתפרים במהיר יותר, זול יותר, חדש יותר,
אבל מתעלמים מבטוח יותר, בריא יותר, הוגן יותר.
אנחנו משתפרים יותר ויותר, אבל במשחק הלא נכון.
בכלכלה כמו בכל משחק, מה שמנחה אותנו הוא מה מוגדר כניצחון בחוברת ההוראות. כדי להגיע למטרה של המשחק הכלכלי צריך: יותר. יותר הוצאת כסף, יותר כבישים, יותר קניונים, יותר stuff. לזה הכלכלה קוראת צמיחה. אם מחברים את כל הכסף הזה מקבלים מספר: התוצר הלאומי הגולמי, שככל שהוא גבוה יותר - אנחנו מנצחים במשחק. אלפי חוקים ותקנות מעוצבים כדי להגדיל את המספר הזה.
יש הבדל גדול בין כסף שמושקע בבתי ספר מול בתי כלא, תחנות רוח מול תחנות כוח פחמיות, תחבורה ציבורית יעילה מול תחבורה פרטית מזהמת. אבל במשחק ה"יותר" - הם נספרים באותה צורה.
אי אפשר לשנות משחק כזה ע"י שינוי של שחקן אחד, או חוק אחד. הבעיה היא עצם המטרה. וזה מה שאנחנו צריכים לשנות.
מה היה קורה אם היינו משנים את "יותר" ל"יותר טוב"?
חינוך טוב יותר, מערכת בריאות טובה יותר, מוצרים טובים יותר, סיכוי יותר טוב לשרוד על הכוכב הזה. זה מה שכולנו רוצים, לא? אז לא זאת צריכה להיות המטרה שלנו?
אי אפשר לשנות את הכל מייד, אבל הפוקוס צריך להיות על פתרונות שמשנים את המשחק.
אז איך מבדילים בין פתרונות שמשנים את המשחק, לבין פתרונות שממשיכים לשחק את אותו משחק?
דוגמא: ניסיונות לפתרון של בעיית פסולת הפלסטיק. פתרון 'משחק ישן' - פיקדון על בקבוקי מיחזור, מצמצם את הבעיה במידה מסויימת, אבל מעודד אותך להמשיך לצרוך. פתרון 'משחק חדש' - החרמת שקיות פלסטיק, קשה יותר, אבל מביא להעמקה טובה יותר, מאבק אזרחי בחברות הכימיקלים וכו'. האם צמצום צריכה של כמה מיליוני שקיות פלסטיק ישנה משהו? בפני עצמו לא, אבל יחד עם עוד פתרונות משני משחק, סולל את הדרך למטרה הטובה יותר. קהילות יכולות להעתיק ולהגדיל פרויקטים שהצליחו במקומות אחרים, המעורבות האזרחית גדלה, וכשהם נתקלים בהתנגדות של תאגידים אינטרסנטים הם חוברים אחד לשני ויכולים לנצח גם את הגדולים. פיקדון אף פעם לא יעשה את זה, אבל אלפי קמפיינים אזרחיים - כן.
אז הסימנים לפיתרון משנה משחק יהיו - (g) נותן לאנשים יותר כוח מאשר לתאגידים (o) פותח לאנשים את העיניים שאושר לא מגיע למקנות יותר דברים אלא מקהילה, בריאות ומשמעות, (a) לוקח בחשבון את כל עלויות המוצר, כולל ההשפעה על האנשים והפלנטה (l) מצמצם את הפער העצום בין אלה שאין להם לבין אלה שמבזבזים יותר מהחלק שלהם.
פתרונות כאלה, או שיכולים להפוך להיות כאלה צצים בל מקום: קואופרטיבים, פתרונות מיחזור ושיתוף.
פתרונות משני משחק כאלה יכולים לעבוד אם נשמור על פוקוס לעבר המטרה של יותר טוב. אם לא, אנחנו עלולים לבזבז יותר מידי על פתרונות לדברים הלא נכונים. פתרונות לא רק לחלקים מהמשחק, אלא למטרה עצמה.

the story of solutions באתר the story of stuff

יום שני, 7 במרץ 2011

כנס reuse בפרדס חנה 3.3.11

ביום חמישי שעבר התקיים כנס reuse כהזדמנות עסקית בפרדס חנה. הפרדס חנאים (שאחריהם אני עוקבת באתר מושבה חופשית) מנסים לחיות בדרך טיפה שונה מהמיינסטרים, ובודקים כל מיני כיוונים באורח החיים השוטף, פרנסה, קהילה וגידול ילדים.
אז לילי רקמה והמון אנשים עזרו, והכנס הגיע, היה מעולה ועורר אצלי המון מחשבות, שאותן כמובן אסכם כאן.
על מעורבות
כאמור יש הרבה עשייה מקומית בפרדס חנה בנושאים של סביבתיים: חנויות יד שניה, קואופרטיב אורגני, פרמקאלצ'ר, ואין סוף אמנים וסדנאות.
מה שהרשים אותי היה שיתוף הפעולה מהמועצה. כשראש מועצה עולה לדבר בלי ניירות ומדבר לעניין ותוך שליטה במונחים הסביבתיים זה הישג מטורף בעיני. אני לא מכירה אנשי מינהל שמתייחסים לתחום יותר מאשר סוג של ניג'וז או מקסימום מחפשים את הגרין ווש שבו יוכלו לשכשך, אז מישהו שם עושה עבודה טובה, וזה ממש מעודד. לחץ מאסיבי מקהילה מעוניינת והשתתפות פעילה של מתנדבים בוועדת איכות סביבה מקומית כנראה מזיז הרים. יפה.
על ההרצאות
ההרצאה הראשונה היתה של גלעד אוסטרובסקי, שלמרבה השעשוע שלי השקף הראשון שלו היה "קיימות היא דרך חיים".
הוא דיבר על קיימות ועל חוק האריזות החדש. סיפתח טוב, מציג את הקיימות בשוק הכלכלי ומה בעצם הסיפור של חוק האריזות. סיכום ההרצאה יהיה בפוסט נפרד.
אחריו עלה הלהיט של הכנס, טום סזקי מטרהסייקל. קולח, מדויק, מצחיק ומעורר השראה הוא סיפר על החברה שהקים, ואיך הוא עשה מיליונים מזבל. הם עושים גם upcycle וגם מיחזור ובנו מערכת שמטפלת בכל פסולת אפשרית. מדהים לחלוטין, מעורר השראה כבר אמרתי, והם פותחים סניף בארץ! עוד סימן קריאה מגיע פה!!. סיכום בפוסט נפרד.
אח"כ עלה רן דותן מנילסן ודיבר על צרכנות אתית. מה לפי הסקרים משפיע על הלקוחות, מה מעניין אותם ומה אכפת להם מהסביבה, מסחר הוגן, מניסויים בבעלי חיים וכאלה. בסופו של דבר המסקנות מהסקרים די תואמות היגיון פשוט: הצרכנים מבובלים ולא ממש מפנימים מסרים לא ברורים, אנשים ישמחו לעשות מעשה טוב, אבל לא מוכנים להשקיע שקל יותר במוצר אתי יותר, וגם הפונקציונליות של המוצר חשובה - אם אין לו ערך הוא לא מעניין (דא!).
אורנה אנג'ל משיכון ובינוי סיפרה על שימוש חוזר בפסולת בניין. החברה שלהם נקנתה מתישהו ע"י שרי אריסון ועשתה שיפוץ ערכי בכל הרמות בחברה. הם שותפים (בהפסד, אבל משלימים עם זה באנחה כי זה חשוב) במפעל מיחזור פסולת בנין. הם פיתחו מודל של טיפול בפסולת כבר באתר כך שאפשר להשתמש בה במקום חומר מחצבות וגם לחסוך היטל הטמנה. והיה מאוד מאוד עוזר להם אם היתה יותר תמיכה ממשלתית. וגם ממש מעצבן שהם צריכים להיות ילדים טובים, וקבלנים קטנים שופכים פסולת בכל מקום ואין אכיפה. טוב. בסה"כ היא הציגה גישה טובה, וברור שערימות פסולת הבניין בכל מקום זה מיפגע נוראי, רק קצת ניג'ס לי באוזן הכמה קשה לנו.
הלאה.
פרויקט "להשאיר בעיר" של חלי אלול צלניקר וחווי ליבנה מרקמה עירונית, הוא עסק מעניין. הן עובדות עם עיריית גבעתים באופן ניסיוני, בשאיפה להפיץ את המודל בעוד ערים. הרעיון הוא לעשות ניהול של החומרים שבונים את העיר. לקבל החלטה שחומרים לא יוצאים מהעיר, או מקסימום יוצאים ע"מ להתחדש וחוזרים אליה שוב. הם ביצעו מיפוי רחובות - מה החומרים שמרכיבים רחוב: אספלט, בטון, עצים, מתכות. ועושות ניסיון להפוך פסולת עירונית למשאב ולהפוך את הקו הליניארי לתהליך מעגלי. כשמפרקים חומרים ברחוב מעבירים אותם למרכז עירוני, ובאותם חומרים משתמשים לבניה של פרויטקים חדשים. שימו חוזר באבנים משתלבות, הפיכת פסולת מפירוק ספסלים לשולחן פיקניק. הרעיון הוא להכין חוברת הנחיות ומאגר חומרים זמינים לעיר, כך שבכל פרוייקט חדש יתחשבו בהם מראש וישתמשו בהם במקום בחומרים חדשים. בנוסף יש ניסיון להטמיע את גישת cradle to cradle ולחשוף את המהלך לציבור. כשהעיריה לוקחת על עצמה אחריות להיות מודל להתנהגות התקווה היא שהתושבים יפנימו את הערכים בדרך עקיפה ובסופו של דבר זה ישפיע על נפח הפסולת בעיר. יפה.
ארז צליק מSIT תרגל חשיבה יצירתית שיטתית. סיכומון בפוסט נפרד. קונספט מעניין.
אז מה את עושה כאן?
אההה, אני גרפיקאית, ו, אההה, זה נורא מעניין אותי הנושא של שימוש חוזר, אבל תכל'ס אני לא ממש עושה עם זה משהו בעצמי, והייתי רוצה אולי, כי הציר הזה המפגש בין סביבה ליצירתיות לקהילה מאוד מדבר אלי, אבל, אההה, זה כנראה עוד מתבשל אצלי. אהם.
מחשבות? מסקנות?
יש כאן אתגר מעניין. עוד לא הבנתי לגמרי איך חוק האריזות אמור לפעול בשטח ואיזה הזדמנות עסקית בדיוק יש כאן. מה שמעניין אותי לפתור זה איך עושים מהפסולת מוצרים אמיתיים ושווים, ומעניין אותי איפה זה יכול להשתלב בעולם הכלכלי האמיתי ולא רק ברמת נישה של אנשים שעושים אמנות או סדנאות. לא שיש לי מוטיבציה/אומץ/עניין להיות בכיוון של טום סזקי, אבל באמת שהייתי רוצה לראות את זה בכיוון של פיתרון.
ממה שאני רואה הדברים עוד לא בשלים, יש כל מיני התחלות וכל מיני ריחרוחים, זה מרתק בעיני, ונראה לאן זה יגדל.

יום שבת, 20 בנובמבר 2010

חם שטוח וצפוף - חלק 5

תקופת האבן לא נגמרה כי האבנים אזלו לנו, אלא כי המציאו שיטות טובות יותר.

אז אנחנו צריכים אלקטרונים שופעים, נקיים, אמינים זולים. ואנחנו צריכים אותם דחוף. ואנחנו צריכים אותם ככאלה שיוכלו לתת פתרון מערכתי ולא רק תוספת למערכת הקיימת. עם כל הרעש הירוק - איך עדיין לא הגענו לשם?

א. כי קשה להגיע לפריצת דרך מדעית בתחום שגם ככה מחכך את הגבולות העכשוויים של הפיזיקה/כימיה/תרמודינמיקה/ננוטכנולוגיה/ביולוגיה וצריך להרחיב את הגבולות האלה עוד יותר.
ב. לא ניסינו מספיק. לא ניסינו באמת.


אנחנו צריכים שיפור מהיר של השיטות הנקיות הקיימות (רוח, סולארי, תרמי) ואנחנו צריכים פריצת דרך.

מי שיכול לעשות את כל זה זה השוק החופשי, שרק הוא יכול להריץ לא מעבדה אחת אלא 10,000 במקביל. אבל השוק החופשי הוא לא באמת חופשי. הוא לא שדה בר, אלא גינה שדורשת תיכנון נבון ושימוש בדישון של מיסים, תקנות, תמריצים ואמצעי הרתעה כדי להגיע לתוצאות הרצויות.

נכון להיום גינת האנרגיה ממש לא מתוכננת להניב חידושים של כוח נקי. היא מדושנת בכספי תמיכה לדלקים זולים ומלוכלכים מנפט פחם או מקסימום מגז טבעי. האינטרסים רודני הנפט הם שעיצבו את הגינה כדי שתהלום את צרכיהם וקשה מאוד למשהו חדש לצמוח שם.

אסטרטגיה לאומית מתוכננת בקפידה לחדשנות ולמסחור של אנרגיה ע"י מדיניות, תמריצי מס, אמצעי הרתעה ותקנות שידרבנו כל מקור מבטיח לאלקטרונים נקיים ולקידום מהיר יותר של הטכנולוגיות הנקיות שכבר יש לנו על גרף הלמידה וההתייעלות. רק מערכת יכולה ליצור מערכת חדשה. אנחנו רוצים שהממשלה תקבע מדיניות נכונה למס, לפיקוח, לחינוך, שתממן את המחקר שירחיב את גבולות המדעים, וכך תכשיר את הקרקע לפריצת דרך. הטלת מיסים על מה שאיננו רוצים וסיבסוד מה שאנחנו כן רוצים.

מחירים וחדשנות

הקפיטליזם בארה"ב מתפתח ומחדש, אבל לא תעשיות האנרגיה. תעשיות האנרגיה חשובות כל כך שהן מקבלות סיוע ממשלתי. אבל הסיוע הזה מקבע אותן ולא מדרבן אותן להתקדם וליצור חידושים והתיעלות. כל עוד הנפט יותר זול ממוצרי אנרגיה מתחרים, אין שום לחץ להשקיע באנרגיה חלופית. הדרך היחידה לשנות את זה היא לעצב את השוק כך שטכנולוגיות כוח נקי יוכלו לקרוא תיגר על ענקיות הדלקים המלוכלכים השולטים. השוק מגיב רק לאיתותי מחיר.

איתותי המחיר - מחיר הנפט מול מחיר האנרגיה המתחדשת - יקבע הכל.

אף אחד לא ירצה לשלם מכיסו על חדשנות באנרגיה נקיה אם היא יקרה מהפתרונות הנוכחיים. אבל אם הממשלה אומרת שמעכשיו נשלם את העלות האמיתית של האנרגיה המלכלכת כולל עלות פליטת הפחמן והזיהום (כלומר הטלת מס על בנזין ועל פחמן) אולי עלות האנרגיה הנקיה תהיה זולה יותר ואנשים יבחרו בה. כשמאסה של אנשים תשתמש בטכנולוגיה, יקרה מה שתמיד קורה: ככל שיותר אנשים משתמשים עלות היחידה יורדת, הטכנולוגיה משתפרת ומתייעלת והדורות הבאים (כמו הדורות של הסלולארי) תחרותיים עוד יותר.

תנודות המחיר של הנפט משבשות את התהליך. כשהמחיר יקר שווה להשקיע בטכנווגיות חלופיות, וכשהמחיר נמוך לא שווה. איזה משקיכ ישים את הכסף שלו על טכנולוגיה שאולי יש ואולי אין לה שוק? קביעת מחיר רצפה לחבית נפט/ליטר דלק יכול להיות צעד מדרבן מהבחינה הזאת. גם תקן שהממשלה קובעת שאחוז מסויים מאספקת האנרגיה חייב להיות מטכנולוגיות נקיות מבטיח ביקוש עתידי ויעודד משקיעים לפתח טכנולוגיות.

המוצרים שאנו קונים היום מתומחרים לפי עלויות עבודה, חומרים, הובלה ורווח רצוי. יש התעלמות מוחלטת מעלויות ההשפעות החיצוניות של המוצר: זיהום אויר, הרעלת נהרות וקרקעות, וזיהום כתוצאה משימוש בחשמל מלוכלך. אי הכללה של העלויות האלה במחיר המוצר היא שקר. אנחנו משקרים את עמצנו אבל הטבע לא מתרשם והתוצאות כבר כאן. את הכשל הזה יכולה רק הממשלה לתקן ע"י התערבות ועיצוב שוק- והטלת מס על פליטת פחמן.


איתותי מחיר נוספים על אלה שהוזכרו:
- מנגנון קביעת מכסה וסחר בפחמן: הקצאת פליטת פחמן לכל חברה, ואם היא פועלת ביעילות היא יכולה למכור את עודפי ההקצאה שלה למישהו אחר. כך מבטיחים ודאות לסביבה ונותנים לממשלה גמישות. מצד שני יש הרבה ביקורת על המנגנון הזה (תראו את הסרטו אצל the story of stuff) הוא לא שקוף, הוא מזמין תיחמונים, הוא משחק את המשחק הישן של תעתועי זרזות ידיים בתחבלנות פיננסית, והוא מנסה להסוות איפה אנחנו באמת נמצאים ולא מקדם שינוי תפיסתי.

- שיטת "אגרה-החזר": מי שקונה רכב בזבזן ישלם אגרה, מי שקונה רכב יעיל יקבל החזר. זה, ביחד עם מיסוי על בנזין יכול להפחית צריכת דלק וכל היתרונות הנובעים מזה (ככתוב בחלק 1).

בכל מעבר ממערכת אחת לשניה הצעד הראשון תמיד יקר וקשה יותר מהסטטוס קוו הקיים. במצבנו היום - כל שנת המתנה תעשה את המחיר יקר יותר . איתות מחיר יביא להנעה של התהליך. אבל המנהיגים שלנו מפחדים להנהיג ולעשות את הצעד הראשון. הנאום שפרידמן הכין למועמד שיוביל מהלך כזה כבר מוכן ומופיע בספר...

בירוקרטים מהפכנים
תקנים ותקנות הם עסק משעמם. אבל הם מגרש המשחקים האמיתי כדי לעודד את הפריסה וההמצאה של אנרגיה נקיה, כדי לשפר יעילות אנרגטית של בתים, של מכשירים, של כלי רכב ומערכות תאורה, חימום וקירור, ולעצב את חברות החשמל לכיוון של אנטרנט אנרגיה.

זיהום הוא פשוט בזבוז. חברות שיפסיקו את הבזבוז ישתמשו במשאבים שלהם בצורה יותר יעילה ולכן יהיו יותר תחרותיות. לכן תקנות פיקוח יקדמו את את הסביבה והן את התעשייה. כשנקבעים תקנים השדולות ועורכי הדין עוזבים והמהנדסים מתחילים לעבוד. כל שינוי של אחוז לפה או לשם בתקינה יכול לחסוך המון הן לצרכנים והן לזיהום (ופרימן מביא כמה סיפורים מדהימים בעניין).

ליצרנים נוח להישאר במוכר שלהם, הם נאבקים בתקנים חדשים, מפריזים בהערכת העלויות שהתקנות יכפו עליהם וממעיטים בערך החידושים שהן יעודדו. קשה להם לראות איך החמרת התקנים מקדמת אותם בתחרות עם שווקים אחרים .בדר"כ יש בסופו של דבר חידוש שלא נצפה מראש וכולם מרוויחים.

יעילות אנרגטית (שהממשלה יכולה לקדם ע"י העלאה הדרגתית של התקנים) היא הדרך המהירה היעילה והזולה ליצירת כוח נקי - כוח שלא צריך לייצר אותו כי הביקוש אליו ירד. כשהתחזת היא לצמיחה בביקוש החשמל, יעילות אנרגטית יכולה לאזן את המשוואה.


תקינה לבניה ירוקה גם היא נדבך חשוב. היא תביא לחשיבה יצירתית בעיצוב והנדסה של מבנים למניעת בזבוז ולצמצום השימוש באנרגיה.לא שזה קל: צריך להשקיע הרבה יותר בתכנון, לחשוב על קשרי הגומלין בין מערכות הבניין השונות, שימוש בחום המופק ממערכת אחת כדי להפעיל מערכת אחרת, לקחת מטרות מנוגדות ולשלב אותן. ועוד. אבל דברים מדהימים קורים כשלוקחים אחריות על יצירת הבלתי אפשרי.

התפיסה היום היא שחברות החשמל מרוויחות ככל משתמשים יותר בחשמל. אם רוצים שהם ימכרו צמצום צריכה צריך להפוך את ההתיעלות האנרגטית למשהו שיעשיר את חברות החשמל. ופה נכנסת התקינה. שיטת "הפרדה פלוס" שהונהגה בקליפורניה עושה בדיוק את זה: חברת החשמל יוזמת פעולות של יעילות אנרגטית, מוכיחה בסוף השנה כמה חסכה בייצור ע"י ההתייעלות והרווח של הכוח שלא יוצר מוחזר לה בחציו ע"י רשויות הפיקוח כשחציו השני רווח של הצרכן. זו דוגא לשיטה שעובדת.
יש לתת תמריצים לחברות החשמל לקידום התייעלת אנרגטית. כך שחברת החשמל תרוויח יותר כשהצרכן יחסוך יותר. תמריצים לייצור חשמל ממקורות מתחדשים, תמריצים למי שיראה הפחתת פחמן, תמריצים לצי שיעודד לקוחות להתקין חשמל סולארי בבתים, תמריצים על תרומה לתכנון חוקים טובים יותר ליעילות אנרגטית רמה הלאומית.

החתיכה האחרונה בפאזל היא מעבר לרכבים היברידיים, ובשאיפה לרכבים חשמליים לגמרי. זה אפשרי בלי צורך להקים עוד תחנות כוח כיוון שהמכוניות ייטענו בשעות הלילה. יהיה צורך בתקנים אחידים לשקעים, למטענים, לסוללות, כדי שהכח יוכל להתחבר לרשת אחת.

איך נזהה שהאיתותים התחילו לפעול? כשחברות אנרגיה יתחרו על ההזדמנות לייעל את האופן שבו אתם צורכים אנרגיה, כשמגרשי חניה ישלמו לכם כדי שתחנו בהם והם יוכלו למכור לכם וח סולארי מהגג שלהם, כשהחשמל יעלה יותר, אבל החשבון שלם יתכווץ, כש"ירוק" יעלם כי הוא הפך לנורמה.

חם שטוח וצפוף - חלק 4

המקום שאליו אנחנו צריכים לחתור, שלכיוונו צריכות להיות כל ההטבות הממשלתיות וכל הדירבונים הוא המקום של "אינטרנט האנרגיה" ומציאת המקור לאנרגיה נקיה.

מה זה אינטרנט האנרגיה?
נכון להיות רשת החשמל שלנו היא חד צדדית וטיפשה: אנחנו צורכים חשמל מהשקע בקיר ומשלמים חשבון בסוף החודש. לא משנה אם צרכנו בשעת שיא או שפל, אם היינו יעילים או לא. חברת החשמל מחשבת את סך כל ההוצאות שלה + השקעות + רווח, מחלקת בכמה ביקוש צפוי ולפי זה פחות או יותר נקבע המחיר לקילוואט-שעה. יש לחברות החשמל אינטרס לעודד צריכה כי לקדם את ההתפתחות שלהם.
יש כאן מין מזנון צרוך אנרגיה ככל יכולתך בתשלום קבוע, ולכולם נוח כי אף אחד לא מסתכל מה קורה במטבח.. ומה שקורה במטבח זה שהמחיר שאנחנו משלמים הוא לא המחיר האמיתי: לא משלמים את עלויות הזיהום, את עלויות התחממות כדור הארץ, את עלויות מחלות האסטמה, אובדן המגוון הביולוגי ועוד ועוד.
עוד זווית לעניין הזה היא שחברות החשמל מחויבות לענות על הביקוש תמיד. ופעם פעמיים בעונה (גלי חום בקיץ למשל) יכולות להיות דרישות שיא. על מנת לענות על הביקוש הדי חד פעמי הזה, החברות חייבות להחזיק תשתית בסטנד ביי שתדע לספק את הדרישה.
אז יש לנו מכונה אדירה שמרושתת בכל פינה ומגיעה לכל מקום, אבל היא עובדת על עידוד צריכה ואי התייחסות לזמני שיא ושפל והיא פועלת מהמפעל עד למונה ולא מעבר לזה.

החזון שפרידמן מציע בספר - "אינטרנט האנרגיה" - מדבר על רשת חשמל חכמה, דו-כיוונית שמעודדת יעילות אנרגטית, ובכך חוסכת משאבים לכולם מאפשרת השקעת משאבים לשימוש באנרגיה נקיה.
יש בספר תיאור עתידי מלבב ומעורר השראה. הייתי שמחה הייתי להעלות אותו כמו שהוא (אולי אבקש רשות מההוצאה). בגדול הרעיון הוא כזה: בכל מכשיר חשמלי קיים שבב שמדבר עם מערכת החשמל. בכל בית מותקנת "קופסא שחורה" שמנהלת את כל נושא האנרגיה. חברת החשמל לא מעבירה ברשת רק חשמל, אלא גם את העלויות האמיתיות שלו: עכשיו יש נפילה בצריכה = החשמל יותר זול, עכשיו יש עליה בצריכה = החשמל יותר יקר. המערכת החכמה בבית יודעת לנהל כל מכשיר לפי סדרי עדיפויות. אפשר להגדיר לכל מכשיר באיזה עלויות מותר לו לפעול ולעכב הפעלה שלו בתעריפים היקרים. למשל - לדחות הפעלת מכונת כביסה לאמצע הלילה. וכל העסק מתנהל ע"י המכשירים עצמם בהתאם להגדרות או חבילות השימוש שהוגדרו להם.
התוצאה של הדבר הזה, הוא השטחה של הגרפים הקיצוניים של צריכת החשמל - פריסה של השימוש בחשמל בצורה יעילה, כך שגם הצרכן משלם פחות, וגם חברת החשמל משלמת פחות על החזקת עתודות לשעת שיא שרוב הזמן מתבזבזות, יכולה להתקיים יותר צמיחה עם פחות תחנות כוח, יותר יעילות אנרגטית ויותר אנרגיה מתחדשת.
חברות חדשות שסוחרות בפליטות פחמן מציעות שירותי התיייעלות אנרגטית לבתים. מי שמייצר אנרגיה (סולארי למשל) או שמאפשר איחסון אנרגיה משעת שפל לשעת שיא (בבטריה של המכונית החשמלית למשל) מקבל תשלום על כך, וזה פתח לעסקים מעניינים כמו חניונים סולאריים למשל. תקנות הבניה מאשרות בנין ציבורי רק אם הוא יוכיח צריכה של 0 אנרגיה ע"י מכירה של חשמל בחזרה, או ע"י שימושים כפולים במשאבים - למשל מטבח בית הספר משמש את פיצה דומינוס אחה"צ ובערב. (הידעתם שייצור המלט העולמי, החום שנדרש כדי לקלות את הגיר והפחמן הדו חמצני הנפלט תוך כדי כך, פולט לאטמוספרה פחמן דו חמצני בכמות ששווה לזה שפולטות כל נמכוניות בעולם?! מכאן החשיבות המטורפת בבניה יעילה אנרגטית).

הטכנולוגיות לקיום אינטרנט אנרגיה נמצאות בניסויים במעבדות והדבר הזה יכול לקרות.
שילוב של מודל אינטרנט האנרגיה עם פריצת דרך בתחום של הפקת אנרגיה נקיה תהיה מהפכה אמיתי שאנחנו זקוקים לה נואשות.

יום שבת, 16 באוקטובר 2010

חם, שטוח וצפוף - חלק 3

זה לא מהפכה ירוקה, זו מסיבה ירוקה, או אולי הזיה ירוקה. "איך להציל את כדור הארץ ב20 דרכים קלות", כל עיתון יוצא עם מוסף ירוק, ואקו שיק נשמע לנו מונח הגיוני. המון מלל, זמן ומרץ מושקעים בלהעלות מודעות של אנשים לעשות מחוות סמליות, ומעט מידי מאמצי שדולה להעברת חקיקה ירוקה שתחולל שינוי אמית כמו למשל זיכויי מס יותר נדיבים וארוכי טווח למשקיעים באנרגיה מתחדשת. אנחנו מציעים לעצמנו ולילדנו חזון ירוק, אבל בלי שום משאבים לתמוך בחזון: בלי תגובה מערכתית, בלי תכנון, בלי חקיקה, בלי אתיקת שימור. הבאנו לידי קיום את המטרות אבל לא את האמצעים.
אם כולנו נקיים את כל העצות הסביבתיות הקלות - נגיע לכל היותר להאטת הגידול בנזק לסביבה. זה לא דומה אפילו למספיק.
צריך להביא לשינוי מהותי במערכות האנרגיה התחבורה והחקלאות שלנו.
מה שאנחנו רוצים לעשות אי אפשר לעשות כתחביב, ולא כרשימת משימות קלה לביצוע.
אנחנו מנסים להשפיע על כמה גשם ירד, כמה חזקה תהיה הרוח שנושבת, כמה מהר יימס הקרח.
אנחנו מנסים לשמר את היערות, הנהרות, הסוואנות, האוקיינוסים ומיני החי והצומח שהולכים ומידללים.
אנחנו מנסים להיגמל מהתמכרות קולקטיבית לבנזין, מה שמשפיע לא רק על האקלים אלא גם על הגיאופוליטיקה.
קל זה לא יהיה. זה כנראה הדבר הכי קשה שהעולם התמודד איתו אי פעם בזמני שלום.
וזה לא יקרה במכה אחת. יש צורך בהשקעה אדירה של כסף וחשיבה לטווח ארוך, כדי שהנכדים שלנו יחיו בעולם שיש בו פחות גזי חממה ממה שיש היום. כלומר הפוליטיקאים שלנו צריכים להיות אמיצים מאוד ואחראים מאוד.
כדי לא להגיע לרמת פחמן דו חמצני באטמוספרה שתשחרר מפלצות לא ידועות לעולם, צריך להימנע עד אמצע המאה מפליטה של 200 מיליארד טונות, מעכשיו ועד אז. איך עושים את זה? ניצול אנרגיה יעיל, וייצור אנרגיה נקיה: הכפלת יעילות שימוש בדלקים, החלפת תחנות פחמיות בתחנות גז, התקנת מתקנים לוכדי פחמן בתחנות כוח, הכפלת הקיבולת הגרעינית כתחליף לתחנות פחמיות, הכפלה פי 40 של הפקת אנרגיה מרוח, הכפלה פי 700 של הפקת אנרגיה משמש, סוף לכריתת יערות, אימוץ שיטות עיבוד משמרות, קיצוץ של 25 % חשמל לכל השימושים, ועוד. אם היום צריכת האנרגיה העולמית היא של 13 טריליון ואט ממקורות פולטי פחמן, אנחנו צריכים לקצץ ל2.6 טריליון ואט, וכל זה תוך כדי צמיחה.
כל שנה שאנחנו מתעכבים במתן פתרונות, עושה את זה קשה יותר למימוש ומורידה את הסיכוי שלנו להצליח.
בינתיים אנחנו נכשלים. לא רק שהמצב לא משתפר, הוא מחמיר. (בין 1990 ל1999 הפליטות גדלו ב 1.1% בשנה. לאחר אמנת קיוטו, בין השנים 2000 עד 2006 הפליטות גדלו ב3% בשנה).
כאן הפוליטיקה נפגשת באקלים (שפוגש באנרגיה שפוגשת בטכנולוגיה).
להיות חלק מהמסיבה הירוקה כל פוליטיקאי יכול. אבל לקחת את הנושא כאג'נדה עיקרית ולהילחם על זה?
צריך להבין, שאנחנו לא על הטיטאניק ואנחנו צריכים להתחמק מהקרחון. כבר התנגשנו בקרחון. אבל אנחנו נשארים על רחבת הריקודים. אוכלים מהמזנון. אם אנחנו לא נבחר כלום, הטבע כבר יבחר בשבילנו.

אז איך תיראה מהפכת כוח נקי שתחולל שינוי אמיתי?
המשך יבוא.

עייפות

בעודי מקללת את ערימת הכלים למיחזור תוך כדי סידור הבית בערב אחרי מהומת היום עם הילדים, מצאתי את עצמי חושבת כמה מאמץ זה מצריך, כל הירוק הזה. זה מתקשר לי גם לתגובה של האזרח דרור על בית קטן, שנגעה בצעצועים החד פעמיים של היום לעומת הערך של צעצוע יקר ושווה שנקשרים אליו לאורך זמן.

חשבתי על השחיקה הזאת בדברים שחשובים לנו, במימוש עקרונות, למשל...
  • בילד הראשון הקפדנו על צבעי מאכל - לא נתנו קרטיבים צבעוניים למשל, היום זו מלחמה שאנחנו אפילו לא מנסים להתחיל.
  • היינו מבשלים הכל עם שמן זית, היום יש גם שמן קנולה על השיש.
  • ממתקים וחטיפים - שנשמרו כממתק לשבת ולא עלה על הדעת אפילו לבקש באמצע שבוע, משוחררים יותר בקלות לילדים.
  • חומרי ניקוי של אקובר, אנחנו מחפפים, כי זה נורא יקר, וקשה לאורך זמן.
  • קנינו בזמנו את השקית הטובה, ושאר שקיות רב פעמיות לצרכי סופר, והיום אנחנו לא מקפידים עד כדי כך (אולי כי אנחנו משתמשים בשקיות שימוש חוזר לזבל).
  • גם בקטע החינוכי - הקפדתי פעם יותר על איזה סרטים נכנסים הביתה, אבל הילדים כל כך חשופים לדברים מצד החברים שלהם, שקשה להתמיד בזה. אז אני משתדלת לצפות איתם, ואומרת את דעתי על דברים, אבל בפירוש מוותרת יותר.
  • חפצים ובגדים שאני נותנת בדר"כ ליד שניה, לפעמים אני מעיפה לפח, כי נמאס לי מהגרוטיאדה הזאת כבר.
  • צעצועים חד פעמיים, סינים קשקושיים מגעילים כאלה שנשברים אחרי חמש דקות, פעם לא הסכמתי להסתכל עליהם אפילו, ניסיתי להעביר בגן שביומולדת לא יחלקו מתנות כאלה לילדים וכו', היום זה כאילו מגיע משום מקום (יכול להיות שהם מתרבים עצמאית??). הילדים כל כך אוהבים את החדש, ויש לי פחות כוח לריב על זה.
  • קומפוסט עדיין יש, בעיקר בגלל שזה לא בדיוק קומפוסט אלא שהתרנגולות פשוט אוכלות הכל ולא צריך להשקיע בזה.
  • חיסכון עד כמה שאפשר בחשמל עדיין יש.
  • הכלים שאנחנו שוטפים ונותנים לגן (כל היוגורטים והאריזות), בקבוקי הפיקדון שמחכים אי שם בחצר להפקדה, כל הזבלה הזאת מטריפה את דעתי עד כדי הרהורי כפירה.
  • כנ"ל הבטריות הנטענות המעצבנות האלה.
  • כנ"ל לבדוק כל מוצר לגבי ערכים תזונתיים, צבעי מאכל, ניסויים על בעלי חיים, מקבילה מתוצרת מקומית. הצילו, כבר אין לי כוח.

אני פשוט חושבת שאם על עצמי אני מרגישה את השחיקה הזאת ואני מחזיקה מעצמי מחוייבת לזה, מה הסיכוי שמי שהנושא לא קרוב לליבו יעשה את המאמץ? אפסי לגמרי, אני מצטערת להגיד.

לכן אני חושבת שהשינוי הגדול לא יגיע מלמטה. זה לא מספיק, זה קשה מידי, זה לא יכול להיות תלוי בנו ובשלבים שלנו בחיים, אם יש לנו או אין לנו כוח להשקיע. זה צריך להיות המהלכים גדולים מלמעלה.

אני לא קוראת כאן לאנשים להפסיק להתאמץ. מעבר לערך הפרקטי המיידי יש גם ערך תרבותי-מוסרי-וחברתי לשימוש במשאבים בכבוד, לצמצום צריכה, לחיסכון ולייעול. המודעות חשובה מאוד, וכל אקט שתומך במודעות הזאת, כל בחירה שלנו שמקדמת את המוסר הזה, כל טיפה מוסיפה לים. שלא לדבר על כך שאם תהיה לנו המודעות והידע אנחנו יכולים להפעיל לחץ על הנציגים שלנו לפעול, ולדעת לבחור מי שמביא איתו אג'נדה בעלת משמעות מהבחינה הירוקה.

יום שבת, 28 באוגוסט 2010

חם שטוח וצפוף - חלק 2

הבעיות שנוצרו בתקופת האנרגיה-אקלים החדשה נראות בלתי פתירות. אבל אפשר להסתכל עליהן כעל הזדמנות כבירה. הגזע האנושי לא יכול להמשיך ככה. עם הזמן, וכנראה די בקרוב, נצטרך לשלם את המחיר האמיתי של הדברים. ואם עד עכשיו דחינו את העלויות האלה למועד עתידי לא ידוע, היום אנחנו כבר בקצה: א. עברנו את נקודת המפנה, אין עוד שדות ירוקים לזרוק בהם זבל, אין עוד אוקיינוסים לדיג יתר וכו'. ב. העלויות מתחילות להיות מדידות ונראות לעין, ובעולם שטוח כולם רואים מה כולם עושים וכל אחד יצטרך לקחת אחריות.

המשמעות היא ש"ירוק" זה כבר לא אופנה, בחירה, שיגעון אלא הדרך הנכונה לעשות דברים, צורך ואסטרטגיה שמטרתה ניצחון.
מדובר בשינוי בסדר גודל של המהפכה התעשייתית, שישפיע על כל מערך הכוחות העולמי, על צורת העבודה, ועל היבטי החיים היומיומיים של כולם.

היכולת לפתח כוח נקי, טכנולוגיות יעילות אנרגטית, מזון בריא, מים נקיים, תהפוך להיות אמת המידה העיקרית למעמדה של מדינה. כל מה שמדינה תעשה כדי להיעשות ירוקה יעשה אותה גם יותר חזקה, יותר בריאה, יותר בטוחה, יותר חדשנית, יותר תחרותית, יותר מוערכת.

יש בזה שני היבטים ולא משנה איזה מהם מדגישים: אחד הוא הפתרון לבעיות שבהם כדור הארץ נתון, ואחד הוא החיזוק של המדינה ע"י התמקדות בפתרון הזה.

גם אם יסתבר בסוף שהכל טעות ושינוי האקלים הוא תרמית או שיגעון - עדיין נצא מורווחים מטכנולוגיות בריאות יותר, מאויר ומים נקיים יותר, מוצרים יעילים יותר, חשבונות חשמל נמוכים יותר, אנשים בריאים יותר, פחות מלחמות על משאבי טבע, והגנה על מורשת הנוף, החי והצומח שלנו. לעומת זאת אם נאמין שמדובר בתרמית ובסוף אנחנו נטעה? מה מצפה לנו אז? בצורות, שטפונות, סכסוכים על משאבים, המוני פליטים, מחסור, קושי, מגבלות בלתי אפשריות, והמין האנושי כניסוי ביולוגי כושל.


מאז המהפכה התעשייתית ועליית הקפיטליזם העולמי מונעת הכלכלה העולמים על "מערכת הדלקים המלוכלכים". מערכת זו(שלא בדיוק תוכננה, אלא פשוט התפתחה) התבססה על (1)דלקי מאובנים שהיו זולים, מצוים בשפע ומלוכלכים, (2) שימוש בזבזני בדלקים האלה במשך שנים רבות כאילו לא יאזלו לעולם, ו(3) ניצול בלתי מרוסן של משאבי הטבע האחרים - אויר, מים, קרקע, נהרות, יערות ושטחי מדגה, כאילו גם הם אינסופיים. זו מערכת שפועלת בצורה יעילה ומושרשת היטב. הבעיה היחידה היא שאי אפשר להמשיך ככה.

עד היום ניסינו לפתור את הבעיות שיצרה המערכת הזו למקוטעין, כל פעם בעיה אחרת, אבל הדברים קשורים זה לזה בצורה מערכתית כך שתוך כדי הניסיון שלך לפתור את הבעיה אתה בעצם גם תורם לה מכיוון אחר.

הכלל הראשון של מערכות הוא שכל הדברים קשורים זה לזה. הכלל השני הוא שיש גבול עד כמה ניתן לייעל חלקים יחידים במערכת קיימת, ולכן יש צורך במערכת חדשה שתגרום לכך שהכל יתחיל להשתפר.

כשאין מערכת אין פתרון. אנחנו צריכים מערכת חדשה שתאפשר
(1) יצירת אלקטרונים נקיים
(2) שיפור של היעילות הכוללת שלנו בניצול אנרגיה ומשאבים
(3) קידום השימור

(המשך יבוא)

יום ראשון, 30 במאי 2010

חם, שטוח וצפוף - חלק 1

הנטיה הטבעית שלי היא להתעלם מהתהליכים הגדולים שרחוקים ממני, ולהתמקד במה שאני יכולה לעשות מלמטה, במו עצמי. זה גם מסיבות פרקטיות, וגם כדי לרסן קצת את החרדה הטבעית שלי. אבל מידי פעם צריך לראות גם את התמונה הגדולה ולו רק כדי לגזור ממנה את הפינה הקטנה שלי.


הספר "חם שטוח וצפוף" של תומס פרידמן, בעל טור עניני חוץ בניו יורק טיימס, נותן מבט כולל על התהליכים שסובבים אותנו. מסביר למה אנחנו צריכים חשיבה חדשה לגמרי, לתקופה החדשה לגמרי שאנחנו בפתח שלה.

פוקח עיניים, מנוסח בצורה בהירה ומטריד עד מאוד.



החלק הראשון של הספר מתאר את הבעיות שיש לנו.
המקום שבו אנחנו נמצאים: חם, שטוח וצפוף.

כל תפיסות הפוסט-משהו לא רלוונטיות. היום שלושה תהליכים נפרדים מתלכדים ויוצרים תקופה חדשה לגמרי.

צפוף - אוכלוסיית העולם גדלה במהירות. ב1800 היתה לונדון העיר הגדולה בעולם, עם מיליון תושבים. היום יש יותר מ300 ערים כאלה, ו14 ערי ענק של 10 מיליון, כשעד 2015 צופים שיהיו 26 ערי ענק אלה. עד אמצע המאה האומדנים האופטימים ביותר צופים גידול מ6.7 מיליארד ל9 מיליארד - 40-45%, רוב הצמיחה כנראה באיזורים שפחות מסוגלות לשאת אותה, מה שיזין אי יציבות וקיצוניות.

שטוח - מגרש המשחקים הכלכלי שוטח כך שיותר אנשים יכולים לשחק בכלכלה הגלובלית דרך המחשבים, האינטרנט, והפצת תוכן אישי. משווקים מקומיים הפכנו לשוק עולמי, כשכל אחד יכול למכור, לקנות ולשתף פעולה במשחק הקפיטליסטי. מיליונים מתקדמים אל המעמד הבינוני, ושואפים לממש את החלום האמריקאי: בית, מכונית, מוצרי חשמל, משחק הצרכנות הגדול. כך שכל מה שאנחנו מכירים לגבי צריכת משאבי טבע, צריכת אנרגיה, וזבל יצטבר בקנה מידה ענק.

חם - עם המהפכה התעשייתית התחיל מעבר מכוח ידני, כלי עבודה ובעלי חיים, לשימוש בדלקי מאובנים הפולטים פחמן דו חמצני לצרכי מאור, חום, עבודה מכאנית, כוח הנעה וחשמל שנותן את כל הנ"ל. התהליך המשיך למהפכה בתחבורה, ומעבר לשימוש במכוניות. התיעוש קידם את העיור, העיור הוליד את הפירוור, וכך צמחה תרבות המכוניות והכבישים שהתחילה באמריקה ואומצה כמודל במדינות רבות. שימוש מואץ בכלי תחבורה. בירוא יערות. גידול בקנה מידה ענק של בעלי חיים. שימוש במטמנות פסולת מוצקה. כל אלה פולטים גזי חממה, ומביאים לעיבוי ה"שמיכה" של גזי החממה שבאטמוספרה, כך שהטמפרטורה בעולם הולכת ועולה. ההבדל בין עידן חם לעידן קרח הוא 5-6 מעלות בטמפרטורה העולמית הממוצעת. נכון להיום היתה עליה של 0.8 מעלות צלזיוס.

ההתלכדות של חם שטוח וצפוף דוחפת 5 בעיות גדולות אל מעבר לנקודת המפנה:
  • היצע וביקוש של אנרגיה ומשאבי טבע.

  • רודנות נפט.

  • שינוי אקלים.

  • דלות אנרגיה.

  • אובדן המגוון הביולוגי.



היצע וביקוש אנרגיה: כששטוח פגש צפוף הרבה יותר אנשים משפרים את רמת חייהם, הרבה יותר מהר. השאיפה של תושבי מדינות מתפתחות לאמץ את המודל האמריקני על יסוד של אנרגיה מזהמת, מגמדת את המאמצים לחסוך בנורות חשמל או את ההישג של 2% אנרגיה שמופקת משמש ורוח. אנחנו יותר מידי בני אדם ומשתמשים ביותר מידי דברים. כל היבטי תרבות השפע (בניה, צרכנות, תחבורה, טיסות תיירות) גדלים בסדרי גודל עם הצטרפות השווקים החדשים בהודו, סין, רוסיה , דרום אמריקה, ויגדלו אף יותר כשיתעשרו יותר. הצמיחה המהירה מחלצת מיליונים מעוני, והם עוברים מחיי כפר לחיי מעמד ביניים עירוניים. מיליונים נוספים עומדים אחריהם בתור, ואחריהם עוד וכולם מחכים לתורם. ההשפעה על האנרגיה, על המזון ועל משאבי הטבע מדהימה. הביקוש לאנרגיה ומשאבי טבע עולה בהתמדה. הדלק לכל זה כבר לא זול ובלתי מזיק כפי שחשבו בעבר. הדלק יותר ויותר יקר, יותר ויותר רעיל מבחינה פוליטית, אקלימית ואקולוגית. חצינו קו. הביקוש לדלק ומחצבים - פלדה, אלומיוניום וכו' - עולה, המחיר עולה, ההיצע יורד, פחות משתלם לגדל שטחי מזון והם הופכים לשטחי גידול דלק צמחי, מוצרי המכולת מתייקרים. יותר אנשים אוכלים בשר. שנים של סיבסודים עימעמו את האפקט, אבל היום כל הבלמים נפרצו והתמונה מתבהרת. המודל לפיתוח הוא עדיין המודל מבזבז המשאבים המוכר. גם באמריקה המירוץ לא נעצר: הבתים גדולים יותר ויותר, הגאדג'טים רבים יותר, האנרגיה הנצרכת גדולה מידי. ובעולם שטוח לא ניתן להעתיק את השיטה הזאת בקנה המידה של סין והודו בלי להסב לכדור הארץ נזק בל יתוקן.

רודנות נפט: התמכרותנו לנפט משנה את המערכת הבינלאומית: עוזרת לחזק את זן האיסלאם הקיצוני, הבלתי סובלני, האנטי מודרני, האנטי מערבי ביותר שמופץ ע"י הסעודים בכל העולם. מסייעת לממן את סיכולן של מגמות דמוקרטיות ברוסיה, באמריקה הלטינית ועוד - ככל שמחיר הנפט יורד מואץ קצב החירות במדינות הנפט, וההיפך. אין צורך לטרוח בבניית משק, השכלת אזרחים, יצרניות, יעילות. יש נפט באדמה ויש מי שמשלם עליו הון. גורמת להתנפלות עולמית על הנפט המוציאה ממדינות את הגרוע ביותר - העלמת עין מדיכוי נשים, או משותפות עם משטרים רצחניים, העיקר שימשיכו לשלוח לנו נפט. מממנת את צבאות הטרור של אויבינו שמועברים בצינורות "צדקה" מתוחכמים.
ההתמכרות שלנו לנפט עושה את כדור הארץ חם יותר, את רודני הנפט חזקים יותר, את האויר מזוהם יותר, את העניים עניים יותר, את המדינות הדמוקרטיות חלשות יותר, ואת הטרוריסטים הקיצונים עשירים יותר. רק אם נוכל להקטין את הביקוש העולמי לגז ונפט נוכל לנשום לרווחה.


שינוי אקלים: העליה בטמפרטורה המוצעת מביאה להשתוללות של האקלים. פחמן דו חמצני נשאר באטמוספרה למשך כמה אלפי שנים, כך שהתוצאות רק ילכו ויצטברו ככל שעוד ועוד פחמן דו חמצני יוזרם. אנחנו נכנסים לתקופה שהשפעתנו על האקלים ועל המערכות הטבעיות של הארץ יכולות להיעשות בלתי הפיכות ובלתי ניתנות לטיפול. זה לא התחממות ממוצעת חמודה, שיהיה טיפה יותר חם. זה התחרפנות גלובלית, הקצנה של תופעות קיצוניות: שטפונות, בצורות, הוריקן, הפשרת קרח, עלה במפלס מי הים - והכל בקנה מידה מקראי - שישפיעו על אפשרות המחיה בהמון מקומות יישוב. זה יכול לקרות בהדרגה, וזה יכול לקפוץ פתאום, כך שלא נוכל להשלות את עצמנו שיש עוד זמן. האתגר של תקופתנו הוא לטפל במה שהוא בלתי נמנע, ולהימנע ממה שיהיה בלתי ניתן לטיפול. לא משנה עד כמה המצב גרוע, והוא גרוע, הוא יכול להיות גרוע יותר וגרוע פחות. יש הבדל בין עליה של מעלה אחת לחמש, יש הבדל בין עליה של 60 ס"מ בגובה פני הים או 3 מטרים. זה עלול להרוג עשרה מיליון וזה מאה מיליון.


דלות אנרגיה: נגישות לחשמל היא בעלת חשיבות מכרעת להשתתפות במשחק.ל 1.6 מיליארד אין גישה לחשמל ובעקבות זה לטכנולוגיה, והם נשארים מאחור. זה משפיע על השכלה, על תקשורת, על מים נקיים, על בריאות, על שיתוף פעולה בינלאומי, על חדשנות. זה כבר לא מותרות. זו היכולת להסתגל או לא להסתגל לשינוי אקלים. זה מגביל את היכולת לשגשג במקום שלך ומעודד הגירה נוספת לערים. זה מתכון לחוסר יציבות, דיכוי של האנשים הכי פגיעים, וחוסר יכולת למצות את הפוטנציאל שלהם לטובת כולנו.


מגוון ביולוגי: ההשטחה והצפיפות של העולם דוחפת את הפיתוח הכלכלי, המסחר, בניית הכבישים, שימוש במשאבי טבע, דייג יתר, זחילה אורבנית, בקצב המכלה שטחים פתוחים, שוניות אלמוגים, יערות טרופיים, מערער מערכות אקולוגיות, עושק נהרות ומכחיד מינים בכל רחבי כדור הארץ בקצב חסר תקדים. חצי מהיערות הטרופים נעלמו לבלי שוב. 90% מהדגים הטורפים נעלמו. 20% מהאלמוגים אינם ועוד 20% בסכנה. מינים נעלמים בקצב מהיר פי אלף מן הרגיל. מה משמעות העובדה שבני האדם גורמים לתהליך בטבע להתרחש בקצב מהיר פי אלף?כמה תרופות טבעיות, חומרים תעשיתיים, תובנות ביולוגיות, כמה יופי צרוף, וכמה חלקים מרשת מורכבת של חיים שאנו בקושי מבינים אובדים לנו יום יום? דמיינו עולם בלי מגוון ביולוגי, ערום מצמחים ובעלי חיים. מבחינה ביולוגית יהיה כמעט בלתי אפשרי לחיות בו: מערכות אקולוגיות טבעיות מספקות מים מתוקים, מסננות מזהמים מהנחלים, מעשירות את הקרקע, מספקות שטחי רביה לדגה, מונעות סחיפה של הקרקע, חוצצות בין יישובי אדם לסערות ואסונות טבע, מגנות על חרקים המאביקים יבולים, סופגות פחמן דו חמצני מהאטמוספרה. המגוון הביולוגי עוזר לנו לחיות, עוזר לנו להסתגל לשינויים, מספק את חומרי הגלם הדרושים לנו על מנת להסתגל לשינויים. על כוכב לכת מת אי אפשר לקבל אקלים בריא וציויליזציה בריאה. האקלים שלנו מושפע ישירות מבריאותן של המערכות הטבעיות שלנו.
אנחנו המבול. אנחנו האסטרואיד. היכחדויות הן בלתי הפיכות. אנו המין היחיד ברשת החיים ששום צמח או בעל חיים אינו תלוי בו להישרדותו - אבל אנחנו תלויים ברשת החיים הזאת להישרדות שלנו. אנחנו זקוקים לרשת ההישרדות, והיא משגשגת רק כשהמערכת כולה פועלת בהרמוניה. ככל שנשמיד יותר מהמערכות הטבעיות, כך נצטרך למלא את מקומן ולנסות לווסת הכל בעצמנו. יש לנו סיכוי לעשות זאת יותר טוב מהטבע? אין כבר אחר כך. אחר כך הוא כשהדברים לא יהיו עוד, כשלעולם לא נוכל לשוב ולעשותם. אחר כך זה מאוחר מידי.


מה שלום הדיכאון שלכם?
אני הולכת לקרוא את החלק השני...

יום רביעי, 12 במאי 2010

מעצבים התעוררו

יש תיסכול מסוים בניסיון להיות צרכן מודע סביבתית, והרבה פעמים זה תובעני מידי, דורש מאמץ, והאפשרויות מוגבלות.


אני עומדת מול ערימות הזבל שאנחנו מייצרים, מול המוצרים החד פעמיים (99% ממה שאנחנו קונים בשנה נזרק לפח), מול האירוניה שיותר זול לקנות חדש מאשר לתקן, מול הרצון לחסוך במים וחשמל בלי להיות אובססיביים, ותוהה איפה המתכננים? המון מהבעיות שאנחנו מנסים נואשות לפתור לאחר מעשה, יכולות להימנע מלהיווצר בכלל עם תכנון נכון.




מצד שני כשרואים מה אפשר לעשות כשהראש מכוונן לפתרון בעיות - זה מעורר הערצה ממש.

והמעצבים למיניהם, בעיקר מעצבי מוצר, הם דמות מפתח בסיפור.
(ויקטור פרוסטיג חושב מחשבות בכיוון כאן: לעצב עולם טוב יותר).


בואו תראו עבודות של מעצבים, וגם מהנדסים, מפתחים, ממציאי טכנולוגיות וחומרים (אבל הכל נושק לעיצוב):

מוצרים חוסכי מים במקלחת
תחליף אופניים, או בכלל רכבים עירוניים חלופיים כמו זה למשל

מנורת קריאה שפועלת מכוח של אופניים

מנורה ונורת led

עוד נורות led
מתקן איסוף גשם, ועוד אחד
יריעות "בד" חדש
כסאות מפלסטיק ממוחזר
גורס נייר ידני
מטחנת קפה ידנית
תחליף לבטון
זכוכית קולטת ושומרת אנרגיית שמש
רהיטים מקרטון
בקבוק שמסנן מים תוך כדי ששותים אותם
בקבוק מתמחזר ומתכלה לחלב (ונוזלים בכלל), עוד אריזת קרטון למים
אריזה מצמצמת נפח כתחליף לבקבוק/קרטון שתיה
אסלות חסכוניות במים, כמו זאת למשל, או כמו שירותי הוואקום שסיפרתי עליהם לא מזמן
מטען למכשירים סלולריים או גאדג'טים למיניהם, מפיק אנרגיה ממים? אין לי מושג, לא הבנתי כלום....
קולב קרטון
כסא תינוק קרטון
לבנה מנקזת מים
מנורה סולארית במחיר שווה לכל נפש
טורבינת רוח מקורית שתופסת רוח מכל כיוון
פאנלים סולאריים מעוצבים
פאנלים סולריים צבעוניים
חווה ביתית לגידול מזון לצריכה עצמית (פרוייקט טכנולוגי עם מחשבה עתידית)
מדרכה מזכוכית משומשת
ניסיונות למצוא חומר חלופי לשקיות
סל ניירות מקרטון, וקופסאות קרטון כתחליף לשקית בפח (אהבתי את הסלוגן שלהם: saving the planet with style)


לאגף ה"אפ-סייקלינג" אקדיש פוסט נפרד.
בסדר, גם לעיצוב גרפי אקדיש פוסט נפרד.
ועל אדריכלות ירוקה דיברתי בלי סוף, אז לא אמשיך...