יום שבת, 16 באוקטובר 2010

עייפות

בעודי מקללת את ערימת הכלים למיחזור תוך כדי סידור הבית בערב אחרי מהומת היום עם הילדים, מצאתי את עצמי חושבת כמה מאמץ זה מצריך, כל הירוק הזה. זה מתקשר לי גם לתגובה של האזרח דרור על בית קטן, שנגעה בצעצועים החד פעמיים של היום לעומת הערך של צעצוע יקר ושווה שנקשרים אליו לאורך זמן.

חשבתי על השחיקה הזאת בדברים שחשובים לנו, במימוש עקרונות, למשל...
  • בילד הראשון הקפדנו על צבעי מאכל - לא נתנו קרטיבים צבעוניים למשל, היום זו מלחמה שאנחנו אפילו לא מנסים להתחיל.
  • היינו מבשלים הכל עם שמן זית, היום יש גם שמן קנולה על השיש.
  • ממתקים וחטיפים - שנשמרו כממתק לשבת ולא עלה על הדעת אפילו לבקש באמצע שבוע, משוחררים יותר בקלות לילדים.
  • חומרי ניקוי של אקובר, אנחנו מחפפים, כי זה נורא יקר, וקשה לאורך זמן.
  • קנינו בזמנו את השקית הטובה, ושאר שקיות רב פעמיות לצרכי סופר, והיום אנחנו לא מקפידים עד כדי כך (אולי כי אנחנו משתמשים בשקיות שימוש חוזר לזבל).
  • גם בקטע החינוכי - הקפדתי פעם יותר על איזה סרטים נכנסים הביתה, אבל הילדים כל כך חשופים לדברים מצד החברים שלהם, שקשה להתמיד בזה. אז אני משתדלת לצפות איתם, ואומרת את דעתי על דברים, אבל בפירוש מוותרת יותר.
  • חפצים ובגדים שאני נותנת בדר"כ ליד שניה, לפעמים אני מעיפה לפח, כי נמאס לי מהגרוטיאדה הזאת כבר.
  • צעצועים חד פעמיים, סינים קשקושיים מגעילים כאלה שנשברים אחרי חמש דקות, פעם לא הסכמתי להסתכל עליהם אפילו, ניסיתי להעביר בגן שביומולדת לא יחלקו מתנות כאלה לילדים וכו', היום זה כאילו מגיע משום מקום (יכול להיות שהם מתרבים עצמאית??). הילדים כל כך אוהבים את החדש, ויש לי פחות כוח לריב על זה.
  • קומפוסט עדיין יש, בעיקר בגלל שזה לא בדיוק קומפוסט אלא שהתרנגולות פשוט אוכלות הכל ולא צריך להשקיע בזה.
  • חיסכון עד כמה שאפשר בחשמל עדיין יש.
  • הכלים שאנחנו שוטפים ונותנים לגן (כל היוגורטים והאריזות), בקבוקי הפיקדון שמחכים אי שם בחצר להפקדה, כל הזבלה הזאת מטריפה את דעתי עד כדי הרהורי כפירה.
  • כנ"ל הבטריות הנטענות המעצבנות האלה.
  • כנ"ל לבדוק כל מוצר לגבי ערכים תזונתיים, צבעי מאכל, ניסויים על בעלי חיים, מקבילה מתוצרת מקומית. הצילו, כבר אין לי כוח.

אני פשוט חושבת שאם על עצמי אני מרגישה את השחיקה הזאת ואני מחזיקה מעצמי מחוייבת לזה, מה הסיכוי שמי שהנושא לא קרוב לליבו יעשה את המאמץ? אפסי לגמרי, אני מצטערת להגיד.

לכן אני חושבת שהשינוי הגדול לא יגיע מלמטה. זה לא מספיק, זה קשה מידי, זה לא יכול להיות תלוי בנו ובשלבים שלנו בחיים, אם יש לנו או אין לנו כוח להשקיע. זה צריך להיות המהלכים גדולים מלמעלה.

אני לא קוראת כאן לאנשים להפסיק להתאמץ. מעבר לערך הפרקטי המיידי יש גם ערך תרבותי-מוסרי-וחברתי לשימוש במשאבים בכבוד, לצמצום צריכה, לחיסכון ולייעול. המודעות חשובה מאוד, וכל אקט שתומך במודעות הזאת, כל בחירה שלנו שמקדמת את המוסר הזה, כל טיפה מוסיפה לים. שלא לדבר על כך שאם תהיה לנו המודעות והידע אנחנו יכולים להפעיל לחץ על הנציגים שלנו לפעול, ולדעת לבחור מי שמביא איתו אג'נדה בעלת משמעות מהבחינה הירוקה.

5 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

כל כך אמיתי ונכון מה שכתבת. השינוי אכן צריך לבוא במקרו ולא רק במיקרו. אבל לזמני משבר שכאלו, תדעי שאת אכן פועלת בצורה הנכונה וגם אם את מרגישה בשפל של הגל, עוד יחזרו לך הכוחות. בהצלחה.

Naama אמר/ה...

נכון. גם אצלי הייתי צריכה למצוא את הגבול בין מה שאני יכולה לעשות למה שהוא כבר מעבר ליכולתי (מבחינת זמן, ומבחינת מקום אחסון בבית). לפעמים בלב כבד אני זורקת דברים שאני יודעת שהיו יכולים להיות להם חיים שניים, אבל אני לא יכולה לתת להם כרגע זמן או מקום. כי, איך נאמר, גם לי יש חיים.

לאה אמר/ה...

מזדהה לגמרי! זה מאבק יומיומי ויש ימים אבודים מראש. זה עוזר כשכל המשפחה נרתמת לעניין, אבל מאוד מתיש ושוחק כשזה רק אחד מוביל את המהפכה והאימוץ לחיי היומיום. אני חושבת שהחיים שוחקים אותנו בהרבה רבדים ולא רק במאמצי הקיימות שלנו. מכירה את הקטע שמשווה הורים בגידול הילד הראשון והגידול של הילד השלישי? (בשלישי כבר לא שוטפים את המוצץ בכל פעם שהוא נוגע ברצפה...). מה שהופך להרגל שלא חושבים עליו יש לו סיכוי גבוה יותר לשרוד שחיקה.

חמוטל לורנס אמר/ה...

לאה - מכירה את זה בדוגמת הבייביסיטר: בילד הראשון משאירים רשימת הוראות מפורטת כולל טלפון חרום של המטכ"ל, בשלישי אומרים לבייביסיטר להתקשר רק אם יש דם.

בנוגע להרגל שהופך לשגרה (נשמע מאוד fly lady) אני כל הזמן מנסה ללמוד איפה נקודות הכשל ואיך אפשר לייעל את הפתרונות ככל הניתן.
מספר הפעמים שכל ערימות המיחזור שלנו עברו ממקום למקום משקפת את העניין... למרבה הצער אני יותר מתמחה בלמצוא נקודות כשל מאשר פתרונות בשלב זה...

Unknown אמר/ה...

מנסה לא להיות אבסולוטית אם הלכתי לירקן וארגנתי את כל הירקות ב4 שקל באותה שקית וכך חסכתי 3 שקיות נוספות החלטתי להיות מרוצה מעצמי ולא להתבאס מהשקית שכן לקחתי. חוץ מזה זה ענין של תשתיות מחוץ ובתוך הבית וכשאין תשתיות ברור שקשה מרגישה שהקטע הוא לפצח את התשתית הנדרשת, ברגע שייסדתי מגירה מיוחדת לדפי הטיוטה נוצר מסלול משם הם הולכים למדפסת ולא מצריכים מאמץ מיוחד. חוץ מזה יש ברירה?