יצירה ממוחזרת למאותגרים - צבע גיר

מישהי שאלה אותי לפני כמה זמן אם אני מוכרת את הסלים שאני עושה משמשוניות. עניתי לה - שזה לא משתלם: אפשר בקלות לקנות סל דומה ב-20 שקלים. אני עובדת על כל סל מינימום שעה, אף אחד לא ישלם מחיר אמיתי על הזמן הזה.
כל דבר תחת הכותרת של ״יצירה״ לוקח יותר זמן ומאמץ מהעלות המגוחכת של לקנות מוצר דומה מסין.

אז למה אני בכלל עושה את זה?

אולי כי שיקולי ״אפשר לקנות את זה יותר בזול מאשר לעשות את זה״ מסתכלים רק על המחיר בכסף, רק על השורה התחתונה: מוצר, ולא מביאים בחשבון את התהליך והאיכות של זמן החיים שמועבר בדרך.
מבחינתי
 20 ש״ח סל קנוי, זה אומר בעצם: נסיעה לקניון + האנרגיות התזזיתיות שבאות עם זה + הדגשת ה׳בא לי׳ והמבט החוצה שמחפש מה הדבר הבא שימלא אותי + הדברים המיותרים שאני לא צריכה ואקנה סתם כי נסחפתי להשפעה של הנצנצים והניאונים + להתלהב 5 דקות מהצעצוע החדש ולמאוס בו די מהר.
מול
להעביר אחה״צ או שניים או שלושה בלהכין לבד, לחפש את החומרים שכבר קיימים ולהשתמש בהם שוב, לתת כבוד לחומר, לתת תשומת לב, להפעיל את הראש ולחפש פתרונות, לרכוש מיומנות, לשיר עם הרדיו, לחוות איזה קצב אחר, אנרגיה אחרת, ותהליך העבודה נותן סיפוק יותר עמוק, קשר לתוצר, הייתי שם כשזה קרה. 

אני מכירה את הסיפוק של שופינג, ואת הסיפוק של לעשות משהו לבד. 
השני לוקח. תנסו.

אבל 
אבל 
אבל
אני לא מוכשר
אין לי ציוד
אין לי רעיונות

למה להסתכל רק על מה שאין?
יש לי מלא זבל? יש
יש לי אינטרנט? יש
יש טריקים למאותגרים? יש

הטריק שלנו להיום: צבע גיר. זה דבר הו, כה טרנדי, ולרוב קל מאוד לעבודה ותוצאות שוות.
דוגמאות, ברור שדוגמאות

בבית משפחת לורנס

ובערבות הפינטרסט:

מקור: thelovenerds

מקור: witandwhistle

מקור: myrepurposedlife

מקור: justimagine

מקור: buzzed

מקור: listotic

צבע גיר אפשר לקנות בטמבוריות, אבל שם הוא בדר״כ יהיה בכמות מסחרית ובצבע ירוק-בי״ס, ולא שחור-בי״ס אמריקאי-פינטרסטי מגניב. אז אפשר לקנות גם מדנה ישראלי, ובטח יש עוד מקומות. אפשר אפילו להכין לבד אם בא לכם (חפשו chalk paint recipe בפינטרסט הקרוב למקום מגוריכם, למשל פה).