עקרונות הבסיס:
- המציאות היא האמת. ברגע שמחשבה שלנו מצפה למשהו אחר נוצר קונפליקט ומופרת השלווה הטבעית שלנו.
- המחשבות הן לא שלנו. הן באות והולכות לבד, בלי קשר אלינו, וזה סבבה. בלי המחשבות אנחנו רגועים ושלווים. הבעיה מתחילה כשאנחנו נאחזים במחשבה שאיננה תואמת את המציאות ולכן היא בהכרח שקר, ולא עוצרים לנתח אותה.
- מתי יודעים שאנחנו עושים את זה? כשאנחנו לא מרוצים, כשאנחנו סובלים. ולכן העובדה שאנחנו לא מרוצים משמחת אותנו כי הנה לפנינו רמז שצריך לעבוד ולפתור את זה. כמה פשוט!
- מה שמרגיז אותנו מסביבנו, זה בעצם שיקוף של מה שמרגיז אותנו בתוכנו (שזה רעיון מוכר וידוע). אז כדי לדעת מה מטריד אותנו, מה המחשבה שמאחורי כל דבר, התהליך עובר מבחוץ פנימה. כולנו יודעים מצויין מה הבעיות של אחרים ומה הם צריכים לעשות כדי להשתפר, אז משם מתחילים, ובסוף חוזרים הביתה.
- כשעסוקים במחשבות על עניינים של אחרים, ולא בענינים שלכם מגיעים לתחושה של בדידות, מובדלות ולחץ. האם אני באמת יודע מה טוב למישהו אחר?
- ברגע שמשחררים אמונה/מחשבה שקרית, פנויים לנקוט פעולה אמיתית (אם זה השלמה עם המצב, או שינוי מצב) ולהתקדם.
תכל'ס:
- לוקחים דף ושופטים מישהו שמעצבן אותנו, מישהו שלא סלחנו לו, בלי הכרה. כן, מותר. בלי פוליטיקלי קורקט ובלי כלום. פשוט כותבים כמה הוא דפוק ולמה בדיוק, מה הוא אמור לעשות ולא עושה. כמה עוול הוא עשה לנו. קורעים לו את הצורה בלי להתבייש. מומלץ להיות קשים, קטנוניים, ילדותיים ווכחנים.
(פירוט: מי מכעיס/מעציב/מאכזב אותך, מה בדיוק אתה לא אוהב בו? איך אתה רוצה שהוא ישתנה? מה אתה רוצה ממנו? מה הוא צריך או לא צריך לעשות/לחשוב/להרגיש/להיות? מה הוא צריך לתת לכם, או לעשות כדי שתהיו מאושרים? מה אתם חושבים עליו? מה אתם לא רוצים לחוות שוב לעולם עם האדם הזה או עם המצב הזה? - חוקרים את ההצהרה הראשונה בדף שכתבתם ושואלים 4 שאלות:
האם זאת האמת? (אמת=מציאות, האם זה מה שקורה במציאות?, עניינו של מי זה? בעניינים של מי אתם עסוקים כשאתם חושבים את המחשבה הזת?)
האם אתם יכולים לדעת בוודאות שזאת האמת? (או אולי המשבה שלי מבוססת על אמונה מושרשת ולא בדוקה? האם אפשר לדעת בוודאות מה מישהו אחר מרגיש? מה גורם לו להתנהג כמו שהוא מתנהג? ואם אתם יודעים בוודאות שזו האמת, נסו להוסיף להצהרה המקורית את הפרשנות שלכם "וזה אומר ש..", או בדקו מה נראה לכם שתרוויחו? מה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות? חפשו את גרסת ה"אמור להיות" שמסתתרת בתוך ההצהרה שלכם. רשמו לפניכם את ההוכחות לכך שההצהרה שכתבתם אכן אמיתית, וחקרו כל הוכחה בנפרד ע"י 4 השאלות וההיפוך.)
איך אתם מגיבים כשעולה בכם המחשבה הזאת כשאתם מאמינים במחשבה הזאת? (רגשות, התנהגות, שאלות הרחבה: האם תוכלו למצוא סיבה להרפות מן המחשבה הזאת - אך בלי לנסות בפועל להרפות, רק למצוא סיבה- האם תוכלו למצוא סיבה אחת לא מלחיצה להחזיק במחשבה הזאת?)
מי תהיו בלי המחשבה הזאת? (מה יקרה? איך תרגישו? אם עולים פחדים - לרשום אותם ולחקור אחד עחד עם 4 שאלות והיפוך) - היפוך. בדיקה האם מה שכתבנו על אחרים נכון או נכון יותר כשהוא מתייחס אל עצמנו. הפנית המבט מגורם חיצוני שגורם לסבל שלכם, אל גילוי עצמי.
במקום "הוא צריך להקשיב לי"
"אני צריכה להקשיב לעצמי"
או "אני צריכה להקשיב לו"
או "הוא לא צריך להקשיב לי"
בודקים את ההצהרה שהפכנו ומוצאים את המצבים בהם היא נכונה לגביכם.
בהצהרה מסוג "אני לא מוכנה לעולם ש.." ההיפוך יהיה
"אני מוכנה ש", "אני מצפה בשמחה ל", כי המחשבות שחקרנו יכולות לחזור שוב, כדי להראות לכם שאולי לא חקרתם באופן מספיק יסודי. - וכך לעבור על כל ההצהרות שבדף.
הספר מלא בדיאלוגים של "עבודה" מונחית שקייטי עשתה עם אנשים על סמך דפי שיפוט שהם מילאו. מעניין מאוד, ישר לפרצוף שלך..
ציטוטים חמודים:
- ככל שאנחנו מבינים את עצמנו ואת רגשותנו בבהירות רבה יותר, כך אנחנו אוהבים יותר את מה שיש / ברוך שפינוזה
- כדי להכיר את טבעכם האמיתי עליכם לחכות לרגע הנכון ולתנאים המתאימים. כשמגיע הזמן, אתם כמו מתעוררים מחלום. אתם מבינים כי מה שגיליתם נמצא בתוככם ואינו נובע מכל מקור חיצוני / סוטרה בודהיסטית
- כל אדם הוא מראה המשקפת לך את עצמך - מחשבותיך שלך החוזרות אליך
- אילו היתה לי תפילה היא היתה "אלוהים, חסוך ממני את הכמיהה לאהבה, לאישור או להערכה. אמן."
- המציאות תמיד נדיבה יותר מהסיפורים שאנו מספרים עליה
- איש לא יכול לפגוע בי - זה התפקיד שלי
- האם תעדיפו להיות צודקים או חופשיים?
- כשאני מתווכחת עם המציאות אני מפסידה. אבל רק 100% מהזמן.
- אני לא עוזבת את המחשבות שלי - אני פוגשת בהן בהבנה. ואז הן עוזבות אותי.
- שום דבר חיצוני לכם לא יוכל לעולם לתת לכם את מה שאתם מחפשים
3 תגובות:
המלצה
טנטרה ההבנה העילאית
ספר שנאמר ע''י אושו
מרתק
מעניין איך תקראי אותו
הנה דוגמא איך קפצת למסקנה המבוססת על הנחה.. בירון הוא לא שם המשפחה שלה אלא שמה הפרטי..
גדול! אני משאירה ככה, בשביל השיעור...
הוסף רשומת תגובה