"וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם--לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ, לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ. הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם; וְסַרְתֶּם, וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, לָהֶם. וְחָרָה אַף-יְהוָה בָּכֶם, וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה, לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה, מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר יְהוָה, נֹתֵן לָכֶם. וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה, עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם; וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם, לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּכְתַבְתָּם עַל-מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם, וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם--כִּימֵי הַשָּׁמַיִם, עַל-הָאָרֶץ. "
המממ... זה די אחד לאחד.
למי שיהדות מסובכת לו מידי, ונוצרת אצלו התנגדות למשוואה "קיום מצוות = גשם בעיתו וברכה", אני מציעה קריאה מעיניים סביבתיות:
תשמעו אל מצוותי - במובן של התנהגות אחראית ומוסרית בין אדם לעצמו, בין אדם לחברו, בין אדם לסביבתו
לאהבה את ה' אלוהיכם - להעריך ולאהוב את העולם שבו אנחנו חיים, את החיים עצמם, ולקבל את הפרופורציה שלנו בעולם כחלק ממארג אדיר, ולא כשליטים נצלנים ומזלזלים כלפי המתנות שאנחנו מקבלים.
ונתתי מטר ארצכם, ונתתי עשב בשדך, ואכלת ושבעת - התוצאה ההגיונית של התנהגות אחראית, מכבדת ומקיימת.
הישמרו לכם פן יפתה לבבכם - מעניין כמה המונח פיתוי מתאים לתרבות הצריכה, שבעצם מפתה אותנו כל הזמן לרצות דברים שאנחנו לא באמת צריכים, מפתה אותנו בפרסומות, באוכל, בסקס, באלימות ומה לא, רק כדי שניסחף למעגל של צריכה ללא גבולות.
ועבדתם אלוהים אחרים והשתחויתם - טלויזיה? סלבריטאי ביצות מצויים?
וחרה אף... ועצר את השמיים... והאדמה לא תיתן את יבולה...ואבדתם - זה לא בדיוק איפה שאנחנו נמצאים עכשיו? הטבע יוצא מאיזון כתוצאה מההתנהגות הילדותית, האנוכית וחסרת האחריות שלנו שמביאה בחשבון רק את צרכינו המיידיים ולא חושבת מילימטר קדימה.
ושמתם את דברי אלה על לבבכם, ולימדתם את בניכם, בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך - לתשומת ליבכם בבקשה, וכיוון שאנחנו אנושיים וניתנים לפיתוי, הו, כל כך בקלות, אנחנו צריכים להשקיע מאמץ פעיל כדי לזכור את העיקרון הזה, לשמור על עצמנו ועל העולם.
למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה - תזכורת קלה לדורות הבאים, שהרי בלהט היצר המיידי אנחנו נוטים לשכוח את הקשר בין עוד שקית שאנחנו לוקחים בסופר (למשל) לבין איך ייראה העולם של הילדים והנכדים שלנו בעוד לא כל כך הרבה זמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה