יום חמישי, 23 באוקטובר 2014

ביי ביי גלוטן חיטה

לפני 5 חודשים אמא שלי נתנה לי לקרוא את הספר ״בטן של חיטה״ מאת אחד ד״ר ויליאם דייויס.
הטיעון בספר הוא שהחיטה שאנחנו אוכלים השתנתה מאוד מהחיטה של לפני 50 שנה (ועוד יותר מהחיטה של אבותינו הקדמונים), והיא היא האחראית על אינספור בעיות שאנחנו סובלים מהם.
מעניין? מעניין.
כתבתנו יצאה לשטח.
סתם, התכרבלה על הספה וקראה בעניין.

החיטה שאנחנו אוכלים היום היא מזרעים שעברו הנדסה גנטית. היא דומה ב99% לחיטה שאכלו לפני 50-60 שנה,  אבל שבריר האחוז הזה, פושטק רציני.
אז למה גלוטן חיטה הוא האויב?

  • מתיישב על קולטנים אופיאטים במוח - כלומר ממכר ממש, לא סתם היד נשלחת לקחת עוד עוגיה
  • לחיטה, ולמוצרי חיטה מלאה עוד יותר, יש מדד גליקמי גבוה מאוד - כלומר מתפרקים להמון סוכר, במהירות ולאורך זמן. הדבר הזה גורם לשרשרת התמודדויות שהגוף צריך לעשות כדי לאזן את הסוכר, ולתהליכים האלה יש תוצרים לא טובים ומחוללי מחלות.
  • נכון תמיד מכרו לנו שהשומן והכולסטרול זה הבעיה ולכן לעבור לדגנים מלאים? לטענת הספר זו אחת הטעויות ההיסטריות של בריאות הציבור, וזה לגמרי הפוך. הגוף יודע להתמודד עם שומן שמגיע מבחוץ. הבעיה שלו היא עודף הפחמימות שצריך להפוך לשומן. ועם השומן הזה הוא מתקשה להתמודד
  • הספר מונה שורה של מחלות ותופעות שגלוטן החיטה הוא האשם בהם: בעיות עור, מפרקים, כמובן השמנה בטנית ועוד ועוד
ההמלצות של הספר - להוריד גלוטן חיטה לגמרי, ולצמצם פחמימות באופן כללי.

קמה כתבתנו מהספה והתלבטה: הספר נשמע משכנע, אבל כל תאוריה יכולה להיות מוצגת כמשכנעת, בטח כשאין לך מושג ירוק ושום יכולת לאמת את מה שהוא אומר.
בנוסף, הספר כתוב נורא ספר-הדרכה-אמריקאי: ג׳ון נכנס למרפאה כשהוא בקושי הולך, הצעתי לו להוריד את החיטה, לא היה לו מה להפסיד, כשהוא נכנס למרפאה אחרי 3 חודשים היה קשה לזהות אותו: הוא השיל 752 קילו, וגם העיוורון, החטוטרת והיבלות שסבל מהן נעלמו!
אההמממ
אך לא כתבת חוקרת כמוני תישבר! יש לי דרך לוודא: לנסות בעצמי!

הוא מזהיר שם מכמה ימים קשים (כמו בגמילה מקפה) - לא הרגשתי את זה בכלל.
להפתעתי לא היה לי קשה בכלל להתמיד בזה במשך 4 ומשהו החודשים האחרונים, כולל לעמוד מול פיצה, לחם, עוגות וכל המנחמים הידועים בלי יותר מידי מאבק.הספר כל כך ליכלך על החיטה שתחת ההשפעה של הקריאה קצת היה קשה להתיחס לזה כאוכל, אז זה משהו שתמך בהתחלה.
ואיכשהו היתה הבנה שכל האגף הזה כבר לא בשבילי, שלום ותודה.

לגבי ההשפעות - הפסוריאזיס שלי עדיין במקומו, לא נראה לי שרזיתי, אולי קילו-שניים (הורדתי מהתפריט רק חיטה), אבל הבשורה בשבילי - וזה קרה מיידית כשהתחלתי: ירידה משמעותית בהיסטריה סביב האוכל = בהתמכרות. ווהו! איזה חופש!
זה לא ב100%, יש ימים ויש ימים, אבל בגדול - עניין ראוי לציון.

אז מה אני אוכלת - את השאר.
זה נורא מוזר חברתית לא לאכול לחם ותוצרי חיטה - זה נמצא בכל מקום, ונראה תמוה מהצד.
אבל מבחינת לאכול זה אפשרי לחלוטין. רצוי טיפה להתארגן - שיהיה תמיד איזה קינואה / אורז / מרק מבושל / ירקות לעשות סלט מהיר / שקדים וכל מיני כאלה לזרוק על הסלט (מאוד עוזר לתחושת ה׳אכלתי משהו׳) - אחרת מתחילות צרות כי הכי זמין זה פרוסה עם משהו.
ראיתי שיש עכשיו מחאה על המחירים של המוצרים הנטולי גלוטן, ברור שקמח שבמהותו כולו גלוטן יעלה פחות ממשהו שעושה פליר פלאקים כדי לדמות אותו. אני אפילו לא ניסיתי אותם. עוגה בלי קמח, תתקשה להיות ממש עוגה. יוצא משהו, אבל לא עוגה. חבל על הטרחה. יונתן ניסה כמה פעמים לעבוד עם קמחים אחרים - כוסמין, שיפון. אחד היה בסדר, השני יציקה, אותי לא מעניין להתעסק עם זה. פשוט אכלתי דברים אחרים - יותר דגנים, קטניות, ירקות, גרעינים, טחינה, ביצה (מהתרנגולות בחצר, חוץ ממתי שהן עצלניות), עוף פעם ב- (אל תגלו לתרנגולות בחצר), יוגורט, פירות וזה וזה. ברגעי נשנשת - שקדים/אגוזים + צימוקים, תמר (דקל נור אהובי היחיד), ושוקולד מריר (אבל לבדוק! יש גם שוקולדים עם גלוטן חיטה. למה?).

תכל׳ס - גם כשפיקששתי, פשוט חזרתי לזה למחרת. (הילדים היו מצחיקים: ״אמא!! לא!!! אל תאכלי! זה עם חיטה! אסור לך!״ - אההמ, מזתומרת אסור? אני החלטתי על זה - ״לא!!! את תיפסלי!״).

בחודש של החגים היתה פחות הקפדה (ג׳חנון בבריכה, שפל המדרגה, אבל לא היינו מאורגנים), בשבת האחרונה אחרי כל החג שבת נושנשו גם נושנשו שניצל וכרובית מטוגנת, וממש הרגשתי איך אח״כ כל היום המקרר קיבל ביקורי תנחומים כמו פעם. אז נראה לי שאני אמשיך עם זה, כי בגדול זה די טפשי שאשה מגודלת, אינטיליגנטית למדי, ובעלת כוונות טובות, תהיה עבד למקרר.

אם אתם מחפשים יותר מידע מהחוויה הסוביקטיבית שלי - בקישור פה יש את תקציר הספר, וגם כל מיני סרטונים, ראיונות וכאלה.

2 comments:

ארבל אמר/ה...

כל הכבוד. אני משתעשעת מדי פעם במחשבה להוציא את החיטה מחיי, אבל לא מגיעה לשלב המימוש. אולי אקרא את הספר...

אבל הדבר שהכי קפץ לי לעין מכל מה שכתבת - דקל נור! צדיקה! אני לא מבינה איך אנשים לא סוגדים לזן הזה (לאבא שלי יש מטע תמרים, חצי מהעצים הם של דקל נור, והוא כבר כמה שנים מתלבט אם לעקור אותם ולטעת מג'ול במקומם, כי אין כל כך ביקוש לדקל נור. הזוי לטעמי.)

חמוטל לורנס אמר/ה...

אין על דקל נור. במיוחד טרי. זה לאכול זהב טהור. (אבא עם מטע דקל נור.... הממממ..... יש פרוטקציות?)